נצחון הסרטן

[בנדיתה]

נצחון הסרטן ../images/Emo58.gif

בוקר. רק רציתי להגיד שנמאס לי לשמוע את הקלישאה של לנצח את הסרטן וכו'. אמי הספיקה לומר לי בתקופת מחלתה כשכבר צפתה את הסוף שזה בולשיט המשפט הזה - הלא היא קיבלה כימו וטיפולים בדיוק כמו זו ששכבה לצידה אז למה זאת גיבורה ואמי לא??? אף אחד לא "מנצח" את המחלה הזו. יש כאלה שמוצאים אצלן בשלב מוקדם יותר את המחלה, יש כאלה שהמטען הגנטי שלהם חזק יותר ויש עוד טריליון סיבות להחלים מהמחלה. אז אנא עיזרו לי למגר את הקלישאה הזו.

 

[gitta]

שלום רב בנדיתה

בין השיטין בהודעתך אני קוראת כאב גדול, על כך שאימך היקרה לא שרדה את הסרטן, בזמן שנשים אחרות שרדו. לדעתי, מיגור הקלישאה לא יפתור את הבעיה האמיתית, הנובעת מכך שאמא הלכה לעולמה. מאחר שעברתי פעמיים את המחלה הזאת, אני יכולה לומר שהגנים, ואפילו המערכת החיסונית, אינם הגורמים העיקריים בהפסקת המחלה או בהמשכה, או אפילו בהתחלתה. יש כל כך הרבה גורמים, בין אם פיזיים ובין אם נפשיים או רוחניים (נשמתיים), שאי אפשר לשים את האצבע על טריגר אחד ויחיד. מנסיוני, המחלה פורצת או נבלמת כתוצאה משילוב של מצב תמידי (גנים, ביוגרפיה אישית ומשפחתית, היסטוריה רפואית וכדומה) עם מצב רגעי (איכות חיים, תזונה, מצב נפשי רגעי, ושוב יחסים אישיים במשפחה, בעיקר הגרעינית). כוונתי לומר, שהמחלה תפרוץ רק אם יש תנאים מתאימים ברקע, ואז קורה משהו "אקטואלי", מעין שינוי במצב האיזון. בגדול אפוא אלה שני תהליכים שרק פגישתם גורמת למחלה להתחיל. ולכן, גם אם מנטרלים את התהליך השני, הארעי, יש סיכוי טוב לעצור את המחלה. הנטרול (ה"מיגור"?) יכול להיעשות ע"י רופאים קונוונציונליים בבית חולים, ע"י מרפא ביו-אנרגיה בחדרו הצנוע, אפילו לפעמים ע"י דמיון מודרך, או ע"י שמאן בחברות המאמינות בשמאנים, ועוד ועוד. מכיוון שהתהליך השני, הארעי, מושפע מהרעת המצב ותנאי החיים, קורה שהמחלה חוזרת בשנית, כמו שקרה לי. מודעות לעובדות ולתהליכים איננה מספיקה למנוע את המחלה, אלא יש גם לפעול תמיד באופן מודע. אני מקווה שהשבתי בזאת על שאלתך.

 

[D o r o t h y]

בנדיתה

אני מבינה את הסלידה שלך מהקלישאה. ואמך צודקת, כל החולים מקבלים את הטיפול הטוב ביותר. אבל כן אפשר לנצח את הסרטן. אמא שלי עברה את זה פעמיים. אחותה גם היא היתה חולת סרטן. הרופאים הודיעו לאחותה של אמי שאין מה לעשות, זה לא יממשך יותר מחצי שנה. 14 שנים היא חיה עם זה. ואני מדברת על חיים ולא על השרדות. יש מחקרים שמראים שאופטימיות, תקווה ואמונה, עוזרים לחזק את המערכת החיסונית ולמגר את הסרטן. מאחלת כל טוב לך ולאמך.

 

[סְקָאלִי]

כרגיל, גיטה הוציאה לי את המלים מהפה

... גם אני מעלה את הסברה שזה לא הקלישאה שאיתה יש לך ISSUE. זה תמיד צובט את הלב לדעת שיש אחרים שהיו במצב הזה, ודווקא כן הצליחו. כמובן לא מתוך אי שמחה בשמחתם, אלא מתוך צער שבמקרה שרלוונטי לנו זה לא קרה. וזה נכון שיש מקבץ של נסיבות שחוברות יחדיו - הרפואה שמתקדמת, האמצעים של האדם ועוד. לאמי, למשל, היה גידול [שפיר] בראש, ואמנם בניתוח השני שעשו לה הצליחו להסיר את הגידול, אבל לקחו כל כך הרבה עודף ... שכבר לא ממש השאירו בנאדם. בטח לא את הבנאדם הנפלא שהיה שם קודם. והנה מספר שנים אח"כ אני שומעת על כך שאורה נמיר סבלה מאותו סוג גידול, והנה היא טסה לה לשוויץ להיות מנותחת שם ע"י טובי הרופאים, והסירו לה את הגידול בלי בעיה. ובוודאי שזה צובט בלב - לא לכל אחד יש האמצעים לעשות זאת. אבל הנה מסתבר שלא צריך להרחיק עד שוייץ - ליוסי שריד גם מצאו גידול כזה, הוא עבר ניתוח כזה כאן בארץ, והנה למחרת הוא כבר הגיע לכנסת ... אני כמובן מאחלת להם בריאות ואריכות ימים, אבל כמובן שזה מחדד את התסריטים של "מה היה אילו". מה עושים? כמו בהרבה מקרים אחרים, השלמה היא 'שם המשחק'. זה מסוג הדברים שבשלב מסוים אנחנו מבינות שאנחנו לא נוכל לשנות, ולכן מה שככל הנראה נצטרך לעשות זה להשלים עם זה ... כדברי הפתגם המעט שחוק, אך ה-כה קולע: "אלוהים, תן לי את האומץ לקבל את מה שלא ניתן לשנות תן לי את הכוח לשנות את מה שניתן ותן לי את התבונה להבדיל ביניהם"

 

[shandror]

../images/Emo23.gifנצחון?או מזל!?

לפני 10 חודשים בערך אמא שלי עברה איזה שהוא ניתוח ובחדר הניתוח היא קיבלה דלקת ריאות! כך טוענים הרופאים, ועשו לה סיטי ריאות - הריאות היו נקיות לחלוטין!!!! כעבור 8 חודשים היא אובחנה כחולת סרטן ריאות עם גרורות בעצמות, בכבד ואחרי שבוע גם במוח!!, מהבדיקות הראשונות הובהר שאין לה שום סיכוי נגד המחלה!! כולם סביבה (החברים, המשפחה) צעקו עליה שתילחם, ותלחם...ורק מלחמה ובמחלה הזו צריך להלחם!! אמא שלי רצתה לחיות והיתה האישה הכי חזקה שאני מכירה ותאמינו לי שהיא רצתה להלחם!! אך גם הרופאים ידעו מאפילו כימותרפיה לא תעזור!! למרות שהיא קיבלה! אז פה אני אומרת בודאות, יש טריליון סוגי סרטן ברמות שונות. ולא רק הרצון להלחם והמודעות הרוחנית והמדיטציות למיניהם הם שמכריעים את המצב!! יש כאילו שלא משנה מה שיעשו לא יצאו מזה - ויש כאילו שסוג הסרטן אצליהם הוא כזה שמחלמה אישית ונפשים יחוללו פלאים בעצירת המחלה ואותם אנשים זכו!! לכן יש פה המון שאלה של מזל!!! או אולי גורל? ואויל בכלל אנחנו ברמת הנשמה בוחרים איך נמות וכמה זמן נחיה? כך שלא משנה מה נעשה יקרה מה שצריך לקרות!? אך תמיד טוב וכדאי להיות חזקים, ולהלחם עד השניית חיים האחרונה שתהיה לנו ולנצל את מירב הטוב שיש לנו ביחידת חיים זו כל טוב, וחיים ארוכים שני