המיצ"ב הוא מבדק הבודק את ביה"ס
ביחס לעצמו וביחס למיצב הקודם וביחס לבתי ספר שמוגדרים כדומים לו. המיצב מספק למנהל ולצוות תוצאות סטטיסטיות של ידע והבנה בארבעה מקצועות[ או חמישה]: מדעים, לשון והבעה, מתמטיקה, אנגלית ואזרחות[רק השנה הוכנס האזרחות ובאיחור, וכן השנה נערך מבחן ארצי בערבית בחטיבות הביניים]. המיצב גם כולל שאלונים לתלמידים ושאלונים למורים המלמדים בחטיבות הביניים ויוצר חיתוכים בין תשובות המורים ותשובות התלמידים על אותן שאלות, כמו כן ישנן שאלות נפרדות למורים ולתלמידים. רק מנהל ביה"ס מקבל דיסק צרוב עם תוצאות המיצב [ולאחר שהקרציה המזעזעת ל. לבנת התחפפה מהמשרד הוא גם הפסיק ל"איים" יחסית]. אינני תומך בהכרח במיצב, אבל בהחלט תומך במבחנים השוואתיים בחטיבות הבינים, כמו בחינות בגרות. לצערנו הרב מאוד, תלמידים לומדים רק כשמתקיים מבחן התוצאה והמורים כנראה מתאמצים יותר מול מבחן התוצאה. [כי המיצב מגיע עד לפירוט של הכיתה בה לומד התלמיד] מיצב הוא מיפוי, ועבודה נכונה אתו, יחד עם תקציבים סבירים ותכנון ניהולי נכון יכול לפתורבכיתה חי"ת בעיות שאח"כ מתעוררות בכיתות גבוהות. אחת הבעיות במיצב היא שלא כל בתי הספר בארץ הם שש שנתיים, כך שהמידע מהמיצב לא מגיע לחטיבות העליונות, וחבל. המבחן הבינלאומי - ישנם שניים: פיז"ה ו- TIMM או M אחת, לא זוכר. מבחנים אלה משווים את התלמידים בכל העולם עפ"י מפתח מסויים, עם התייחסות רבתרבותית מכומתת ובדוקה היטב. כמי שעבר הדרכה של פיז"ה בהבנה אני חייב לומר לך שחבל מאוד שלא טורחים לעבור ללימוד הלשון באמצעות טקסטים מהסוג של פיז"ה, שהם טקסטים יומיומיים שכולנו פוגשים: טפסים, ספרי הדרכה לתיירים, מפות, חוזים - כל ז'אנר מילולי ולא מילולי [צילומים, דיאגרמות] הוא חלק מתהליך הלמידה. אני יודע מדיווחים של מורים ללשון שהם שמחו מאוד מפיז"ה ברמה העקרונית, לפחות.
