נפש תחת נפש, עין תחת עין...

[אםהבניםשמחה]

נפש תחת נפש, עין תחת עין...

רש"י: "רבותינו חולקין בדבר. יש אומרים נפש ממש, ויש אומרים ממון, אבל לא נפש ממש, שהמתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה ומשלם ליורשיו דמיו, כמו שהיה נמכר בשוק." מה הייתה כוונת הכתוב? כפשוטו או ממון? מהי עמדתכם בעניין?

 

[אלוניס]

אם זה היה אכן רק ממון

לא היה צורך ליצור את ערי המקלט למי שרצח בשגגה. כך שנראה לי שעם הדורות נוצרה אי נוחות מהכללים העתיקים ההם ונוצר צורך לתרץ למה בכלל נהגו כך. מצד שני כעם עם זיכרון כל כך ארוך נראה לי שהיו נשארים סיפורים כלשהם אם המנהג היה מתרחש וכמו כן זה מתנגש עם רעיונות יהודיים שכנראה נוצרו או חודדו בהמשך כמו למשל "המציל נפש אחת". רק אם מתישהו נמצא ארכיון עתיק שמתעד פסקי דין מלפני ימי חז"ל נוכל לדעת אם אכן נהגו בעין תחת עין וכל השאר.

 

[מאליו יובן]

התורה מדברת על הצדק המוחלט לכאורה

ועל השוויון בין המעמדות, דבר מאוד לא טריויאלי בזמן מתן תורה. השאלה היא האם באמת התכון הכתוב ליישם את הפסוק כלשונו. חז"ל עסקו בשאלה הזאת רבות ובעיני אחד הטיעונים המשכנעים ביותר שהכתוב עוסק בפיצוי כספי הוא ההדגשה שאנו רואים בהלכות רוצח ולא מוצאים במקומות אחרים. במדבר פרק ל"ה: ט וַיְדַבֵּר ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר י דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן יא וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם; וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה יב וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל; וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט יג וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם יד אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה טו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה טז וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא: מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ יז וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא: מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ יח אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא: מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ יט גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ: בְּפִגְעוֹ בוֹ הוּא יְמִתֶנּוּ כ וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדֳּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת כא אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא: גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ כב וְאִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה כג אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ כד וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה כה וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה; וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ כו וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה כז וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ: וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם כח כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל; וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּה&#146

 

[מאליו יובן]

אופס, העיקר נשמט

כו וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה כז וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ: וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם כח כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל; וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ כט וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם ל כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת הָרֹצֵחַ; וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת לא וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת: כִּי מוֹת יוּמָת לב וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן לג וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ; וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ לד וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ: כִּי אֲנִי ה שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל {פ}

 

[אורי A]

לגבי עין תחת עין...

זה המשך מהנאמר: שמות פרק כא וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב: (יט) אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא: וודאי שכוונת הפסוק לתשלומים, (כמו שכתוב במקום אחר 'חמישה בקר ישלם תחת השור..' ופירוש המילה 'תחת' - במקום.) שצריך לשלם את העין, ואת זה שמים לפי ערכו של האדם כמה היה נמכר בתור עבד כנעני עם עין אחת וכמה היה נמכר עם שתי עיניים, ואת ההפרש ישלם. שהרי מדובר בין בשוגג ובין במזיד, ולמה אם היה בשוגג נוציא לו עין ?

 

[מאליו יובן]

מדרש על "עין תחת עין"

באלף בית אם נבדוק מה יש מתחת לאותיות עין נגלה שמתחת ל "ע" יש "ס" מתחת ל"י" - "כ" ומתחת ל"נ"- "ס", אותיות כ.ס.ף.

 

[אורי A]

ממש יפה, יישר כח !

 

[אםהבניםשמחה]

מדרשי אותיות מעוררים בי קטנוניות.

ס היא לפני ע, כ היא אחרי י, ס היא אחרי נ. באופן הזה, שהדילוג אינו עקבי, אפשר לדלג לכל עבר ולמצוא מה שרוצים. ומה עם נפש? כוויה?

 

[מאליו יובן]

../images/Emo13.gif אין מקשין על הדרשן

הייתי היום בשיעור גמרא במסכת ע"ז ולמדנו בין השאר את המדרש הזה: גירא קעבדה איסורא (גירא בתו של אנטונינוס קיסר רומי עברה על איסור = נאפה) שדר ליה גרגירא (שלח אנטונינוס לרבי תות כקוד שבתו גירא נאפה) שדר ליה כוסברתא (שלח לו רבי בחזרה כוסברתה, מסר ממנוו הבין אנטונינוס שכוונתו כוס-ברתא, הרוג ביתך) שדר ליה כרתי (שלח לו אנטונינוס, כריתי, שמשמעו אם אהרוג אותה אני אכרית את זרעי) שלח ליה חסא (רבי שלח חסה כקוד, לא הבנת אותי, התכוונתי חוס עליה, כוס-ברתא = כסה על ביתך) מיד קפץ אחד הלומדים בשאלות: 1. מאיפה אנטונינוס הגוי מכיר את הקודים האלה? 2. מה פתאום הוא יכרית את זרעו, הרי כמה שורות קודם לכן דברנו שיש לו בן. (הסטורית דוקא אפשר להסביר שלמרקוס אורליוס היתה בת מזרעו ובן מאומץ) 3. איך אפשר לעשות משלוחים כאלה מרומא לארץ ישראל בזמן שהבעיה לוחצת. ועוד שאלות טובות כהנה וכהנה. אלא שלמדנו שאין מקשין על הדרשן. הדרש אין מטרתו ללמד אותנו הסטוריה או הלכה אלא להעביר מסר או להיות "תומך זכרון", בבחינת אסמכתא בעלמא. התקטננות ו"קלוצקשעס" על הדרש מניחות שהדרש הוא "הוכחה" או אמת הסטורית ובפועל הדרש הוא בעיקר כלי חינוכי.

 

[אורי A]

הבנתי את המדרש כך:

מעל ע' – ף. מעל י' – כ'. מעל נ' – ס'. יוצא : ףכס, ובחילוף אותיות כסף. וישלם 'תחת עין' – היינו – מה שמתחתיו אותיות עין.