Doctor Trance
New member
נפש דואכת
היי, שמי דימה ואני מרגיש נורא בודד ואני מאוד רוצה לשתף. כל כך הרבה קורה בחיים שלי כרגע שאני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל לספר: אני חייל משוחרר מזה כשלושה חודשים. אני גר בדרום ועובד בת"א בתחום המחשבים. כשנתיים לפני הצבא, חוויתי משבר מאוד קשה שריסק אותי לגמרי ואת תוצאותיו אני מרגיש עד היום. כשהתגייסתי הצלחתי להעמיד את עצמי על הרגליים אולם בשנה האחרונה של השירות הרגשתי שלמרות השיפור המאוד משמעותי שהישגתי לבד אני חייב עזרה מקצועית - אז ניגשתי לקב"ן. בחירה זו הייתי הבחירה הטובה ביותר שעשיתי בחיי וטופלתי ע"י פסיכולוגית ופסיכיאטרית במשך שנה. במהך הטיפול חל שיפור משמעותי מאוד במצבי אולם היציאה לאזרחות וההתמודדות מול כל הדברים הכי קשים עבורי הביאו אותי למצב של כמעט קריסה מוחלטת. הבעיות שאני מתמודד איתן (על קצה המזלג, בלשון המעטה): 1. הורים נוקשים מאוד שלא מסוגלים (ואף לא מקרינים רצון) להבין את מצבי. 2. בדידות (אני טיפוס מאוד חברתי ויש לי מקבץ חברים טובים אולם אני לא מרגיש את הקרבה שאני זקוק לה) 3. חוסר יכולת להרגיש (הכוונה היא שקיימת אצלי אטימות/עמימות לגבי כמעט כל תחום בחיים. אני מניח שזהו מנגנון הגנה שפיתחתי מפני התמודדות מול כל הדברים הקשים לי). 4. חוסר החלטיות ופרפקציוניזם. 5. חשיבה אנליטית מעמיקה ביותר, פילוסופית ופסימית (התחברתי מאוד לניטשה וארתור שופנהאואר ועם הרגשותיהם ודעותיהם הפסימיות על העולם). 6. חוסר היכולת להשתחרר, להירגע ו"לזרום עם הרגע". 7. אני אדם מאוד סגור שבזמנים קשים נסגר עוד יותר (למרות שמאוד חשובה לי חברה אנושית חמה ואוהבת סביבי) אני חייב לצאת מבית הורי בהקדם מכיוון שאני סובל שם מאוד, אולם אני לא מסוגל למצוא לעצמי פתרון בגלל שכל האפשרויות (להשכיר דירה/טיול/לימודים) נראות לי דיכאוניות ושחורות (למרות שאני יודע שאין זה נכון, אני לא מסוגל להרגיש כך) אני מרגיש שהנפש שלי דואכת ומאוד "כואב לי הלב". איני יודע מה לעשות וככל שהזמן עובר אני דואך יותר ויותר. אודה לכם מאוד אם תוכלו לייעץ לי מכיוון שהלכתי לאיבוד. נ.ב. - אני חייב לציין שבסופ"ש ביליתי באילת וההפסקה הזו נתנה לי כוח (שלצערי אני מרגיש שאוזל מהר) לפנות לפורום זה ולהתייעץ.
היי, שמי דימה ואני מרגיש נורא בודד ואני מאוד רוצה לשתף. כל כך הרבה קורה בחיים שלי כרגע שאני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל לספר: אני חייל משוחרר מזה כשלושה חודשים. אני גר בדרום ועובד בת"א בתחום המחשבים. כשנתיים לפני הצבא, חוויתי משבר מאוד קשה שריסק אותי לגמרי ואת תוצאותיו אני מרגיש עד היום. כשהתגייסתי הצלחתי להעמיד את עצמי על הרגליים אולם בשנה האחרונה של השירות הרגשתי שלמרות השיפור המאוד משמעותי שהישגתי לבד אני חייב עזרה מקצועית - אז ניגשתי לקב"ן. בחירה זו הייתי הבחירה הטובה ביותר שעשיתי בחיי וטופלתי ע"י פסיכולוגית ופסיכיאטרית במשך שנה. במהך הטיפול חל שיפור משמעותי מאוד במצבי אולם היציאה לאזרחות וההתמודדות מול כל הדברים הכי קשים עבורי הביאו אותי למצב של כמעט קריסה מוחלטת. הבעיות שאני מתמודד איתן (על קצה המזלג, בלשון המעטה): 1. הורים נוקשים מאוד שלא מסוגלים (ואף לא מקרינים רצון) להבין את מצבי. 2. בדידות (אני טיפוס מאוד חברתי ויש לי מקבץ חברים טובים אולם אני לא מרגיש את הקרבה שאני זקוק לה) 3. חוסר יכולת להרגיש (הכוונה היא שקיימת אצלי אטימות/עמימות לגבי כמעט כל תחום בחיים. אני מניח שזהו מנגנון הגנה שפיתחתי מפני התמודדות מול כל הדברים הקשים לי). 4. חוסר החלטיות ופרפקציוניזם. 5. חשיבה אנליטית מעמיקה ביותר, פילוסופית ופסימית (התחברתי מאוד לניטשה וארתור שופנהאואר ועם הרגשותיהם ודעותיהם הפסימיות על העולם). 6. חוסר היכולת להשתחרר, להירגע ו"לזרום עם הרגע". 7. אני אדם מאוד סגור שבזמנים קשים נסגר עוד יותר (למרות שמאוד חשובה לי חברה אנושית חמה ואוהבת סביבי) אני חייב לצאת מבית הורי בהקדם מכיוון שאני סובל שם מאוד, אולם אני לא מסוגל למצוא לעצמי פתרון בגלל שכל האפשרויות (להשכיר דירה/טיול/לימודים) נראות לי דיכאוניות ושחורות (למרות שאני יודע שאין זה נכון, אני לא מסוגל להרגיש כך) אני מרגיש שהנפש שלי דואכת ומאוד "כואב לי הלב". איני יודע מה לעשות וככל שהזמן עובר אני דואך יותר ויותר. אודה לכם מאוד אם תוכלו לייעץ לי מכיוון שהלכתי לאיבוד. נ.ב. - אני חייב לציין שבסופ"ש ביליתי באילת וההפסקה הזו נתנה לי כוח (שלצערי אני מרגיש שאוזל מהר) לפנות לפורום זה ולהתייעץ.
