נפרדת ממכן ../images/Emo7.gif
נפרדת ממכן
זהו. נגמר. אחרי שנתיים של טיפולים (אוי, כמה מרחנו את האיקקלומין) ו- IVF כושל אחד, הבנזוג מבקש להפסיק. בינתיים את הטיפולים, בהמשך אולי גם את הזוגיות. מלכתחילה הוא הסכים לחזור לחתירה רק בשבילי, והחודשים האחרונים לא ממש עזרו לזוגיות שלנו. הלחץ סביב השאיבה, ההיפר, ההמתנה להחזרת המוקפאים והעיקר תופעות הלוואי של הג'סטון (כולל דכאונות ופריחה נוראית שהתחילה רק אחרי הבטא השלילית) פשוט חיבלו לנו קשה בזוגיות, למרות שכ"כ התאמצתי להרחיק את זה ממנו. מסתבר גם שיש לו חששות קשים לגבי הריון תאומים, ובגילי כבר מחזירים 3 ואפילו יותר. יש לי שתי בנות מקסימות, בנות 8 ו- 11, שממלאות את חיי. למרות שהטיפולים מעולם לא פגעו, אפילו במעט, בכל מה שאני מקדישה להן, הן תמיד הצהירו שטוב להן בשתיים והן לא מעונינות בעוד אחים או אחיות (ולא , הן לא ידעו על הטיפולים). אני עדיין לא מוכנה להשלים עם העובדה שככל הנראה לא יהיו לי עוד ילדים, שאני לא אחווה עוד הריון, לא אחזיק עוד תינוק, לא אניק. אין לי את הכוחות לעבור על הארגזים של בגדי התינוקות והצעצועים ולארגן למסירה, למרות שבשלב מסויים למדתי לא לשמור בגדים, אבל עכשיו אני שוב עומדת בפני אריזת ספרי ילדים, ואין לי ספק שלא אוכל למסור אותם עדיין. זהו. עצוב, עצוב לי נורא. כרגע הודעתי במחלקה שאני לא חוזרת לטיפולים. יש לי 15 מוקפאים, והם יחכו. אולי לנצח. בינתיים אני חייבת להפנות את הכוחות שלי למקום אחר, לוודא שיש משפחה לילדות הנהדרות שכבר יש לי. מאחלת לכולכן בהצלחה! אתן מדהימות, ואין לי ספק שלא הייתי מצליחה לעבור את השנתיים הללו בלעדיכן. מבלי להכיר אתכן באופן אישי, אתן נותנות כ"כ הרבה שאני בטוחה שאתן אמהות (וגם אבות) נהדרות. מקווה שכולכן תעזבו את הפורום הזה במהירות, אבל רק מסיבות טובות. קשה, קשה לי לעזוב את המקום שהיה הבית עבורי (יחד עם פורום פוריות) ב- 16 החודשים האחרונים, קשה לי לסגור את הדלת אחרי. ועצוב, עצוב לי נורא. להתראות!
נפרדת ממכן
זהו. נגמר. אחרי שנתיים של טיפולים (אוי, כמה מרחנו את האיקקלומין) ו- IVF כושל אחד, הבנזוג מבקש להפסיק. בינתיים את הטיפולים, בהמשך אולי גם את הזוגיות. מלכתחילה הוא הסכים לחזור לחתירה רק בשבילי, והחודשים האחרונים לא ממש עזרו לזוגיות שלנו. הלחץ סביב השאיבה, ההיפר, ההמתנה להחזרת המוקפאים והעיקר תופעות הלוואי של הג'סטון (כולל דכאונות ופריחה נוראית שהתחילה רק אחרי הבטא השלילית) פשוט חיבלו לנו קשה בזוגיות, למרות שכ"כ התאמצתי להרחיק את זה ממנו. מסתבר גם שיש לו חששות קשים לגבי הריון תאומים, ובגילי כבר מחזירים 3 ואפילו יותר. יש לי שתי בנות מקסימות, בנות 8 ו- 11, שממלאות את חיי. למרות שהטיפולים מעולם לא פגעו, אפילו במעט, בכל מה שאני מקדישה להן, הן תמיד הצהירו שטוב להן בשתיים והן לא מעונינות בעוד אחים או אחיות (ולא , הן לא ידעו על הטיפולים). אני עדיין לא מוכנה להשלים עם העובדה שככל הנראה לא יהיו לי עוד ילדים, שאני לא אחווה עוד הריון, לא אחזיק עוד תינוק, לא אניק. אין לי את הכוחות לעבור על הארגזים של בגדי התינוקות והצעצועים ולארגן למסירה, למרות שבשלב מסויים למדתי לא לשמור בגדים, אבל עכשיו אני שוב עומדת בפני אריזת ספרי ילדים, ואין לי ספק שלא אוכל למסור אותם עדיין. זהו. עצוב, עצוב לי נורא. כרגע הודעתי במחלקה שאני לא חוזרת לטיפולים. יש לי 15 מוקפאים, והם יחכו. אולי לנצח. בינתיים אני חייבת להפנות את הכוחות שלי למקום אחר, לוודא שיש משפחה לילדות הנהדרות שכבר יש לי. מאחלת לכולכן בהצלחה! אתן מדהימות, ואין לי ספק שלא הייתי מצליחה לעבור את השנתיים הללו בלעדיכן. מבלי להכיר אתכן באופן אישי, אתן נותנות כ"כ הרבה שאני בטוחה שאתן אמהות (וגם אבות) נהדרות. מקווה שכולכן תעזבו את הפורום הזה במהירות, אבל רק מסיבות טובות. קשה, קשה לי לעזוב את המקום שהיה הבית עבורי (יחד עם פורום פוריות) ב- 16 החודשים האחרונים, קשה לי לסגור את הדלת אחרי. ועצוב, עצוב לי נורא. להתראות!
