נפרדנו

[מאמישלי]

נפרדנו

זהו מסרתי אותה, חמוסה מדהימה ומיוחדת במינה. עקב קושי אובייקטיבי לשחרר אותה בבית ולספק לה כלוב גדול החלטנו למסור את אהובתנו. אנחנו יודעים שזו החלטה שכלית נכונה מאוד עבורה ושבבית החדש (חברים שלנו) יהיה לה כלוב ענק, היא תשוחרר בחצר מוגנת ואף יקנו חבר בשבילה.... אבל זה לא עושה את זה קל יותר ואנחנו עצובים כל כך. קצת עליה: מעולם לא נשכה, כשקוראים לה היא באה, הייתה משחקת עם חיות הבית כששוחררה, אהבה להתכרבל אצלנו, אהבה אמבטיות ולשחק לשחק לשחק... אבל עכשיו כל השמחה הזו תגיע לבית אחר. אוהבים אותך ולכן מוסרים אותך

 

[לביאה עצבנית]

עצוב ../images/Emo7.gif

אני כל כך מכירה את ההרגשה של לאלץ למסור בעל חי שכל כך אוהבים. רק תגידי לחברים שישמו לב טוב טוב שאין שום חריץ בחצר, חמוסים אלופים בהעלמויות

 

[Megie]

מסכנה קטנה ../images/Emo10.gif

כמה זמן היא הייתה אצלכם? אני חושבת שהקושי להסתגל לבית חדש הוא יותר גדול מאשר להיות עוד שעה בכלוב כאשר היא רגילה אליכם.. השאלה היא עד כמה הייתה בעיה לשחרר אותה יותר וממה הבעיה נבעה ?אולי היה אפשר למצוא פיתרון יצירתי כמו למשל להשאיר אותה כל היום בחדר סגור וממוגן היטב עבורה ואז זה משנה את כל התמונה לא? בכל אופן אני מקווה שהפיתרון הוא באמת לטובה,שיהיה בהצלחה

 

[מאמישלי]

היתה אצלנו

כ3 שנים פלוס מינוס לא זוכרת בדיוק. היתה מסתובבת כל היום בבית וחוזרת לכלוב לישון. בחצי שנה האחרונה פיתחתי אליה אלרגיה שהלכה והחריפה וטופלתי תרופתית כדי שלא אצטרך למסור, אבל זה הלך והחמיר ולכן גם כשהיא היתה משוחררת זה היה לפרקי זמן קצרים כשאני לא בבית או כשלקחתי כדור על מנת להיות במגע עימה. אבל משך הזמן מחוץ לכלוב לא כל כך משנה כי השערות נושרות כמו אצל כולם וגם אם היתה כבר בכלוב כשחזרתי הביתה היו לי התקפי אלרגיה משערות שנשרו . בפעם האחרונה הגעתי למיון וזה היה הרגע שהבנתי שזה כבר מעבר ליכולותי ולהשאיר אותה כל היום בכלוב לא בא בחשבון!! המזל שלי הוא שחברה מאוד טובה שלי שאוהב חיות מאוד ובעלת כל מיני חיות מייד אמרה שהיא מוכנה לקחת ושיש להם כלוב ענק ריק בבית ושהם יארגנו לה אותו ואפיליו גם יביאו חבר....אני מתנחמת בזה ): בצער ענק וגעגועים מסרתי.... מקבלת עליה דיווח והולכת לבקר.... זה הסיפור

 

[Megie]

אז באמת אין בררה..

אני מכירה את בעיית האלרגיה,גם אימא שלי סבלה מאלרגיה לחמוס ספציפי שלצערי נעלצלתי למסור כמה ימים לאחר שהגיע אלי. אבל כל עוד החמוסה רואה אותך ומרגישה בקרבתך אני חושבת שזה הכי חשוב ושזה לא יגרום לה להכנס לדכאון מהשינוי הקיצוני ועוד אחרי כל כך הרבה זמן איתך. מקווה שהכל יהיה בסדר גם עבורה וכמובן שגם עבורך,הבריאות הכי חשובה, והעיקר שניסית לעשות הכל כדי להתמודד עם האלרגיה ומסרת את החמוסה רק כשהבנת שזה הפתרון היחיד,כל הכבוד לך.