נפרדנו.

[זכוכיות]

נפרדנו.

הסכמה הדדית, ויאוש כל כך גדול, עייפות. קרו דברים איומים ביננו בתקופה האחרונה. אני מלאה בכל כך הרבה סתירות פנימיות... כל כך הרבה מחשבות שמנוגדות זו לזו. הקלה והיסטריה, עצב ושמחה... ישבנו מול הים ודיברנו, בכל פעם שהוא אמר "אני אוהב אותך" פרצתי בבכי.... אנחנו נאלץ להמשיך לחיות באותו הבית בתקופה הקרובה, עד שנחליט מה לעשות ונמצא פיתרון, ואני מקווה שזה יעבור בסדר, בשביל שנינו, אין לנו אופציה אחרת. אני יודעת שאין בעולם כולו אדם שאכפת לו ממני יותר, וזה עושה לי קצת שמח וקצת עצוב... קשה להסביר קשר בהודעה אחת, קשה להסביר איך הדברים התחילו להתגלגל למטה, אבל זה קרה ושנינו הרגשנו ושנינו התרענו וכל אחד בתורו בחר להיאבק, אבל זה לא הצליח, והיינו אומללים, נבלנו. אולי עכשיו יהיה טוב יותר.

 

[חופשית ומאושרה]

../images/Emo24.gif

 

[זכוכיות]

תודה ../images/Emo20.gif

 

[ק א סי]

../images/Emo201.gif

מקווה שתקופת האבל והכאב תהיה קלה וקצרה עד כמה שאפשר. וכמובן לחיי העתיד... בטוח יהיה יותר טוב

 

[זכוכיות]

תודה רבה קאסי

 

[Deanna2688]

תחזיקי מעמד..

קצת קשה אחרי הפרידה לגור באותו בית... זה נורא מבלבל..... נסי לצאת משם מהר. ותחזיקי מעמד. D

 

[זכוכיות]

אין לנו אופציה אחרת כרגע,

ההורים, של שנינו, נמצאים במרחק של שעה וחצי נסיעה, ולנו יש מחויבויות בעיר שבה אנחנו נמצאים, אבל כמובן שזה פתרון זמני...

 

[פץ ולולי]

../images/Emo24.gifהחלטה קשה ואמיצה

זה תמיד קשה להפרד, ועוד יותר כשעדיין אוהבים. אבל טוב שידעתם להפרד כשכבר נהיה לא טוב. מקווה שתרגישי טוב יותר במהרה.

 

[זכוכיות]

תודה ../images/Emo24.gif

 

[miraclemax]

../images/Emo201.gif

 

[פרפרי אהבה]

אלף חיבוקים נוספים בדרך אלייך ../images/Emo24.gif../images/Emo201.gif

תהיי חזקה, את יודעת איפה למצוא אותי.

 

[זכוכיות]

קצת על היום

אתמול ישנתי אצלו, כלומר אצל ההורים שלו, היה מאוחר כשנפרדנו ורציתי לחבק אותו כל הלילה. הוא שאל אותי אם יש לי מישהו אחר בראש, ואמרתי שאין אף אדם שאני אוהבת כמו שאני אוהבת אותו, אבל כן... יש. יש מישהו כזה, ואם הוא היה מציע סביר להניח שהייתי מסכימה. הוא שאל מי, ועניתי. הוא נראה עצוב אבל לא מופתע. היום עבר בצורה כמעט טבעית... ארוחת בוקר עם ההורים שלו, ואבא שלו הקפיץ אותי אל ההורים שלי... שנינו סיפרנו להורים שנפרדנו, לעשות את זה רשמי יותר. אחרי ארוחת הבוקר אמא שלו לקחה אותי הצידה, חיבקה אותי ואמרה שיהיה בסדר... ואני קצת בכיתי (אני בכיינית בלי קשר, אז אתם לא תאמינו כמה סיבות אמיתיות לבכות מוציאות ממני). בצהרים הוא וההורים שלו אספו אותי שוב, הם הסיעו אותנו לבאר שבע כי הוא לקח איתו כמה רהיטים חדשים. ישבנו במושב האחורי, אני הוא והכלבות, מחזיקים ידיים. כאילו עדין לא כל כך מעקלים, הוא נרדם והניח את הראש שלו עלי, שיחקתי לו בשיער ונישקתי לו את המצח. הגענו, התארגנו וההורים שלו נסעו חזרה למרכז, בכיתי קצת והוא חיבק אותי. אכלנו ארוחת ערב, ראינו ביחד פרק של בבילון 5, ואת המחזמר "קברט"... ישבנו בספות שונות, כאילו לאט לאט מתחילים להפנים. העברתי את הדברים שלי לחדר השני, הוא הלך לפאב עם חבר שלו... בכל השנים שהיינו יחד, כמעט אף פעם לא יצאנו בנפרד, זה ישמע מוזר לחלקכם- ואולי זו אכן הייתה טעות... אבל מקרים כאלה, שבהם הוא יושב בפאב עם חבר ואני לא שם, כמעט ולא היו קיימים... עשינו הכל ביחד, התרגלנו לעשות הכל ביחד, אני חושבת שלאחרונה כבר הרבה פחות אהבנו לעשות הכל ביחד... אז הוא הלך, ואני לבד בדירה... והפאב, הוא מעבר לפינה, 3 דק' הליכה, אם אני אצא לטיול עם הכלבה אני אחלוף מולו, ובכל זאת הוא מרגיש כל כך רחוק. גיליתי ששכחתי את המטען של הנייד שלי אצל ההורים, ונגמרה לי הסוללה. האם יש עיתוי גרוע מזה להישאר בלי טלפון? זה משאיר אותי עם אפשרויות חפירה מאוד מוגבלות. אני עדין אימביוולנטית, אני יודעת שאם לא הייתי יודעת שהוא הרבה יותר חזק ממני, ושהוא יודע להחזיק את עצמו כשצריך, ושהוא יעזור לי לא לעשות טעות, בטח הייתי נבהלת ומתחננת ברגעים אלו ממש שנחזור, למרות שלא הייתי שלמה עם זה כלל. אבל הוא חזק ונחרץ, וזה עוזר לי להיות חזקה ונחרצת יותר. אנשים שואלים אותי אם לא הגזמנו, אולי זה היה סתם ויכוח אוהבים... אז לא, לא הגזמנו. למעשה לא התווכחנו או רבנו כבר שבועות. עייפנו גם מזה.... פשוט חיינו יחד, זה לצד זו, אומללים ומבולבלים, עד שלא יכלנו עוד. בלי כעס, ולא בלהט הרגע... בחירה מושכלת, הגיונית. אני באמת אוהבת אותו מאוד, יותר מכל דבר אחר בעולם, אבל הפאזה שבה חיינו הייתה חייבת להשתנות. הרבה זמן נאבקנו בזה, והגיע הזמן לשחרר. סליחה על הדרמטיות, אבל אני כזאת. דנה.

 

[Tully Is Here]

../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

שולחת לך הרבה הרבה כח. לפעמים דווקא ההחלטות הנכונות והשקולות הרבה יותר קשות מהאימפולסביות. נראה שאת יודעת מה נכון, אז תהייה חזקה, תחזיקי מעמד ואנחנו פה.

 

[JBR]

היי

קודם כל - חיבוק ענקי. דבר שני- את לא חושבת שאולי עדיף לך לעבור למקום אחר? להתנחל אצל חברה? נראה לי כמו תירוץ- המחוייבות לחוזה השכ"ד. תמיד אפשר לבקש להפר או למצוא משהו שיסכים להכנס במקומך ואז את לא פוגעת באף אחד. זה פשוט מרגיש לי כמו התעללות מתמשכת אחד בשני- לחיות את הכאב של הפרידה עד הסוף... לא חבל? נראה לי גם לא כ"כ בריא.

 

[זכוכיות]

זה לא החוזה,

זה שבאמת אין לאף אחד מאיתנו איפה להיות כרגע, עד שאני אמצע דירה חדשה אני כאן... הוא כבר מחפש שותף... אני חושבת שאולי אני אעבור למעונות, אבל את זה אני יכולה לעשות רק באוקטובר... אני לא אשאר כאן עד אוקטובר, אבל בינתיים עד שנעלה על איזשהו פתרון אני כאן..

 

[זכוכיות]

אמצא*

 

[JBR]

אוקיי

בכל אופן, אני חושבת שאתם מתמודדים עם זה יופי. תהיי חזקה

 

[dify]

נשמע

שאת מאד שלמה עם ההחלטה ויודעת שזו בחירה שנכונה לך. נשמע גם שיש בינכם הסכמה לגבי זה וגם שיתוף פעולה נורא יפה בעיני זה מעיד משהו על האדם שאת ועל אופן ההתמודדות שלך עם דברים ועושה רושם שאת אדם שיודע מה הוא רוצה, מה הוא עושה ומאד מגובש עם עצמו ונאמן לאמת הפנימית שלו. אני בטוחה שזה יהיה לא קל אפילו אם כבר עברתם הרה ואפילו בנסיבות תומכות ועם העובדה שאת שלמה עם הפרידה- זה תמיד לא קל מותר לך ואפילו רצוי, לדבר על זה, להתבכיין (דרמטי? זה לא היה מאד דרמטי ) ולהשתמש בטלפון בדיוק ליעודו... מאחלת לך להרגיש טוב במהרה דיפי

 

[מיס בראון]

../images/Emo201.gif

עצוב לי לשמוע... אני מקווה שהימים הקשים יעברו מהר! ואני חייבת לשאול, לא מתמימות אלא באמת מתוך עניין. אם אתם אוהבים ומסתדרים כ"כ טוב, שומרים על קשר כזה אינטימי אחרי פרידה, אפילו עם המשפחות, מה היה הדבר הזה ששבר אתכם? שאתם לא יכולים לפצות עליו? שאי אפשר להילחם עליו יותר? איך את יודעת, בצורה שכלתנית כ"כ, שעכשיו זה הסוף?

 

[זכוכיות]

קרו הרבה דברים מכוערים שאני לא רוצה

לדבר עליהם כ"כ. אבל באיזשהו מקום אני לא חושבת שהם בכלל סיבה... גם לאחריהם היתה שיחה ארוכה והחלטנו לסלוח ולשכוח ולנסות... אבל אנחנו לא בדיוק מתפקדים כזוג בתקופה האחרונה, כל אחד מסתגר בתוך עצמו, עם הלחצים והכעסים והתסביכים שלו, והאווירה הכללית אצלנו בבית מאוד מדכאתץ