אני רוצה לומר לך
שאני מאמינה שמה שצריך לקרות יקרה. כלומר, לי הייתה הרגשה אח"כ שאנחנו לא צריכים להיות ביחד וניפרד. את יכולה לומר שזוהי תחושה פנימית, ועובדה ככה הנסיבות התגלגלו בסופו של דבר. בלי לחשוב שיש משהו שעומד בדרכינו. אני חושבת על מה שסיפרתי לכם כשהייתי בקופת החולים ופגשתי את אמא של חברה טובה שלי מהבית ספר והיא סיפרה לי עליה ועל אח שלה. ואני זוכרת שהייתי מאוד מאוהבת בו ,הוא היה הנשיקה הראשונה שלי ונורא פגע בי שאנחנו לא היינו ביחד כזוג. אך ככשמעתי את אמא שלו מספרת שהוא מלא בבבעיות, הוא התחתן והתגרש וכלום לא הולך לו, הרגשתי חמלה עליו מצד אחד ומצד הרגשתי שככה אמורים הם להיות חייו.מבינה אותי?