נפרדנו כך.. הייתה דממה...
אני אפילו לא יודע איך להתחיל לכתוב הודעה כזאת. הממממ... תודה לכל מי שבא.. לא.. אה, היה אחלא.... גם לא מתאר את הכל. ררררררר... אני פשוט אתאר מה היה: אז מאי התקשרה אליי מתישהו השבוע והזמינה אותי לארוחת צהריים אצלה בבית. "משהו קטן לפני שאתה נוסע". מי יהיה שם? החבורה הרגילה. אוקיי - נשמע לי מעולה. כמובן שלא התחייבתי להגיע כי הרי אני לא אוהב לתכנן דברים מראש אבל כשמאי שלפה את הטיעון המנצח "זה לכבודך אתה לא יכול להבריז..." סיכמנו שאני בא. אז באתי. זה התחיל קצת רע. לירוי היה אמור לאסוף אותי בשעה 12:00 בצהריים. מסיבות מנהלתיות התעכבתי עד אחת וחצי. גם טוב. הגעתי אל הבית של לירוי, אמרתי שלום לכלב / שטיחון ונסענו לאסוף את קמפארי. קמפארי? זה לא ההוא שדומה לדובי גל? יאכס. בטח הוא מההומואים המבוגרים הציניים שולחי הידיים השמנים מדי העאלק מתוחכמים שודדי העריסות העושים דברים מגעילים בגינות ציבוריות. אבל ברגע שראינו אותו הבנו שהוא לא. הוא גם לא דומה לדובי גל. ובאופן כללי הוא חמוד. היום המשיך בפריקת עצבים טלפונית. מאי, למי שלא ידע, נוטה לדבר בטונים גבוהים באורח קבע. אותי זה מעצבן. אז כשאנחנו יושבים בבית קפה אני אומר לה "ששששש...". כשאנחנו מדברים בטלפון אני פשוט צורח בחוסר סבלנות. איך מגיעים? ישר איפה? ובכיכר? ואז מה? שמאלה? מה אלף בית? איפה זה בכלל מודיעין? לא הבנתי. והתחנת דלק? רגע. טוב חכי חכי. העברתי את הטלפון ללירוי. גם הוא לא הבין כלום מההסבר. נסענו בכל זאת. אין לי מושג איך - אבל ההסבר של מאי נקלט איכשהו. בדיוק שנייה לפני שרציתי להגיד ללירוי וקמפארי שכנראה שטעינו התגלתה לנו הכניסה ליישוב שמאי גרה בו. ברוך השם וברוך שמו. מי גר כאן בכלל? נכנסנו. הסתכלתי ימינה ושמאלה. מומין עמל במטבח על פיצות. הטרמפיסט הגיע מצויד בחבר חדש ותספורת מהממת. ספיינ הבליח בשיער פלאטינה אפור. מהמם לו. מאי בג´ינס וסנדלים נראתה מושבניקית. לירוי רץ לשירותים. משנה תורן היה מהמם כהרגלו. התחלנו יופי. אני רעב... אני רעב... אני רעב... בכה לירוי במשך החצי שעה שאחר כך. תסתום... קיללתי בלב. עוד מעט, חייכתי אליו בסימפטיה. עד שהאוכל יהיה מוכן שתינו מרגריטה / מרגרעל שהכין קמפארי. למעשה זה היה קאיפרינייה. אבל למעשה זה היה אלכוהול מזוקק עם לימונים וקרח. "זה מה שעושים כשרוצים להתחיל עם בחורות בקיבוץ" סיפק לנו קמפארי אינפורמציה הזויה ושפך קילו וחצי סוכר לקערת הקאיפרינייה. בחורות? קיבוץ? תמהתי לעצמי. החלטתי לטעום אם אני בחורה קיבוצניקית. טעמתי. זה עדיין היה אלכוהולי נורא. אבל יותר מוצלח. בכל מקרה הוא לא התחיל איתי אחר כך. כנראה שאני לא מספיק קיבוצניקית בשביל הסנוב. מי רוצה מטבל? ריחף מומין מהמטבח אל עבר המדשאה. הוא הגיש צלוחית עם רוטב טעיייםם לאללה וקרקרים. והניח אותו על שולחן שהיה רחוק מיד שמאל שלי בכחמישים סנטימטרים. רציתי מטבל, באמת, פשוט לא היה לי כוח לזוז. מומין עשה לי פרצוף של "מצדי תחנק" והלך להגיש את המטבל לטרמפיסט ולחבר שלו. היה להם טעים. לא התאפקתי. הלכתי לטעום. החבר של הטרמפיסט באמת חומד. גם המטבל. וגם מומין. דינג דונג האוכל מוכן... נשמעה קריאה מכיוון הגריל. ספיינבאר הגיע מאיזור השיחים מלווה בצלחת בשרים חמה מהאש. מומין בינתיים שלף פיצת אננס / זיתים / פטריות מהתנור. התנפלנו. גרר ברר חררר אמר לירוי. יאם האם אמר תורן. האחרים אמרו כל מיני דברים אחרים אבל לא שמתי לב. האוכל היה מעולה. התחלנו לפטפט לנו כהרגלנו - עוברים אסוציאטיבית מאתרי נופש בחו"ל דרך מתאבדים, מועדוני בייר´ז, S&M, חתולים במיקרוגל (ואוגרת), הטיול שלי לחיפה, הטיול של לירוי לפריז, אנשי מכס, פצצות בנעליים, קוצצי ציפורניים, נגני MP3, אזרחים חוזרים, ריסז פיסז - וחזרנו לאתרי נופש בחו"ל. מי אמר שהשיחה לא קולחת. אפיזודת הקפה הייתה נקודת המשבר בארוחה. כולנו כבר היינו אחרי האוכל. מפוצצים (אני לפחות). מי מכין קפה? שום בעיה. הטרמפיסט הביא מגש עם כוסות ונס קפאים באריזה. חיכינו למים הרותחים. לא הגיעו. מה זה - זה דיקאף - צווחה מאי בבהלה. תחזיר את זה ותביא את השני (מי אמר זוג נשוי) - הטרמפיסט לא הסכים להחזיר. מאי החזירה. אני הבאתי חלב. החבר של הטרמפיסט הביא מים רותחים. מאי הביאה כפיות. משנה תורן הכין את הקפה. אני זרקתי בדלים על הדשא. החתולים עשו רונדלים בחצר. לירוי וקמפארי ריכלו. השמש צייצה, הציפורים זרחו. הייתי עייף. שתינו, עישנתי, דיברנו, צחקתי, שתינו עוד קצת, עישנתי עוד הרבה, הלכנו הביתה. החלטנו לא להיפרד בצורה מוגזמת - ותכננו לעשות פגישה בקרוב. מאי הגישה שלי מעטפות תמוהות. צ´קים - מישהו אמר מאחורה. התחלתי להיות נבוך. זה מכתבים מאתנו. תפתח את זה במטוס לארה"ב. רציתי למות. בואו ניפרד במהירות - הצעתי - אני נבוך בקטעים כאלה. סיבוב חיבוקים. סיבוב נשיקות. אחד ספייר למומין. מגיע לו. חוצמיזה שהוא ילד מדהים הוא גם טבח בחסד. בר מזל יהיה בעלו. נסענו. יותר כיף לנסוע על בטן מלאה. אמר קמפארי. לירוי ואני הסכמנו. היה יום נהדר. סיום של סופשבוע נהדר. תודה - לכל אחד מכם - שהייתם שם - וגם אתם שלא. אני יודע שלא מתאים לי להיות משתפך ורגשן.. אבל ככה אני מרגיש כרגע. עשינו פה משהו מדהים בפורום הזה. זכיתי להכיר אנשים מדהימים - אחד אחד. אבל אני לא הולך לסכם שום דבר עכשיו. יש עוד זמן. בינתיים תודה, תודה, תודה. מומין, לירוי, משנה תורן, קמפארי, ספיינבאר, טרמפיסט, החבר של הטרמפיסט, האחים של מאי, ליאון, וכמובן - מאי הענקית!!! אוהב אתכם המון.
גיא
