Svetik In Love
New member
נפרדנו אתמול...
זה התחיל כמו חלום, הקשר שלנו... לפני כמעט שלוש שנים. ואתמול הוא בא ופשוט סיים את הכל. האהבה הראשונה שלי. האכזבה הכי גדולה שלי. אני תמיד אהבתי ונתתי את כל ליבי ואפילו התחלתי לחלום על העתיד המשותף שלנו. הוא בא וסיפר לי שהוא לא יודע אם הוא רואה שיש לנו עתיד אחרי צבא. שהוא נהנה איתי ואוהב אבל לא חושב שנוכל איי פעם להיות משפחה. הכל התנפץ לי בפרצוף. תכננו תוכניות לחודשים הקרובים, תכננו לבלות ביחד סופשבוע ארוך אחרי שהוא סופסוף חזר מהצבא. ליבי נזכר בכל המילים שהוא אמר לי וכעת כבר איבדו את משמעותן. שאני האחת והיחידה, שהוא רוצה להיות רק איתי, שהוא מפחד שאני אעזוב אותו ולא אחכה לו. עכשיו כל זה כבר לא משנה. הבחור פשוט וויתר עליי.וויתר על האהבה. פעם אחת נפרדנו לפני חצי שנה בגלל שהוא היה מבולבל ורצה לחשוב ואחרי שבועיים חזרנו- ליתר דיוק הוא ביקש לחזור- הכל היה נפלא עד עכשיו.. הוא שוב רצה להיפרד והלב שלי נשבר. אני התעוררתי כמו אל תוך סיוט. עדיין לא מאמינה שלא אראה אותו שוב, שלא נדבר, שלא נצחק. אחרי כמעט 3 שנים הוא כבר חלק מושרש בתוכי. חלק ממני. כנראה שנתתי לו יותר מדיי מעצמי, נתתי לו את כולי והוא רק לקח ולקח ולא טרח להחזיר ולו קצת בחזרה. לתת לי גם. נורא קשה לי עכשיו. אני התחלתי את הקשר איתו כשהיינו בתיכון, ביא' ואני בכלל לא זוכרת את עצמי לפני. מה עשיתי, עם מי הייתי, איזה מן בן אדם הייתי לבד. חשבתי שעם הבן אדם הזה יש לי עתיד והוא לא חשב אותו הדבר. =(( סליחה על הפריקה בנות, וכנראה שאני כבר לא שייכת לפורום הזה, משום שכבר אין לי חבר חייל יותר...
זה התחיל כמו חלום, הקשר שלנו... לפני כמעט שלוש שנים. ואתמול הוא בא ופשוט סיים את הכל. האהבה הראשונה שלי. האכזבה הכי גדולה שלי. אני תמיד אהבתי ונתתי את כל ליבי ואפילו התחלתי לחלום על העתיד המשותף שלנו. הוא בא וסיפר לי שהוא לא יודע אם הוא רואה שיש לנו עתיד אחרי צבא. שהוא נהנה איתי ואוהב אבל לא חושב שנוכל איי פעם להיות משפחה. הכל התנפץ לי בפרצוף. תכננו תוכניות לחודשים הקרובים, תכננו לבלות ביחד סופשבוע ארוך אחרי שהוא סופסוף חזר מהצבא. ליבי נזכר בכל המילים שהוא אמר לי וכעת כבר איבדו את משמעותן. שאני האחת והיחידה, שהוא רוצה להיות רק איתי, שהוא מפחד שאני אעזוב אותו ולא אחכה לו. עכשיו כל זה כבר לא משנה. הבחור פשוט וויתר עליי.וויתר על האהבה. פעם אחת נפרדנו לפני חצי שנה בגלל שהוא היה מבולבל ורצה לחשוב ואחרי שבועיים חזרנו- ליתר דיוק הוא ביקש לחזור- הכל היה נפלא עד עכשיו.. הוא שוב רצה להיפרד והלב שלי נשבר. אני התעוררתי כמו אל תוך סיוט. עדיין לא מאמינה שלא אראה אותו שוב, שלא נדבר, שלא נצחק. אחרי כמעט 3 שנים הוא כבר חלק מושרש בתוכי. חלק ממני. כנראה שנתתי לו יותר מדיי מעצמי, נתתי לו את כולי והוא רק לקח ולקח ולא טרח להחזיר ולו קצת בחזרה. לתת לי גם. נורא קשה לי עכשיו. אני התחלתי את הקשר איתו כשהיינו בתיכון, ביא' ואני בכלל לא זוכרת את עצמי לפני. מה עשיתי, עם מי הייתי, איזה מן בן אדם הייתי לבד. חשבתי שעם הבן אדם הזה יש לי עתיד והוא לא חשב אותו הדבר. =(( סליחה על הפריקה בנות, וכנראה שאני כבר לא שייכת לפורום הזה, משום שכבר אין לי חבר חייל יותר...