נפרדות בריא או לא

[parat moshe rabenu]

גם אני למדתי מנסיוני, שלרוב האינטואיציה עובדת וכדאי לפעול לפיה, גם אם אחרים אומרים לך אחרת. דברים שרואים משם, לא רואים מכאן.

 

[נרשמתי מחדש]

תודה לכולכם על העצות הנבונות שלכם.

היא איתי בבית לא מבחירה שלי. האבחון נערך לאחר תחילת שנה ולא היה מקום יותר בגנים המיוחדים. ובגן פרטי עם משלבת זה בעיתי כי נצטרך אחר כך גם להשלים את הריפוי בעיסוק, קלינאית וכו'. והן לא זמינות אחר הצהרים. לכן העדפנו מסגרת טיפול ביתית. היה חודש שהיא היתה בגן והיא הסתגלה.. כך שזה פחות מטריד אותי. הנקודה היא: האם זה אופייני לילדים על הספרטרום? (הקשר החזק הזה) . האם זה מזיק לה? כרגע אני שמה את עצמי בצד. אם היא צריכה שאתרחק אעשה זאת ,אבל אני לא רוצה להקשות עליה סתם.

 

[dina199]

אין דבר 'אופייני'

ובמיוחד לא בספקטרום. האם את מרגישה שבמצב הזה טוב לה ? כי ילד שמרגיש טוב פתוח ללימוד דברים חדשים. ואצל א"סים הגיל הכרונולוגי לא חייב לקבוע. היא בת 4 אבל יכול להיות בת שנתיים מבחינה רגשית (ובת 6 מבחינה קוגנטיבית) . האם היית מבקשת מילד בן שנתיים להתנתק ?

 

[shavririt]

את יכולה לעשות נסיונות ולראות..

איך היא מגיבה ועד כמה זו תלות חרדתית או פשוט רצון שלה בקירבתך ליידה, למשל- היא נכנסת למפגש עם התרפיסטית/קלינאית או הגורם הטיפולי. במידה והמטפלת מעדיפה אותך צמודה, אז תהיי שם. אבל אם הן אמורות להיות רק שתיהן, תאמרי לביתך משהו כמו: "אני הולכת למרפסת לתלות כביסה/למטבח לבשל מרק/להתקלח וכו', ואני עוד מעט מסיימת וחוזרת". צייני היכן את שהיא לא תפחד שמא את יוצאת מן הבית בלי ידיעתה. תתחילי עם היעדרויות קצרות ותאריכי לפי המצב.

 

[TikvaBonneh]

יש לי שני ילדים בספקטרום

אחד מהם נורא קשור אלי והשני לא סופר אותי. ואם זה מזיק או מועיל את יכולה לראות מהר מאוד לפי התוצאות. כל ילד ומה שנכון עבורו.

 

[schlomitsmile]

יתכן שמה שאופייני הוא העוצמה שני הגדולים שלי על הספקטרום. כשהבכור היה בן שנה, בכיתי שהוא לא אוהב אותי. חלק מזה מן הסתם חוסר בטחון של אמא צעירה, אבל חלק מזה היה בגלל ה"אדישות" שלו כלפיי. לקח לי זמן ללמוד שהוא מאד אוהב וצריך אותי, אבל בדרכו המרוחקת. השני, היה ממוגנט עליי. עד גיל 3 ומשהו לא יכול היה להרדם בלי לתקוע את אצבעו בעין שלי, עד גיל 6 וחצי היה מגיע כל לילה למיטה שלנו, נאחז בי עד הבקר. המטפלת הרגשית דחקה חודשים בי בהדרכת הורים, לא להרשות לו להשאר איתי. אבל אני הרגשתי שהוא צריך אותי. אני חושבת שאין כאן נכון/לא נכון גורף. אנחנו צריכות להקשיב לילד/ה ולאינטואציות האימהיות שלנו, ולעשות כמיטב יכלתנו.

 

[Ronronit1]

אצלינו גם המצב דומה עם בן השלוש

הוא נמצא רוב הזמן איתי מחוסר במסגרת מתאימה ודי צמוד אלי. אני חושבת שזה בסדר גמור, שהוא יודע שיש לו על מי לסמוך, ולשחרר- בשלבים. לאט לאט. את הבן שלי לימדתי שאמא הולכת ואמא תחזור, והתאמנו בהתחלה בקטנות, אמא הולכת לשירותים ואמא תחזור, אמא הולכת למקלחת ואמא תחזור, אמא אצל השכנה ואמא תחזור וכו'. ככה גם בטיפולים, אמא הולכת לרגע ואמא תחזור. עדין לפעמים קשה לו לשחרר, אבל הוא מבין ויודע שאני אחזור, במיוחד כשאני מודיעה לו לפני כן. אני לא מאמינה ב"זבנג וגמרנו" לילדים שלנו, זה סתם מכניס אותם לסטרס וחרדות. אני מאמינה בלאט לאט, לפחות בגיל הרך. למה בעצם את צריכה לצאת מהטיפולים? אף מטפל של הבן שלי לא דורש את זה, להיפך, הם מצפים שאני אהיה שם כדי שאלמד איך לעבוד איתו בבית.

 

[dina199]

אני לא מאמינה ב'זבנג וגמרנו' עם אף אחד

פשוט אצל ילדים נ"טים הרבה דברים באים 'טבעי' ומה'אויר' בלי צרך להתאמן בצורה יזומה ולכן ההורים לא מרגישים את זה .