נפרדות בריא או לא

[נרשמתי מחדש]

נפרדות בריא או לא

הבת שלי בת ה-4 ואני קשורות. מאוד. לדעת בעלי מקצוע רבים יותר מכפי הנדרש. היא לא ישנה בלעדי , בטיפולים היא באה אלי אחת לכמה דקות לצורך תדלוק. נכון להיום היא איתי בבית, (לא בגן) עושה לרוב מה שהיא רוצה והיא דורשת ממני שאעשה איתה. לדוגמא - אשב לידה בזמן הקראת סיפור וכו'. יש לה גם זמנים של לבד.. מתוך בחירה שלה... האם אני צריכה להתחיל להתרחק? אני פוגעת בה? האם בנוכחות שלי בטיפולים אני בעצם מונעת ממנה ליצור קשר טוב יותר עם המטפלת?

 

[אמא אפרתי]

הייתי בהרצאה של מיכל דליות

שאני מאוד מתחברת לגישה שלה והיא שאלה "מה זה הורה טוב" הורה שמאמן את ילדיו להסתדר כמה שיותר מוקדם בלעדיו - כלומר להכין אותם לחיים. השאלה היא מה המצב המיוחד של הבת שלך. זה רק את יודעת את התשובה

 

[dina199]

האם היא ניסתה

את הגישה שלה עם ילדים א"סים ?

 

[אמא אפרתי]

לא יודעת ולכן סייגתי ואמרתי

שאני לא מכירה את המצב המיוחד היום אנחנו יודעים שבעיות רבות נפתרות בגישה התנהגותית לא? תרני אותי אם אני טועה או לא רואה משהו

 

[dina199]

כל מני בעיות נפתרות בכל מני שיטות

בתנאי שהילד בשל בזה והשיטה מתאימה לו. לכן זו גם הייתה השלי שלי לגביה. אני מכירה את הגישה וזה כנראה עובד עם ילדים נ"טים . אבל גם עם ילדים נ"טים אני אישית לא הייתי הולכת על עצמאות בכל מחיר ובגיל כמה שיותר מוקדם. האם מישהו בודק נ"ט שמתגייס לצבא בגיל 18 האם הוא היה עצמאי בגיל 6 או 4 או שנתיים ?

 

[galitkm]

אז אמא שלי היתה הורה מצויין לפי מיכל דליות

ומגיל צעיר מאוד אימנה אותי להיות עצמאית בכל דבר. ולמרות זאת תמיד הייתי ילדה תלותית וגם מתבגרת תלותית ועד היום אני מאוד מתקשה להפטר מהנטיה לתלות הזאת, בהוריי, בבן הזוג ובכל מה שאפשר. האימונים שלה לעצמאות העיקו עליי כילדה למרות שהיא עשתה זאת בעדינות ובעידוד ולא בכפיה. הייתי ילדה שזקוקה להמון תשומת לב ותמיד קינאתי נורא בחברות שלי שאמא שלהן היתה "נדבקת" אליהן באופן קבוע. העצמאות שלי בתחומים השונים הגיעה מעצמה לפי הבשלות שלי והמוטיבציה שלי ולא לפי אימון זה או אחר. אני לא יודעת אם אני אוטיסטית כי לא עשיתי אבחון אבל אני בטוחה שאני לא נ"ט. לדעתי לכל ילד יש את הקצב שלו להגיע לבשלות הרגשית שבה הוא מסוגל להסתדר ללא הוריו. אם ההורים דוחקים בו מוקדם מידי אז זה רק מגביר את חוסר הביטחון שלו לדעתי. ולדחוק זה לפעמים גם בעדינות. אפשר לנסות ללמד אבל רק אם זה מתאים לילד וקולטים שאין לו בעיה עם זה.

 

[arana1]

התפישה של אימון ל"עצמאות" היא בעייתית נורא

וכמו כל התפישות ההתנהגותיות היא מביאה לשיפור של מראית העין תמורת הזנחת והחמרה מהותית של המצב האמיתי לעצמאות יש גם ביטויים גלויים לעין אבל בשביל שהם יהיו מחוברים לפנים ויוכלו להתקיים כיצירתיות וגמישות מול אין סוף המצבים השונים שהמציאות מזמנת לנו נחוצה רגישות והשקעה ומחשבה גם מעבר לדברים הגלויים לעין כמו שמירת מרחק כדי לקרב אדם לעצמאות אמיתית נחוצה הכרה של אופיו היחודי וטיפוח יכולתיו ועידוד נטיותיו באהבה גם אם הן לא הולמות במדויק לדרישות ולציפיות הזמניות של הסביבה והחברה ודווקא מזה מעט מאוד נעשה מה שעושים זה החלפה של הדרך במטרה,השיטה של הצבת יעדים ודחיסת האדם לתוכם לא עבדה אפילו בברית המועצות אבל עדיין הארץ והעולם מוצפת מאמנים ושאר מרעין בישין שנשענים על תפישות מכניות נוקשות של החיים והאדם לעזור לאדם אחר להגיע לעצמאות זו אמנות שאין עמוקה ממנה ובשביל לעשות,או יותר נכון לחיות,את השליחות הזאת נחוצה ויצירתיות רגישה הנובעת מאהבה והכרות שמתקיימת הרחק מעבר לכל השיטות והפטנטים ותרגילי האילוף המבזים בשטחיותם את עושרה ועומקה האין סוףי של נפש האדם

 

[schlomitsmile]

אני עד היום לא יודעת לרכב על אפניים כי השיטה ללמד אותי היתה לשים אותי על אופניים ולעזוב. גם לשחות לימדו אותי ככה, וגם בזה אני גרועה. עצמאות צריכה לנבוע מהילד. כשהוא בשל לזה, הוא צועק "אני לבד!" יש לי תמונה ישנה כשהבכור היה קטן וטיפס על סולם, אני עמדתי ליד, הידיים מוכנות לתפוס אותו אם יפול- לשחרר אותו אבל להיות שם.

 

[tamarus1]

אני לא חשובת שיש שיטה אחת בעבודה עם ילדים

לכל ילד צריך להתאים גישה אחרת. אבל אני מאוד לא מתחברת לגישה של מיכל דליות בכל הקשור לעבודה עם ילדים עם צרכים מיוחדים באופן כללי ועם אוטיסטים באופן מיוחד. עם ילדים כאלה העבודה צריכה להתחיל מהבנת הקשיים והמגבלות, ורק לאחר מכן הצבת מטרות תוך בדיקתן המתמדת ושינויים במידת הצורך. לעומת זאת אצל מיכל דליות יש קודם כל מטרה וכל דבר כמעט מותר בדרך להשגתה.

 

[אמא חמסה]

אני, כמובן, לא מכירה אותך, אבל

ממה שאת כותבת, זה נשמע לי שכן. חלק מהגדילה של הילדים היא התרחקות מתמדת מאיתנו, מהרגע שהם ממש חלק מהגוף שלנו עד הרגע שבו הם עוזבים את הבית לגור עם בן/בת הזוג שלהם, ומנהלים חיים משלהם. וחלק מגידול הילדים היא לאפשר להם להתרחק ולהיות עצמאיים, גם אם זה קשה לנו או להם.

 

[TikvaBonneh]

מי שנפגעת זו את

את צריכה שיהיו לך חיים משלך, אי אפשר שהכל יאצלך סבב סביב הילדה. נוסף לכך הילדה צריכה טיפול אינטנסיבי, וזה דבר שאת לא יכולה לתת לה. יש לך כבר את תפקיד האמא, וזה מספיק תובעני. היא צריכה לקבל לפחות 20 שעות טיפוליות בשבוע, בבית או בגן לפי בחירתך והאפשרויות הכלכליות שלך.

 

[galitkm]

היא לא נפגעת אם המצב הזה מתאים לה

רק אם זה לא מתאים לה להיות סביב הילדה אז היא נפגעת ורק אז כדאי לנסות לשנות. יש אמהות שאוהבות להיות סביב הילדים שלהן ולא נפגעות מזה, כמובן שלא בטוח שזה מתאים לילד עצמו ואת זה צריך לבדוק. את בטוחה שכל ילד אוטיסט צריך טיפול אינטנסיבי? אני חושבת שלכל אוטיסט צרכים טיפוליים אחרים. יש כאלה שדווקא טיפול אינטנסיבי לא התאים להם והם צריכים טיפול במינון נמוך משמעותית יותר. הבן שלי למשל.

 

[TikvaBonneh]

לא אני לא בטוחה

אם הילדה שלה מתקדמת יפה ומהר וגם האמא מאושרת אז אחלה, מה שהן עושות נכון עבורן.

 

[galitkm]

אבל יש ילדים שתמיד או לפעמים יתקדמו לאט

לא משנה איזה טיפול ואיזו אינטנסיביות יקבלו, וההתקדמות האיטית שלהם היא דווקא הדרך הבטוחה והטובה בשבילם לממש את מקסימום הפוטנציאל שלהם, ויש גם כאלה שלא מתקדמים כמעט בכלל, לצערנו, ולא משנה אם הטיפול יהיה אינטנסיבי או לא, כי זה תלוי בקצב של הילד ובגלל זה אני לא חושבת שהדרך לבדוק אם מה שהם עושים זה נכון או לא תלוי דווקא בקצב ההתקדמות של הילדה. וגם רוב האמהות בתחילת הדרך לא מאושרות עד כמה שידוע לי מההכרות שלי עם עצמי כשהייתי בתחילת הדרך ועם אמהות אחרות לילדים בספקטרום, וזה עדיין לא אומר שמה שהן עושות נכון או לא נכון עבורן.

 

[TikvaBonneh]

למרבה הצער את צודקת

יש ילדים שגם טיפול אינטנסיבי לא יקדם אותם. למזלי הטוב בני הצעיר הוא לא אחד מהילדים האלה ולכן אני יכולה ליעץ רק מניסיוני אני לא אשת מקצוע. לגבי האושר האישי, יש דרגות לאושר ויש דרגות לאומללות ולדיכאון וכל אחת מגיבה בעצמה שלה אבל עדיין לדעתי חשוב שיהיה לאמא קצת זמן להתאוורר.

 

[נרשמתי מחדש]

גם איתך אני מסכימה

אנחנו משתדלים לעשות גם את זה

...

 

[נרשמתי מחדש]

אני מסכימה איתך

בכל מקרה הבת שלי מתקדמת. בקצב שלה. ואני מאמינה בה. עם גן או בלעדיו, עם טיפולים או בלעדיהם. אני זורמת איתה ונכון לעכשיו זה בסדר...

 

[מרב געש]

השאלה היא אם המצב סטטי. ולמה

הילדים שלנו בתהליך של הפרדות מלידתם ועד שהם עוזבים לעצמאות מלאה. קיצבו של התהליך ונקודות שבהם נמצאים הרבה זמן יחסית תלויים במהלך החיים של כל אחד מאיתנו. בדכ ילדים בני 4 לא נמצאים בשלב שבו נמצאת הבת שלך אבל הם לא עברו את מהלך החיים שלה. גם אני לא מכירה אותו ולכן לא יכולה להגיד לך בשלב זה אם זה נכון לה או לא. האם זה לא היה כך והתחיל בגלל גורם מסויים, האם תמיד היתה מאוד קשורה אליך ונמצאת בתהליך של רכישת עצמאות רק יותר איטי - ובגלל סיבה ברורה. האם היא תקועה בשלב זה הרבה זמן.

 

[dina199]

כשהבן שלי היה בן 12

(לפני האיבחון) אנשי מקצוע אמרו לי שהוא חסר ביטחון עצמי כי אני לא מספיק קרובה. הם אמרו רק כשיש קרבה , הוא יפתח ביטחון עצמי ויבחר להתרחק לבד.אז עשיתי לפי עצתם והתקרבתי. בגיל 13 (עדיין לפני האיבחון) אותם אנשי מקצוע אמרו לי שהבן חסר ביטחון עצמי כי אני קרובה מדי, לא נותנת לו להתרחק וזו הסיבה שאין לו בטחון עצמי. זה היה מספיק לי כדי להפסיק להאמין להם בכלל (כי זה ממש כיף להרגיש שאמא אשמה תמיד

, גם אם מהצעת בדיוק מה שאנשי מקצוע אומרים לה.) ובגיל 14 התברר שהוא אספי וחוסר הבטחון שלי נבע מזה וללא קשר כמה קרובה או רחוקה הייתי המסקנה שלי - תעשי מה שאת רואה לנכון.

 

[galitkm]

תעשי מה שאת רואה לנכון, גם לטובתך וגם לטובת הילדה. תמיד ששמעתי לעצות של אחרים שהיו בניגוד לתחושות הבטן שלי התברר בדיעבד שהעצות האלה לא התאימו ועשו יותר נזק מתועלת. בכל מקרה תמיד האמא אשמה

לא משנה מה נעשה תמיד אנחנו אשמות.