נפילות של תלמידים

fliperit

New member
נפילות של תלמידים

אתמול תלמידה של אחד המדריכים אצלנו נפלה, והתגובה של המדריך הבהירה לי שמדריכים לא יודעים להתמודד עם נפילות של תלמידים. בקורס טיפולי מלמדים רק ש'אסור שתלמיד טיפולי יפול', ולא מלמדים מה לעשות כשהוא נופל. אני לא מדברת על התמודדות עם פציעה, אלא איך מתייחסים לילד, לבכי, לטראומה. נכון שאי אפשר לרשום מתכון קבוע להתמודדות עם נפילה, כי כל ילד הוא אחר ומגיב אחרת, אבל כן ראוי שיהיה דיון בנושא. אולי צריך להזכיר למדריכים איך זה מרגיש ליפול מסוס בפעם הראשונה (או לא הראשונה), ואיזה תגובה הם היו רוצים לקבל מהסביבה.

לפני שאני אספר איך הוא הגיב ואיך אני הייתי מגיבה, אני אתן לכם להגיד איך הייתם מגיבים בסיטואציה הבאה:
תלמידה בת 8 נפלה, כואב לה אבל אין שברים או דימומים (נראים לעין), היא עומדת והולכת, והיא בוכה בהיסטריה.
 

jgut

New member
בהנחה שהכל תקין ברמה הפיזית

התגובה שלי היתה נחלקת לכמה שלבים.
התגובה האוטומטית שלי במצב כזה, הוא להרגיע את הילדה כדי להביא אותה למצב שהיא מסוגלת להתמודד עם הסיטואציה. לדעתי חשוב לתת לילדה תחושת אמפטיה והבנה שקשה לה ויש מקום להביע את הקושי הזה.
בשלב שני, הייתי רוצה להביא אותה למצב שבו היא מבינה שזה לא סוף העולם. כלומר שזה לא נעים ואפילו כואב, אבל ממשיכים הלאה וצריך להתמודד.

ילדים שונים בוכים בסיטואציות כאלה מסיבות שונות. חלק מתוך מקום של כאב, חלק "נעלבים" מהסוס ש"הפיל" אותם. חלק מסיבות אחרות כגון בהלה מאיבוד השליטה וכו'. התגובה צריכה לקחת בחשבון את הסיבה שבגללה הילדה בוכה.

הרמה המעשית, אני חושבת שילדים צריכים לחזור לסוס כמה שיותר מהר. ניראה לי שהסיבות לכך מובנות מאליהן, אז אני אדלג עליהן.

אבל, יש מצבים יוצאים מן הכלל. ניראה לי שזה מקרה חריג, אבל יש ילדים שנוטים לדרמת יתר. יכול להיות שבמקרה כזה עדיף לתת קצת אמפטיה ומשם והלאה להתעלם ולתת לילד להתמודד עם עצמו.
אני אהיה כנה ואגיד שאני מבססת את הפיסקה האחרונה על הכלב שלי. הוא נוטה לעשות דרמה היסטרית כשהוא לא מקבל מה שהוא רוצה ולכן אני מתעלמת ממנו כשהוא צווח. אני לא יודעת האם יש מצבים דומים עם ילדים, אני נוטה לחשוב שכן.
כמובן שיש מצבים הפוכים, שבו הילד יצטרך יותר תמיכה ואמפטיה מילד ממוצע.
 

popi199

New member
אמממ

באים, מרגיעים, הרבה פעמים אני אומרת להם לנשום עמוק, לוקחת הצידה שוטפים פנים שותים כוס מים ולכל האורך אני מדברת בקול רגוע ובטוח ומסבירה לו מה קרה ולמה. אחכ אם יש לי חשש שאולי הילד קיבל מכה חזקה אני מחכה איתו כמה דקות אם לא אז עולים מיד חזרה על הסוס ואם יש אפשרות חוזרת לאותו מקצב שבו היינו ולאותו תרגיל.
אגב, לגבי ההורים אני אוהבת שהם לא מתערבים במצבים האלה, אני מבינה את הצורך אבל זה ממש מיותר.


הסיטואציה הזאת קורת רק שהילד היסטרי, עם אין היסטריה מיוחדת אני שואלת אם הכל בסדר, איפה הילד קיבל מכה ואם הכל בסדר אני מעלה מיד את הילד וממשיכה כאילו כלום, בכל מקרה אני משתדלת לא להתייחס לנפילה בצורה מיוחדת, זה חלק מהעסקה כשרוכבים על סוס...
 

popi199

New member
אמממ...

באים, מרגיעים, הרבה פעמים אני אומרת להם לנשום עמוק, לוקחת הצידה שוטפים פנים שותים כוס מים ולכל האורך אני מדברת בקול רגוע ובטוח ומסבירה לו מה קרה ולמה. אחכ אם יש לי חשש שאולי הילד קיבל מכה חזקה אני מחכה איתו כמה דקות אם לא אז עולים מיד חזרה על הסוס ואם יש אפשרות חוזרת לאותו מקצב שבו היינו ולאותו תרגיל.
אגב, לגבי ההורים אני אוהבת שהם לא מתערבים במצבים האלה, אני מבינה את הצורך אבל זה ממש מיותר.


הסיטואציה הזאת קורת רק שהילד היסטרי, עם אין היסטריה מיוחדת אני שואלת אם הכל בסדר, איפה הילד קיבל מכה ואם הכל בסדר אני מעלה מיד את הילד וממשיכה כאילו כלום, בכל מקרה אני משתדלת לא להתייחס לנפילה בצורה מיוחדת, זה חלק מהעסקה כשרוכבים על סוס...
 
קודם כל הכנה מוקדמת,

צריך להסביר לילד ולהורים כי גם הסוס הרגוע ביותר הוא בע"ח עם אינסטיקטים טבעיים ונפילה היא חלק מחווית הרכיבה.
להורים צריך להסביר על הסכנות, אמצעי המגן והביטוח. כמובן שלא צריך להגזים, אבל בהחלט להודות שיש סכנה.
לטעמי החלק הזה 'נשכח' הרבה פעמים כדי לא להבריח לקוחות.

אצלנו נהוג כי כל מי שנופל מביא עוגה לשיעור הבא. את העוגה מחלקים לכלל הצוות והתלמידים וכך מראים לתלמידים החדשים כי נפילה היא סיבה לחגיגה. בד"כ החגיגה מתחילה כבר מהרגע שרואים שהנפילה עברה בשלום, אך כבר קרא לי שעוד לפני שנפלתי (אבל היה ברור שזה בדרך) התחילו לריב איזה עוגה הביא...

העובדה כי בקרוס טיפולי לא מלמדים איך להתמודד עם הנפילה היא עוד הוכחה עצובה כמה חלק מהקורסים לא רציניים.

את הצד המעשי של איך להרגיע ילד היסטרי אשאיר לאחרים.
 

fliperit

New member
בכל מקום בעולם מביאים עוגה


 

giri

New member
ממש לא

אף אחד פה לא שמע על זה לפני שהגעתי (וגם נתקלתי בתגובה: מה, אז אתם לא מביאים עוגות סתם?)
 

fliperit

New member
אוקיי, כל רוכב שפגשתי עד היום

כולל כאלה מחו"ל, הכירו את המנהג
 

giri

New member
אולי זה תלוי במדינה?

בכל מקרה זה בעיני אחלה מנהג, ממש חבל שאין אותו פה.
 

kenz

New member
מאוד תלוי בילד

יש ילדים שמבינים קצת יותר את הציניות שלי... ויש שקצת פחות.
לגבי בכי - אני נותנת לבכות, הרור שאנסה להרגיע. (אגב תלוי בהורה, יש הורים שנוכחותם מלחיצה, ואשאיר אותם רחוק מהילד, ויש שלהיפך, ואז אעזר בהם.
בכי פורק לחץ. לבכות זה טוב. בהיסטריה קצת פחות. אם אני רואה שהילד בסדר (לפחות למראית עין), אנחנו נתחיל את תפילת הדרך "הלוואי ולא ידרוך על המושכות, הלוואי לא יתפלש, הלוואי לא יקח לנו חצי שיעור לתפוס אותו..." וכמובן אני אזמין עוגה, והכי חשוב - אדרג את הנפילה. יש נפילות שמאכזבות אותי. סתם ליפול זה משעמם, מאחד עד עשר אתה מקבל 2. פעם הבאה שאתה נופל, סלטה משולשת, בורג ונחיתה יפה, לא כמו שעשית... (זה בדרך כלל מוציא חיוך). (יש תלמידים שזו לא הנפילה הראשונה שלהם, שאשכרה מחכים לדירוג...)
לפעמים אני מספרת על נפילות שלי, לפעמים השתיקה יפה.
אבל הכי חשוב ש"אם לא הגענו לבי"ח, אנחנו חוזרים לאוכף.

לפי דעתי התגובה צריכה להיות תמיכה. סה"כ כולם נופלים בשלב זה או אחר, ויש להראות לתלמיד שלפעמים זה חלק מהעניין, ובגלל זה צריך להתמודד גם עם נפילה.
לפעמים עוזר שיש תלמיד אחר שחולק את סיפור הנפילה וההתמודדות שלו, אפילו אם זו הייתה התמודדות קשה.
 

giri

New member
אני לא יודעת איך הייתי מגיבה (ואני לא מדריכה)

אבל אינטואיטיבית אני חושבת שאם היא היסטרית צריך להתערב. קצת בכי זה סביר, בכי היסטרי מזין את עצמו ורק מלחיץ.

אצלי זה קצת אחרת, אולי כי התחלתי בגיל מאוחר. אני תמיד נורא מתעצבנת כשאני נופלת ועולות לי דמעות, אבל זה לא ממש מתרגם לבכי. בפעם היחידה שממש ממש בכיתי, לא יכולתי לעלות חזרה לאוכף כי סדקתי את הצלעות... וזה ממש כאב (וגם לבכות כאב! הייתי צריכה להשתלט על הנשימה כדי לא להכאיב לעצמי יותר). בפעם ההיא המדריך שלי הגיב בצורה מושלמת מבחינתי - הוא ניגש אלי (עוד לא הצלחתי לזוז), בדק שאני בסדר, היה מאד רגוע אבל תכליתי, בדק שאני מזיזה אצבעות ולא רואה כפול, קרא לעזרה, ובאופן כללי נתן את התחושה שאמנם היתה נפילה רצינית אבל הוא שולט בעניינים ולא נלחץ.

לפני שבועיים היתה אצלנו בחווה תלמידה מקבוצה אחרת שרכבה על הסוס שלה רכיבת אימון (לא שיעור) והוא היה לגמרי ספוקי מרגע שהיא עלתה עליו, ואפשר היה לראות שהיא נלחצת יותר ויותר, ובסוף הוא תקע לה כמה באקים טובים והיא נפלה. היא נפלה על הרגליים שלה, האמת, זה היה די מרשים (7 בסולם קנז?
) אבל היא פשוט כבר היתה כל כך לחוצה, שהיא עמדה שם, מחזיקה את הסוס ובוכה בהיסטריה גמורה, והיא אפילו לא היתה עם מדריך. המאמנת שלי היתה במגרש במקרה, מיהרה אליה והרגיעה אותה, ולקחה את הסוס שלה עד שהיא נרגעה; בסוף היא אפילו עלתה חזרה.
 

SNTQ

New member
בתור ילדה כשנפלתי (האמת פעמים בודדות)

תגובת המדריכה שלי הייתה: הכל בסדר? את עומדת על הרגליים? יופי.. תעלי על הסוס חזרה.
בין אם רציתי ובין אם לא.
רק לטעמי הנוקשות שהייתה פעם היום פחות קיימת? אני רואה את זה יותר ויותר בהדרכות ילדים/נוער ואפילו בוגרים.
 

fliperit

New member
אחרי שקראתי את התגובות

אני מסכימה עם מה שנכתב כאן- שהתלמיד צריך לעלות חזרה על הסוס, אבל כשהתלמיד מאוד מבוהל ומפוחד, ועוד לא ממש מבין מה קרה לו- מה שהוא צריך זה רגע לבכות, להוציא הכל, ולהבין מה קרה. אם צריך חיבוק- אפשר לחבק, או רוצה מרחק- להתרחק.
מאוד הפריע לי והיה נראה לא מתאים (אגב, מהתגובה של הילדה זה גם היה ברור שזה לא מה שהיא הייתה צריכה) שהוא מיד ניסה להרגיע אותה, לשכנע אותה שאם לא כואב לה אין סיבה לבכות ולברר איתה אם היא כועסת על הסוס. הילדה עוד בכלל לא עיבדה את מה שקרה, וגם אם לא כואב לה כלום זה מאוד מפחיד ליפול מסוס (וזאת הייתה וואחד נפילה), והיא צריכה רגע להרגע. .
 

jgut

New member
שאלת תם

מידי פעם ראיתי במהלך הסטאז' מקרים בהם המדריכים התנהגו בצורה שהיתה ניראית לי ממש לא הגיונית נכון לסיטואציה. אחר כך כששאלתי אותם למה הם בחרו בתגובה המסויימת, קיבלתי תשובה שנשמעה לי הגיונית וגם ראיתי שבפועל היתה התקדמות אצל אותו תלמיד, בעקבות התגובה אותה קיבל.
האם יכול להיות שאותה ילדה היתה צריכה לקבל את אותה תגובה שקיבלה בגלל הרקע הטיפולי שלה?
 

fliperit

New member
אני לא חושבת

קודם כל, אני לא יכולה לחשוב על שום רקע שהתגובה הזאת מתאימה לו.
דבר שני, בראיתי את התגובה של הילדה, היא הייתה נראית מאוד לא מובנת ומאוד במצוקה- והוא לא התייחס לזה בכלל.
אגב, גם אני מרגישה מאוד לא מובנת כשאני מדברת עם המדריך הזה.

אני בכלל לא חושבת שזאת אשמת המדריך, למרות שיש לי ביקורת על הגישה הטיפולית שלו (שבעיני היא יותר מחנכת מטיפולית), במקרה הזה אני לא חושבת שמישהו הכשיר אותו להתמודד עם המצב. אני חושבת שהוא לא יכל להכיל את הבכי של הילדה ואת המצוקה שלה, ולכן ניסה לעצור את הבכי שלה. הילדה לא הייתה פנויה לשמוע דברים הגיוניים או שכלתניים.
 

jgut

New member
את היית במקום, אז יכולת לראות את מכלול

הסיטואציה.
אני לא כ"כ יכולה לדמיין מצב שבו צריך להגיב כמו שתיארת את המדריך. אבל סייגתי את דברי, כי ראיתי עוד מצבים שבהם לא הבנתי את המדריך וכניראה הוא\היא בכל זאת ידעו מה הם עושים.
 

fliperit

New member
אני אגיד לך את האמת

רוב המדריכים הטיפוליים לא יודעים מה הם עושים ולא מבינים שום דבר בטיפול. קורס של שנה או שנתיים פעם בשבוע, כשחצי מהזמן מתעסקים עם הסוסים, לא יכול ללמד טיפול.
גם אני, כשהתחלתי לעבוד לא ידעתי מה אני עושה והלכתי בעקבות תחושת הבטן. היום אני הרבה יותר יודעת מה אני עושה, ועדיין לא מספיק. לכן אני ממשיכה ללמוד, ואני מקווה לעולם לא להפסיק.
 

kenz

New member
אם הייתי אמא של הילדה

הייתי נגשת אח"כ ומעירה לו, על עניין ה"אין סיבה לבכות".
זה לא שהיא סתם ככה התחילה לבכות (וגם לזה יש סיבות לפעמים). בכי משחרר לחצים. הילדה לחוצה וזו הדרך שלה להתמודד.
אחרי שהיא תרגע, אפשר אולי לדבר על זה. אבל אין סיבה? יש סיבה. היא נפלה, היא מבוהלת, היא לחוצה...
גררר
 

fliperit

New member
האמא לא הייתה בטווח שמיעה

היא ראתה את הנפילה דרך החלון במשרד והתחילה לבכות, והבוס שלי ביקש ממנה לא לרוץ לילדה אלא לתת למדריך להתמודד. אני חושבת אגב, שזאת כן התמודדות נכונה כי היסטריה של האמא הייתה מעצימה פי כמה את ההיסטריה של הילדה
 
למעלה