נפילה

[tul9ad]

נפילה

היו לי ימים טובים יותר, היום יותר מכל יום אחר, התעוררתי בתחושות כבדות ומעיקות, היום השכול קשה יותר מנשוא, הכאב המפלח את הגוף, והגעגוע יום שבו נראה הכל לא קל, הכל אפלולי ולא ברור, רק הבכי משחרר מעט והנה רק חיכית י להגיע מהעבודה לבכות, כאילו שיש איזה כלי שמתמלא, ומבקש להתרוקן ואני קוראת אליך, בבקשה תחזור, מדוע חשבת שהאתגר החדש הזה יהיה קל עבורי אז שתדע שזה לא קל, הכל נראה כאילו חסר טעם, לא מצליחה להתרומם. שנדע כולנו ימים טובים מאלה, אמןןןןןןןןןןןןן

 

[הים רגוע]

קבלי חיבוקכח ../images/Emo24.gif

הנפילות הללו הם חלק מחיינו , לאט לאט תלמדי שהם באות בתווכים רחוקים יותר ותקופות קצרות יותר . כל הכבוד לך על התמודדות

 

[2א מאה2ה]

../images/Emo24.gif ../images/Emo7.gif ../images/Emo201.gif אחותי ../images/Emo201.gif ../images/Emo7.gif ../images/Emo24.gif

אין די כוחות להתמודד בימים כאלו אני בין לבין חזרתי מבית העלמין ועוד רגע מתחילה האזכרה אבל לא אוכל ללכת מבלי לומר לך אחותי היקרה שולח לך כוחות וחיבוקים ועוד מובטחת לך תשובה מושקעת כראוי להתמודדות שלך מטבע הדברים עד שאתפנה מצב רוחך יהיה שונה ועדיין כוחות שותפות ואכפתיות ממני השרוי עימך בצרתך מומי.

 

[yamkachol]

../images/Emo201.gif כן, את בתקופה נוראה,

של חוסר שליטה, חוסר ודאות - והרבה בלבול. זה באמת נורא ואיום. דעי לך, שאת בתקופה של עליות גבוהות, וירידות לתהומות - וחוזר חלילה. כך שכל פעם שאת למעלה, תדעי שמתי שהוא תמצאי את עצמך שוב למטה. כשתיהיה למטה, תדעי שמתי שהוא תמצאי את עצמך למעלה. לא מצליחה להתרומם. תשכבי, תנוחי. את בהתמודדות קשה ביותר. כל הכבוד לך על ההתמודדות.

 

[tul9ad]

אכן כך

תודה על השיתוף, זה חשוב, כי חשבתי שאני נופלת לדיכאונות, ולתהומות שלא אצליח לצאת מהם, השיתוף שלכם מכניס אותי לפרופורציות.

 

[2א מאה2ה]

איך את היום? ../images/Emo140.gif

הי אחותי מצטער על שאתמול בשעה שהיית צריכה את חיזוקיי לא יכולתי להתפנות לכך .. לצערי , אנו באותה סירה אתמול היה יום קשה ודווקא בגלל כל הבייחד. אני מנחש שלגוף שלנו יש מנגנון הגנה ורחמים, והוא ברחמיו משחרר כל פעם מעט מהעצב אל ליבנו, כל פעם חודר יותר ועמוק יותר , אבל מעט, שנוכל לעקל שנוכל להבין ולהשאר שפויים . כך אנו בני אדם אנושיים . ולכן הגוף משקם את עצמו וכשהוא בטוח בחוסנו הוא משחרר עוד מנה של עצב ושוב יא אינה דומה לקודמתה , כבדה יותר ארסית ונושכת יותר , אבל במידה! במידה שנוכל לסבול. ראויה אהובתי שאקבל את כל הכאב בבת אחת וכך אחיה תחת עול השכול אבל לגוף יש חמלה אפילו עלי , שלא אקרוס גם אני שלא אשבר, רק מעט נתכופף וקומה נשוח , נרכין ראשנו לנוכח האבדה , אחותי היקרה חשבתי שאת הנורא מכל עברתי בדברים הגדולים את יודעת קבלת הבשורה המרה, ההבנה , הלויה השבעה האזכרה של השבעה ושל השלושים אבל . הדברים הקטנים לא מרפים והם כל כך מינוריים מלשתף וכל כך יומיומיים מלהתעלם , עבודות הבית נפלו עלי, אני לא יכול לעבוד כרגיל, החוסר נמצא בכל פרט ופרט בבית בהתנהלות בחיים והקושי מצטבר וגובר, אני גאה בך על ההתמודדות והבחירות שאת עושה , אני לא מסוגל לחכות כשבא , אני פשוט פורש הצידה ובוכה, חשבתי ליצור לי שלט בו אני מבקש שלא יפנו אלי בשעה שאני בוכה. יש לי צורך לבכות ולהיות מעט עם עצמי בדרך כלל אחרי כמה דקות זה עובר מקסימום חצי שעה , אני אשיב את הזמן הזה לעבודה. אבל הבנתי שלאנשים גם יש צורך להרגיש אנושיים ולכן אם פונים אלי בנחמה אני רק אומר תודה ומהנהן. כבר לא כועס על שמפריעים לי לבכות . יש לי תחושה שהכל חזר להיות כרגיל חיצנית אני בעבודה ביתי בלימודים עולם כמנהגו נוהג, אם זו התרוממות , אזי כנראה שאנו כבר למעלה , בל איכות החיים היא שקובעת והחרדה מנפילה - אינסופית היא. כל רגע לא חדלה , וכך כל דקה מורגשת כשעה ושעה כשנה עוברת ימים טובים.. אלו הם הימים הטובים שלי. שאני מצליח לכתוב לקרוא לעשות . באחרים אני פשוט חדל

 

[tul9ad]

אח יקר - לתחושת האבל והצער

אני נזכרת בשלושים, שזה היה רק לפני חודש וחצי, אני בעצם מבינה שכל החודש , כולל השבעה, היה כמו סרט אימה, אני מדחיקה את הרגעים האיומים האלה, הרגע של הבשורה, הרגע של להודיע לבנות, לאחים שלו, למשפחה, השבעה, כמו סרט בתנועה, מספרים לי היום מי היה, מה היה, לא זוכרת, לא יודעת איך עבר החודש, רק זוכרת כאב אחד ארוך ומתמשך. בכי ללא הפסקה, כל דבר , עד היום גורם לי לבכות. היום היתי במכון כושר פעם ראשונה, זהו העזתי לחזור לשגרה, אני בעבודה אני עושה הרבה דברים שבשגרה, אך החזרה למכון כושר , מסמל את החיים הרגילים שהיו לי קודם. ושוב , זה היה קשה, בהליכון הרגשתי שגוש חונק לי את הגרון ושוב, כנראה שרק במעשים האלה, המציאות , והממשות למה שקורה לי כרגע בחיים הוא החזק ביותר. בחגים היתי עטופה בבני משפחה שלא הניחו לי לרגע, דאגו שניצור שגרה שונה, וזה באמת הקל. עכשיו אני חוזרת לשגרה האמיתית, כולם חזרו לחייהם וגם אני, אך חיי עברו רעידת אדמה אמיתית, ואני מנסה לאסוף את עצי, מבצעת הכל למופת אבל, אתה יודע מומי, בהתחלה , לא הייתי מסוגלת להיות בבית, הייתי חסרת מנוחה ולא מצאתי את עצמי, אתמול והיום, עם הנפילה, שמתי לב שאני כן רוצה להיות בבית, עברתי כנראה איזהו שלב של השלמה, ואני ממשיכה עם החיים בצד הכאב הכאב תמיד יהיה שם כנראה, בדיוק כמו שכולם הפורום כתבו לי, חיים לצד הכאב שילך ויתכהה כנראה עם הזמן, כרגע זה עדיין בור ענק. אך גם אני וגם אתה מתמודדים יפה מאוד, והיקירים שלנו יהיו גאים בנו.

 

[2א מאה2ה]

אחותי . שולח לך חיבוק ענק!

כל הכבוד על ההתמודדות. מכון כושר? /tapuzforum/images/Emo178.gif אממ... אפילו אני גאה בך.

 

[נסיכת הכוכב]

כמו גלי הים

את חיים אתה מתאר כמו גלי הים רגע שוקע בשגרה הברוכה של העשיה ובמשנו עולה הגל מהנפש המתיסרת וסוחף אחריו את הדמעות המלוחות וכל הנהרוות הולכים אל הים הוא אינו מלא , וכך כולנו שורדים את החיים כל פעם שופכים מעט מבוס היגון, והדמעות זורמות לים הדמעות ומעט אור נכנס לשנשמה המוארת לרגע היא יוצאת לאויר העולם עם לחי יבשה ולא מסגירה את הכאב אבל החיים הם כמו גלי הים וככה שורדים רגע אחרי רגע לאחר שמאבדים את הקשר לאהוב/ה אבל והם נשארים בתוכנו והמוח כל הזמן עסוק בשיחזור העבר המתוק שנלקח מאיתנו