נפטר לנו התינוק

[יערה140]

נפטר לנו התינוק

אני כבר משתגעת. כולם אומרים לי כמה אני חזקה אבל כבר נמאס לי ליהיות חזקה. בעוד שבועיים אני צריכה לחזור לעבודה ואין לי מושג איך אני אעשה את זה. לפני 3 חודשים ילדתי תינוק שנפטר אחרי 3 ימים בגלל סיבוך מאוד נדיר בלידה. עשיתי מעקב הריון היסטרי כל ההריון והייתי בשמירה כי היו לי 4 הפלות קודם לכן והרופא לא הפסיק להתלהב מאיך שהפעם הכל בסדר.הוא קרה לתינוק שלנו עובר מצטיין. בשבוע 40 בתלמ שלי הגעתי לחדר לידה ושם הכל התחיל להסתבך. וגם הייתי מאושפזת חודש אחר כך כי הסיבוכים היו גם אצלי. אני מרגישה שאין לי שפה משותפת כבר עם אף אחד. אף אחד לא יכול להבין אז הגעתי לפה... בכל השלילי הזה אני חייבת לציין שיש לי ב"ה 2 בנות מתוקות...

 

[שלולואמא1]

אין מילים. מזדהה מאוד עם ההרגשה

שאין שפה משותפת ואף אחד לא מבין... גם לי יש שלושה בנים מתוקים ומקסימים. זה לא מקל על האובדן. זה רק גורם לכולם להגיד ששלושה ילדים זה משפחה יפה...

 

[אולי 2]

אוי איזה צער

לא יאומן כמה נשים עוברות את הכאב הזה
איזה צער נוראי
ליבי ליבי איתך יקרה
ואת לא חייבת להיות חזקה מותר לך להישבר ולבכות
אני מבינה אותך שזה קשה לחזור לעבודה ההתחלה בטח תהיהה קשה. הערות מרגיזות של אנשים ,מבטים מרחמים , שאלות דביליות. אבל שתחזרי לשגרה זה יכול להיטיב איתך לצאת מהבית ומהמחשבות הקשות

 

[יערה140]

חזרה לעבודה

אני צריכה עוד שבועיים לחזור לעבודה. אני עובדת עם הרבה אנשים ויש מצב שחלקם לא יודעים ואני אצטרך להתמודד עם מזלטובים. בחודש האחרון להריון חזרתי לעבודה וכולם ראו אותי בסוף חודש תשיעי..אין לי מושג איך להתמודד עם זה
.

 

[אולי 2]

ממי גם אני עברתי את זה

זה קשה מאוד. אחרי כל מזל טוב הייתי מתחילה לבכות ולהסביר ואז הבנאדם שמולי מזה במבוכה. זה באמת לא נעים.
אני ביקשתי מהמנהל לדבר עם התלמידים והמורים לפני שאני חוזרת ובכל זאת היו כאלה שלא שמעו. וזה לא נעים וקורע את הלב אבל עוברים את זה וכדאי לחזור לשגרה ולא לשקוע בבית במחשבות

 

[יערה140]

אנשים

אנשים אומרים דברים הזוהיים...שואלים אם אני עושה חיים בחופשת לידה שלי...(עברו שלושה חודשים ואתמול פעם ראשונה יצאתי מהבית לא בגלל שהייתי חייבת וכל מה שרציתי זה לחזור הביתה)אחת רמזה לי איזה כיף זה חופש ארוך כשאין תינוק לטפל בו.אנשים באים לבקר אותי עם תינוקות

 

[יערה140]

מצטערת אבל...

חייבת לשתף בעוד דברים. עד שמצאתי מקום שאני יכולה לשפוך בו את הלב....יש לי גיסה שהיא גם החברה הכי טובה שלי. יש לי בת שנולדה שבוע אחרי הבן שלה ושניהם חברים הכי טובים. גם את ההריון הזה עברנו ביחד מהרגע הראשון. אני עם בן והיא עם בת. כל ההריון פינטזנו על החברות שתיהיה בינהם. כמו אצל הגדולים רק הפוך.היא ילדה גם הפעם שבוע לפני. אצלי קרה מה שקרה ואני לא מסוגלת לפגוש אותה ואת הקטנה. כל פעם שהיא שמה תמונה שלה בפייסבוק אני מתמוטטת. זה משהו שילווה אותי כל החיים...לראות את הקטנה הזאת בכל השלבים בחיים ולדעת שהיה אמור ליהיות לה חבר שעובר במקביל הכל....

 

[my angel10]

מבינה לליבך

גם אני מרגישה כמוך, אני הייתי בהריון עם עוד שתי חברות שהיינו אמורות ללדת בהפרשים של שבוע, וכל הזמן התעדכנו במהלך ההריון וצחקנו שהבנות יהיו באותו גיל, רק שאני ילדתי לפני כמעט שלושה חודשים והבת שלי נפטרה והן ברוך השם ילדו השבוע בנות בריאות,ויצאו הביתה בידיים מלאות.
ברגע ששמעתי על הלידות שלהן הלב שלי הפסיק לפעום ובכיתי בלי סוף, השמחה שלהן רק מזכירה לי את העצב שלי, לא נעים להודות בזה.

 

[אולי 2]

אנשים מטומטמים

איך אפשר להגיד דבר כזה מטומטם שכיף לך בחופשת לידה שאין במי לטפל? צריכים דחוף לעשות השתלת שכל.
גם אליי באו לבית חולים עם תינוקת
ואיך שהשתחררנו ראינו זוג שגם השתחרר יצא עם תאומים בן ובת כל אחד מבני הזוג החזיק תינוק ביד והם הלכו מאושרים ומחוייכים (אני איבדתי תאומים בן ובת) זה היה נוראי לא הפסקתי לבכות כל הדרך הביתה
וגם אני שמעתי המון שטויות כמה הלידה עשתה לי טוב כי רזיתי ואני נראית מעולה

ועוד הערות ששכחתי כרגע.
תתכונני לזה שיהיו אנשים שיתעלמו וינסו להתחמק מלדבר או להסתכל עליך
יהיו אנשים שיגידו אין דבר פעם הבאה תינוק חי
יהיו אנשים שישאלו ויחקרו
יהיו הערות טפשיות
ואת מוזמנת לכתוב ולפרוק פה כי רק כאן מבינים אותך באמת. רק מי שעברה תבין.

 

[יערה140]

המשך אנשים מטומטמים...

באיזה שבוע היית?אם אפשר לשאול...
זה מצחיק כי גם לי כולם אומרים שאני נראית מעולה...הייתי חודש בבית החולים ורזיתי בטירוף כי הייתי עם המון סיבוכים אז ירדתי במשקל. יש כאלה שבאים לבקר אותי ואומרים לי "דווקא את נראית טוב..." נראה לי שזה קצת מרגיע אותם, להרגיש שכאילו הכל בסדר...

 

[אולי 2]

הייתי בשבוע 21 אבל היתה לי בטן של תשיעי

כי הייתי עם תאומים
ואני בהתחלה הייתי נפוחה מכל החומרים שדחפו לי באינפוזיה
ואז הייתי בדיכאון ככ קשה שלא אכלתי כלום הייתי צריכה לאלץ את עצמי לאכול מעט בשביל לשתות את האנטיביוטיקה שנתנו לי. ואז רזיתי המון
אה יש לי עוד "פנינים" לגיסתי היתה הפלה בשבןע 8 כי לא היה דופק לעובר אז היא אמרה לי שיום ההפלה היה היום המאושר בחייה כי היא עשתה יום כיף עם אחי והוא קנה לה תכשיט כפיצוי. אז היא אמרה לכי עם בעלך ליום כיף תקני לך דברים שיהיה לך פיצוי. ואני אומרת מה זה הרדידות הזאת? ממתי תכשיטים או בגדים יכולים להיות תחליף לתינוקות שכל כך חיכיתי להם?

 

[יערה140]

הבעיה שזה מגיע גם מאנשים

מאוד קרובים. בעלי תמך בי בצורה מדהימה כל התקופה הזאת. הוא התרוצץ ביני לבין התינוק שהיהבטיפול נמרץ והיה בעצמו מאוד מסכן. אבל עכשיו הוא כבר ממשיך את חייו והוא אומר לי לפעמים דברים שהורגים אותי. דוגמא: אני גרה ביישוב ופה מקובל לבשל ליולדות. השכנה שלי מלמעלה ילדה לפני כמה ימים אז הוא שאל אותי למה שאני לא אכין לה עוגה. כשהתחלתי לבכות רק מהמחשבה הוא אמר לי שהוא לא מבין מה הבעיה כי גם היא בשלה לנו כשהייתי בבית חולים. ולא עוזר לי-הוא לא מצליח להבין למה אני לא מסוגלת להכין עוגה ליולדת...וגיסתך-אני לא מכירה אותה ולא יודעת מה הסיפור שלה אבל יש אנשים שהריונות ולידות באים להם בקלות והם פשוט לא יכולים להבין...

 

[אולי 2]

צודקת. ההריון הבא הגיע אליה כעבור חודש...

ואני מאוד מבינה אותך ואת הקושי לבשל או לאפות ליולדות
לגברים קשה להבין. אנחנו גידלנו את התינוקות ברחם וכבר נקשרנו אליהם. גבר נקשר לתינוק רק אחרי שהוא יוצא לאוויר העולם

 

[יערה140]

כן למרות שאצלנו

התינוק היה בחיים ובעלי במשך כמה ימים פשוט בכה מעל המיטה שלו והוא כן נקשר אליו.

 

[אולי 2]

אה נכון סליחה שכחתי

לא יודעת אנשים מגיבים שונה
תעשי מההשטוב לך ואם קשה לך לאפות עוגה או להגיד מזל טוב אז אל תאפי ואל תאחלי
תעשי רק מה שלא יכאיב לך

 

[קרן אור 123]

אין מילים כדי לנחם

הזדעזעתי שקראתי את מה שרשמת כמה כאב חווית , את צריכה להגיד לעצמך כל יום שאת אישה חזקה ולהתמודד בצעדים קטנים עם החיים , תתכונני לאנשים מטומטמים בעבודה יש לצערנו גם כאלה . גם אני בחופשת לידה עצובה בעקבות הפסקת הריון ולידה שקטה בשבוע 28 ולפני שלוש שנים לידה שקטה בעקבות זה שלעובר לא היה דופק . אני עדיין מנסה להבין את הנוסחה שתעזור לי להתמודד כך שכרגע מה שיש לי להגיד לך שאת נמצאת בחברה של נשים כמוך חזקות ולשלוח לך חיבוק

 

[מקוםבלב]

שלום יערה,

ליבי איתך על האובדן הנוראי שעברתם.
אין מילים שניתן לומר בכדי לנחם.
לצערי הרב, הסביבה הקרובה לא תמיד יודעת מה לומר,והרבה פעמים שכבר אומרים זה יוצא עקום לחלוטין.
אני מאמינה שהכל נעשה ממקום טוב ולא מרצון לפגוע.מה לעשות שיש כאלו שלא ממש חושבים לפני שהם מדברים.
לגבי גיסתך, אולי כדאי שתדברי ותסבירי לה את הקושי שלך. תצטרכו להיפגש מתי שהוא והקושי ילווה אותך עוד זמן מה.
מבחינתך , הבת שלה תמיד תהווה זיכרון למה שהיה צריך ולא יהיה עוד.
בעבודה הייתי מבקשת מאחד העובדים או ממישהו בכיר שידבר עם אנשים או שאת יכולה לשלוח מייל לעובים בסביבתך ולהסביר מה קרה ואת הקושי שלך.לבקש שיכבדו את הקושי ולא ישאלו שאלות.
סביר להניח שבימים הראשונים יהיה קשה יותר. יותר אנשים יגשו לשאול לשלומך ,תכיני לך כמה משפטים אותם תוכלי לומר באופן אוטומטי בכדי שלא כל פעם תצטרכי לחשוב מחדש.
הדמעות יגיעו ויהיו פעמים שתירצי ללכת ולהתחבא או לחזור הביתה. זה נורמלי לחלוטין.
לאט לאט אנשים כבר יפסיקו לשאול ואולי השגרה והסביבה התומכת של העובדה תעשה לך טוב
אולי כדאי לחזור בהדרגתיות מבחינת השעות. תנסי בשבוע הראשון לעבוד פחות שעות בכדי לחזור בהדרגה.
לגבי בעלך, גברים מתמודדים אחרת מאיתנו. ברור שהוא עבר אובדן, כאב וצער בדיוק כמוך, רק שהדרך שלו להתמודד היא שונה.
אל תשכחי שהוא חזר לעבודה וכביכול המשיך בחיים.הוא פחות מתעסק בזה במשך היום. אני בטוחה שזה שם.
תסבירי לו מה את חווה ומרגישה.
קשה להם לראות אותנו שבורות וחלק מהרצון שלו שתחזרי למה שהיה קודם.קשה לו לראות אותך שבורה וכואבת. ולכן הוא לא מבין למה את עדיין שם.
הכי טוב זה לדבר ולשתף. ואולי אפילו ללכת לייעוץ.
שולחת חיבוק גדול ומזמינה אותך להמשיך לשתף ולקבל תמיכה

 

[לולית 134]

כמה כואב לקרוא את שעברת ...

ושעדיין את עוברת ..מזדהה איתך ..אני עברתי לידה שקטה בשבוע 22..לפני שנה וחצי ועדיין שואלים אותי מה קורה איתי? ואם יש משהו? מחכים לסיפור המשך ... לצערנו יש אנשים שהם חסרי טאקט... אני למדתי איך לסנן אותם ללא מילים פשוט מעקמת להם את הפרצוף ..והם כבר מבינים את הרמז ונעלמים .. שולחת לך חיבוק חם ואוהב וב״ה בשורות טובות...




ו

 

[יערה140]

תודה לכולכן

עזרתן לי מאוד לעבור את היום...

 

[נתנאלה2]

על חוסר הבנה, חוזקה ומניעת מבוכה

ובפרקטיקה אחל,
אנא רשמי מייל לממונה עלייך, או לחברה טובה מהמחלקה,
בזו הלשון, ילדתי תינוק, אהוב ורצוי,
ולצערי איבדתי אותו.
אבקש להמנע מאחולי מזל טוב,
או שירשום במילותיו הוא,
אני הגדלתי ורשמתי לפקידות שלי, מבקשת ללא דיבורים וללא רחמים.
היום הראשון הוא קשה, עד בלתי אפשרי
כל מקום יזכיר לך את ההריון, השירותים, המשרד,
פתאום תגלי הריוניות חדשות,
המבטים השורפים שלך כולם, הם מביטים לך על הרחם לראות עד כמה היא ריקה
ומנסים לבצע רנטגן על הלב השבור,
והדמעות אוי הדמעות,
השתדלתי לא לצאת מחדרי באותם ימים אפלים.

כמה חזקה את כולם אמרו,
ווואווו
ואני, אני היחידה שיודעת עד כמה כולם לא מבינים,
אדם בתוך עצמו הוא גר, בתוך עצמו הוא גר......
יודעת כמה חלשה אני, אנושית, בוכה, עייפה.

והנה הגענו להבנה, או חוסר הבנה
ופתאום עם כל האובדן, אנשים הפכו לשטחיים, נכון? או רק אני מרגישה שכך?
מה הם יודעים? מה מבינים?
ועם אלו זוטות הם מתעסקים.

על תבונה ורגישות,
סרט נפלא!
החיים שלנו ........
משתתפת בצערך ויודעת שעצם זה שיש ילדים בבית, לא הופך את החויה לקלה יותר,