נפגעם נסתרים

[freearth10]

אני חושבת

שמטופל לא מגיע במקרה אל אותו המטפל. היתרון הגדול בחוויה דומה הוא לא שעברנו בדיוק את אותם השלבים אלא יכולת זיהוי של קושי/כאב/חסימה ומתוך הזיהוי המדוייק יותר מגיעה גם האפשרות להגיעה למקום המדוייק יותר. אני זוכרת תקופה שהגיעו אלי אנשים עם בעיות קרסוליים. אצלי הקרסול שחוק לגמרי, אבל בעזרת מה שאני עברתי , פיתחתי רגישות והצלחתי לעזור לאחרים להגיע למקום אליו אני לא הצלחתי להגיע. אני רואה את הטיפול כטיפול הדדי. לא פעם זה דווקא המטופל שמאיר מקום שלא הייתי מודעת לקושי שלי בו. וכשמגיע מטופל שמעיר בי דברים שעדיין קשה לי להתמודד איתם, לאחר שהוא קיבל את מה שהוא היה זקוק לו ממני, הוא פשוט יעלם. וזה קרה ולא רק פעם אחת

. מאיה

 

[לילך סבט]

מה שתלוי....

הבסיס הוא בתפישת רעיון הטיפול או- מה מקום המטפל בתוך הטיפול. ולא כל דבר אפשר ו/או צריך להבין כדי לעזור. חשוב ביותר הוא לדעת כיצד לשים את החוויה האישית בצד, כולל הידע, האגו ושאר משפיעין. להיות במקום מאוזן, נייטרלי, שאינו דורש מאמץ כדי לאפשר קבלה שלמה של המטופל מחד, ואיפשור( מתן מרחב מתאים לפעולה, תנועה, שינוי) בהתאם ליכולת של המטופל.

 

[0 אור 0]

../images/Emo45.gif

 

[0 אור 0]

לא שאלתי אם את מטפלת - למרות שזו אולי

יכולה להיות שאלה לגיטימית, שאלתי איך אתם מטפלים, ואיך אתם מתייחסים. למשל את: אותה מטופלת שלך שלא היתה במצב נפשי/מנטלי להבין שהבעיה לא ממוקדת בבטן - האם את מנסה לכפות עליה את הידע שלך?, בונה בהדרגה את המודעות ? (איך?), עוטפת ומכילה ומטפלת במה שהיא מסוגלת לקבל? אני לא מבינה מה מוזר לך פה, הרי יש גישות שונות מקצה לקצה לגבי אסטרטגיה טיפולית, ואם לא נגון בנושאים אלו בפורום רפואה משלימה, אז איפה נדון בהם? הגישה שלי מתחילה מנטיה מאד רכה והדרגתית - אבל לא פעם אני נתקלת באנשים שמולם אני צריכה לשנות גישה, כי להם מתאים משהו יותר אסרטיבי וברור. אני מכירה מטפלים, כולל רפלקסולוגים, שישר ניגשים לרמה המילולית ובעצם מכריחים את המטופל להעלות למודעות דברים שהם ראו באבחון - אנימודעת לכך שיש מטופלים שזה מתאים להם יותר מאשר הגישה ההדרגתית.

 

[יעל ND]

אם את שואלת אותי,

אני אישית לא כופה את הידע, את ההבנה וגם שום דבר אחר על אחרים. אם נראה לי, שהיא מוכנה לשמוע את זה - אני אגיד ואעזור יותר. אם לא - אז לא. גם לא אתחיל. יגיע זמן, היא תהיה מוכנה. אני בדעה שלא טוב לזרז דברים. אני גם לא אומרת את כל מה שאני רואה על המטופל, אלא רק את מה שהוא רוצה ומוכן לשמוע. לעניות דעתי, לכפות - זה לקלקל, ואני מעדיפה "לתקן". ומה גישתך?

 

[0 אור 0]

חשבתי שזה ברור ממה שאמרתי

אני זהירה מאד לשתף באבחנה רק את אותם דברים שהמטופל מוכן לקבל, מנסה להגיע למקום שהתובנות יגיעו ממנו. בניית התהליך הטיפולי בד"כ מאד הדרגתית ומכינה לקראת הנדבך הבא, כשהעובדה שהטיפול הוא במגע נותנת אפשרות להגיע למקומות מאד עמוקים, אבל בצורה בטוחה ולפי האפשרות של המטופל לקבל - אם כי לעתים יש אנשים שמגיעים כשהם בשלים לטיפול מאד מהיר וממוקד, או שזקוקים לפירוט המילולי ולהעלאת הדברים לרמה המלילוית, ואז כמובן אלך בדרך שמתאימה להם יותר.

 

[יעל ND]

נשמע,

שאנחנו אוחזים באותה גישה בנושא. נחמד לשמוע! שבת שלום, אור.