נערה מקזחסטן
New member
נערות בחמאם
הימים הראשונים חלפו בבלבול גדול מבחינתי, והמצודה היא לא מקום קטן. בית הספר המסוגר שלנו, שכן באגף גדול ומסוגר שהתפרס על כל החלק הדרומי מערבי של המצודה. היה שם האגף לחניכות שכלל עשרה חדרים, מקלחות, שירותים, ואולם קבלה קטן. היה האגף של המתמחות הבוגרות, שגרו שתיים בחדר, וכבר עברו את שלב החניכות. לראיסות היה האגף הכי יפה, שהיה מסדרון רחב יותר, שהוליך למרפסת גדולה ויפה, שמולה היה נופו של האגם הקטן וההרים הפראים. לכל ראיסה היה חדר נפרד, והראיסות נהנו משלל פינוקים שכלל טלוויזות ומחשבים בחדרים. החדרים שלהן היו מפוארים, וכללו שטיחים, ריפודים מעוטרים, כריות מבריקות, ווילונות מרשימים. מה שאותי הדהים זה ארון הבגדים של כל ראיסה. הראיסה שלי הייתה קלי - על שם אלה הודית. אני הייתי השפחה שלה, ולמזלי, המנהלת התערבה ולא אפשרה בשבועיים הראשונים שאשרת אותה. כשפחה של ראיסה, יכולתי להיכנס לאגף זה, שהיה אסור לכניסה וזכה למעמד מיוחד. הכל הסתובב סביב מערכת הלימודים באנגלית, והפעילויות הגופניות שכללו ספורט, התעמלות יום יומית, ושיעורי ריקוד. רק אחרי שבועיים, נרגעתי קצת והמקום המופלא הזה החל לקבל צביון של סדר והגיון. ידעתי כבר את מקומי. השתלבתי בקבוצת לימוד של בנות דוברות אנגלית ברמתי. הכרתי כבר את אולם הספורט, ואפילו הכרתי את המעברים לגן הטיולים שלנו. שלושת חברותי מהחדר סייעו לי, ובמיוחד סורייה נערה בת גילי שהגיעה מפקיסטן. רק אחרי שבועיים העזתי ללכת לחמאם, שהיה סגור מרבית שעות היום לחניכות ולמתמחות. לסגל היה זמן משלו שהוקצב, בדרך כלל בערב, ולראיסות היה זמן כפול בחמאם. היה זה בצהרים, מיד אחרי הפסקת האוכל, סורייה נכנסה לחדר והחלה להתארגן ללכת לחמאם. אני ישבתי לסדר את המחברות, ולבדוק את אחת המחברות. " בואי איתי לחמאם " היא הציעה. החלטתי ללכת לחמאם, למרות שנראה לי מיותר לבזבז כל כך הרבה זמן בהשתכשכות במים. בכניסה לחמאם ראיתי את המדריכה שלי, טניה. היא ישבה עם חלוק לבן, ושערה אסוף לאחור בגומיה. היא דיברה עם מישהו בטלפון, והציצה בי והנהנה לשלום. נכנסנו וגל של אדים לבנים קיבל אותנו. סורייה התפשטה לגמרי, ואני חשבתי להישאר עם תחתונים. בדיוק נכנסה טניה והורידה את החלוק שלה, מתחתיו לא היה כלום. החלטתי להוריד את התחתונים. טניה נכנסה לפנינו וראיתי את הישבן המוצק שלה מולי, עד שגופה הטשטש מהאדים, והיא הקיפה במה גדולה של שיש שם ראיתי בנות בתנוחות שונות פרוסות עליו. סורייה הזהירה אותי שאם אחוש רע שאצא לחדר הבריכה הצמוד, והצביעה על דלת עץ. ליתר ביטחון התיישבנו על ספסל שיש הסמוך לאותה דלת. בדיוק נפתחה הדלת עץ וטניה נכנסה שוב, מכיוון הבריכה כשהחזה הבהיר שלה מקפץ מול עיני. היא התקרבה ושאלה אם הכל בסדר. השבתי בחיוב, והיא הזדקפה להציץ מסביב. יכולתי לראות את המים המצטברים בין שדיה וגולשים לכיוון בטנה, הישר לסבך ערוותה המתולתלת . היא עזבה אותנו והלכה לעשות סיבוב נוסף. סורייה שפכה עלי מים חמים, ואח"כ מים קרים. היה זה מענג וממריץ את הדם בגוף. שפכתי עליה מים קרים, וראיתי אותה רועדת לשניה, ומרימה את שערותיה מקדימה, ומסדרת אותן מאחורי גבה. סורייה היא נערה בצבע קינמון בהיר, ושערותיה כהות. היא יפה כמו כל הבנות, ועיניה סימטריות, עם גבות דקות ומשורטטות. יש לה פה דק יחסית, אבל האף עדין באותה מידה, כך שיחד עם סנטר קטן ומחודד היא נראתה מושלמת. היא הייתה בערך בגילי, והיא התגאתה בחזה בגודל שני חצאי תפוז - בולט ועומד קשה, כשעליו שני כדורי שוקולד חומים, עם קצה פיטמה בולט. המים הקרים, גרמו לחזה לפטמות שלה להתכווץ יותר, ועתה הן בלטו כמו שני ראשי ברגים עבים. היה מאוד חם, ומהר התחלתי שלא להבדיל בין זיעת הגוף לבין המים שנטפו משערותי. יכולתי להציץ בעצמי, כשנשענתי לאחור. המים זרמו כנחלים קטנים, גולשים ומתרכזים לכיוון האגן שלי. סורייה נשענה לאחור והרימה רגליה על המושב הרחב. יכולתי להבחין בכוס שלה שהתפרץ קדימה, באפלוליות מודגשת בגלל האדים שבאוויר. ראיתי את השערות הדלילות המעטרות זוג שפתיים שחורות ואדומות. היא נעה קלות והשפתיים נעו ככמו זוג כנפיים עדינות מסביב לסוגר חריצי שבהק באדום. שוב חלף לו גוש של ערפל, ומשהתמונה התבהרה, יכולתי להציץ וראות את הכנפים הבשרניות שרטטו כמו מניפה קטנה. נשענתי לאחור תוהה אם התחתונים שלה מצליחות להחליק את מראה זוג השפתיים. היא אמרה שיש לי חזה יפה. נתתי לה קומפלימנט ואמרתי שגם שלה מאוד יפה. היא אחזה באחד השדיים שלי ובחנה אותו, ואחזה בשד שלה להשוואה. " אותו גודל ממש " היא צחקה. אחזתי לה בשד, בכף מלאה, בוחנת אותו בעדינות. לחצתי קלות, והוא היה מוצק יותר משלי. " שלך יותר מוצק " אמרתי. " אל תדאגי, תרגילי המתיחה שאנו עושות כל יום, יחזקו לך את השרירים " היא ענתה, ומשכה וסגרה על הפטמה הורודה שלי שהתחילה להאדים מהחום. "הצבע שלך יפה ורדרד ומתוק " היא אמרה ואחזה בעדינות בפטמה ומשכה אותה קלות. גם אצבעוותי גששו לעבר הפטמה החומה והמבריקה שלה. הרגשתי נעים איתה כמו עם קליאן, נראה לי כי היא חמימה. מישהי נשכבה מולנו על הבמה עם תחתונים רטובות לגמרי, וראיתי איך התחתון מסמרטט על גופה מהמים. היא הניפה עכוז למעלה ונמרחה על השיש החם. " מה הן עושות שאלתי את סורייה, והצבעתי על הנערה ששפכה מים חמיים על גבה של השוכבת, והחלה להכות אותה בסחבה רטובה. "זהו מסג` " ענתה לי סורייה. המכות נשמעו חזק, וטניה התקרבה במהירות מקצה החמאם. היא הזהירה את זאת עם הסחבה, שתיזהר בעוצמת המכות, ושזה מסוכן. זאת ששכבה דווקא ביקשה חזק יותר, אבל טניה, הזהירה אותה שהיא וחברתה תקבלנה עונש, אם לא תזהרנה. עתה המכות היו עדינות יותר, וטניה הלכה. הגוף של השוכבת התחיל להאדים, ויכולתי לראות ממקומי עם העור הרותח תחת חבטות המגבת הרותחת. התקרבנו אני ועוד כמה בנות לצפות בהצלפות. מישהי אמרה שרק המתמחות מורשות לעשות מסג`, והצלפות. כמו כן עם מגבת זה לא אותו דבר כמו עם זר עלים. הבנתי שאנו החניכות לא מורשות, לקבל ענפי הצלפה שמשמשים את המכובדות יותר במוסד. מישהי אחרת אמרה שזה מסוכן, ואנו נלמד את זה בשלב ההתמחות. כולן התרחקו וחזרו לעיסוקיהן, ואני היחידה שעמדתי ליד המצליפה. גופה של הנערה השוכבת כבר היה אדום כולו. המצליפה הייתה יפיפיה סינית, ונראה כי היא נהנת מההצלפות לא פחות מזאת השוכבת. המצליפה לבשה תחתון שחור וגופה היה צר ועדין, ופניה האקזוטים נצצו מזיעה. בכל פעם שהניפה את המגבת הרטובה, ראיתי את שרירי ידה הרזה, נמתחים ובוהקים, בעוד החזה האגסי שלה מתלתל בפראות עם הפטמות הכהות. זאת ששכבה הייתה בעלת שיער בהיר שהיה מפוזר והסתיר את פניה - היה נדמה לי שהיא מהחדר האחרון שבמסדרון שלנו. הסינית החליטה לטפל בתחתון של השוכבת. היא סירבה בהתחלה והחזיקה בתחתון, בסוף נכנעה. הסינית משכה לה את התחתון ושני פלחי הישן התרוממו לאוויר, ויכולתי להבחין בכוס ורוד מעוטר בתלתלים בהירים. הסינית הכתה בתזמון מהיר והמגבת פגעה בישבה בצליפה, כשקצה המגבת חורך את השפתיים הורודות, וצוגרם לה לה לצעקה חנוקה. כולנו הרמנו את הראש בבהלה לראות אם טניה תופיע. אבל כנראה שטניה יצאה. חשבתי שהיא תבקש להפסיק אבל להפתעתי, היא ביקשה שהסינית תמשיך. המגבת הצליפה שוב, והשוכבת הניפה את העכוז כלפי מעלה, מנסה לקבל את הצליפה בברכה. הרגשתי שחם לי מאוד, וסוריה הרגישה בזאת... *פרק מתוך הסיפור שבבלוג שלי.
הימים הראשונים חלפו בבלבול גדול מבחינתי, והמצודה היא לא מקום קטן. בית הספר המסוגר שלנו, שכן באגף גדול ומסוגר שהתפרס על כל החלק הדרומי מערבי של המצודה. היה שם האגף לחניכות שכלל עשרה חדרים, מקלחות, שירותים, ואולם קבלה קטן. היה האגף של המתמחות הבוגרות, שגרו שתיים בחדר, וכבר עברו את שלב החניכות. לראיסות היה האגף הכי יפה, שהיה מסדרון רחב יותר, שהוליך למרפסת גדולה ויפה, שמולה היה נופו של האגם הקטן וההרים הפראים. לכל ראיסה היה חדר נפרד, והראיסות נהנו משלל פינוקים שכלל טלוויזות ומחשבים בחדרים. החדרים שלהן היו מפוארים, וכללו שטיחים, ריפודים מעוטרים, כריות מבריקות, ווילונות מרשימים. מה שאותי הדהים זה ארון הבגדים של כל ראיסה. הראיסה שלי הייתה קלי - על שם אלה הודית. אני הייתי השפחה שלה, ולמזלי, המנהלת התערבה ולא אפשרה בשבועיים הראשונים שאשרת אותה. כשפחה של ראיסה, יכולתי להיכנס לאגף זה, שהיה אסור לכניסה וזכה למעמד מיוחד. הכל הסתובב סביב מערכת הלימודים באנגלית, והפעילויות הגופניות שכללו ספורט, התעמלות יום יומית, ושיעורי ריקוד. רק אחרי שבועיים, נרגעתי קצת והמקום המופלא הזה החל לקבל צביון של סדר והגיון. ידעתי כבר את מקומי. השתלבתי בקבוצת לימוד של בנות דוברות אנגלית ברמתי. הכרתי כבר את אולם הספורט, ואפילו הכרתי את המעברים לגן הטיולים שלנו. שלושת חברותי מהחדר סייעו לי, ובמיוחד סורייה נערה בת גילי שהגיעה מפקיסטן. רק אחרי שבועיים העזתי ללכת לחמאם, שהיה סגור מרבית שעות היום לחניכות ולמתמחות. לסגל היה זמן משלו שהוקצב, בדרך כלל בערב, ולראיסות היה זמן כפול בחמאם. היה זה בצהרים, מיד אחרי הפסקת האוכל, סורייה נכנסה לחדר והחלה להתארגן ללכת לחמאם. אני ישבתי לסדר את המחברות, ולבדוק את אחת המחברות. " בואי איתי לחמאם " היא הציעה. החלטתי ללכת לחמאם, למרות שנראה לי מיותר לבזבז כל כך הרבה זמן בהשתכשכות במים. בכניסה לחמאם ראיתי את המדריכה שלי, טניה. היא ישבה עם חלוק לבן, ושערה אסוף לאחור בגומיה. היא דיברה עם מישהו בטלפון, והציצה בי והנהנה לשלום. נכנסנו וגל של אדים לבנים קיבל אותנו. סורייה התפשטה לגמרי, ואני חשבתי להישאר עם תחתונים. בדיוק נכנסה טניה והורידה את החלוק שלה, מתחתיו לא היה כלום. החלטתי להוריד את התחתונים. טניה נכנסה לפנינו וראיתי את הישבן המוצק שלה מולי, עד שגופה הטשטש מהאדים, והיא הקיפה במה גדולה של שיש שם ראיתי בנות בתנוחות שונות פרוסות עליו. סורייה הזהירה אותי שאם אחוש רע שאצא לחדר הבריכה הצמוד, והצביעה על דלת עץ. ליתר ביטחון התיישבנו על ספסל שיש הסמוך לאותה דלת. בדיוק נפתחה הדלת עץ וטניה נכנסה שוב, מכיוון הבריכה כשהחזה הבהיר שלה מקפץ מול עיני. היא התקרבה ושאלה אם הכל בסדר. השבתי בחיוב, והיא הזדקפה להציץ מסביב. יכולתי לראות את המים המצטברים בין שדיה וגולשים לכיוון בטנה, הישר לסבך ערוותה המתולתלת . היא עזבה אותנו והלכה לעשות סיבוב נוסף. סורייה שפכה עלי מים חמים, ואח"כ מים קרים. היה זה מענג וממריץ את הדם בגוף. שפכתי עליה מים קרים, וראיתי אותה רועדת לשניה, ומרימה את שערותיה מקדימה, ומסדרת אותן מאחורי גבה. סורייה היא נערה בצבע קינמון בהיר, ושערותיה כהות. היא יפה כמו כל הבנות, ועיניה סימטריות, עם גבות דקות ומשורטטות. יש לה פה דק יחסית, אבל האף עדין באותה מידה, כך שיחד עם סנטר קטן ומחודד היא נראתה מושלמת. היא הייתה בערך בגילי, והיא התגאתה בחזה בגודל שני חצאי תפוז - בולט ועומד קשה, כשעליו שני כדורי שוקולד חומים, עם קצה פיטמה בולט. המים הקרים, גרמו לחזה לפטמות שלה להתכווץ יותר, ועתה הן בלטו כמו שני ראשי ברגים עבים. היה מאוד חם, ומהר התחלתי שלא להבדיל בין זיעת הגוף לבין המים שנטפו משערותי. יכולתי להציץ בעצמי, כשנשענתי לאחור. המים זרמו כנחלים קטנים, גולשים ומתרכזים לכיוון האגן שלי. סורייה נשענה לאחור והרימה רגליה על המושב הרחב. יכולתי להבחין בכוס שלה שהתפרץ קדימה, באפלוליות מודגשת בגלל האדים שבאוויר. ראיתי את השערות הדלילות המעטרות זוג שפתיים שחורות ואדומות. היא נעה קלות והשפתיים נעו ככמו זוג כנפיים עדינות מסביב לסוגר חריצי שבהק באדום. שוב חלף לו גוש של ערפל, ומשהתמונה התבהרה, יכולתי להציץ וראות את הכנפים הבשרניות שרטטו כמו מניפה קטנה. נשענתי לאחור תוהה אם התחתונים שלה מצליחות להחליק את מראה זוג השפתיים. היא אמרה שיש לי חזה יפה. נתתי לה קומפלימנט ואמרתי שגם שלה מאוד יפה. היא אחזה באחד השדיים שלי ובחנה אותו, ואחזה בשד שלה להשוואה. " אותו גודל ממש " היא צחקה. אחזתי לה בשד, בכף מלאה, בוחנת אותו בעדינות. לחצתי קלות, והוא היה מוצק יותר משלי. " שלך יותר מוצק " אמרתי. " אל תדאגי, תרגילי המתיחה שאנו עושות כל יום, יחזקו לך את השרירים " היא ענתה, ומשכה וסגרה על הפטמה הורודה שלי שהתחילה להאדים מהחום. "הצבע שלך יפה ורדרד ומתוק " היא אמרה ואחזה בעדינות בפטמה ומשכה אותה קלות. גם אצבעוותי גששו לעבר הפטמה החומה והמבריקה שלה. הרגשתי נעים איתה כמו עם קליאן, נראה לי כי היא חמימה. מישהי נשכבה מולנו על הבמה עם תחתונים רטובות לגמרי, וראיתי איך התחתון מסמרטט על גופה מהמים. היא הניפה עכוז למעלה ונמרחה על השיש החם. " מה הן עושות שאלתי את סורייה, והצבעתי על הנערה ששפכה מים חמיים על גבה של השוכבת, והחלה להכות אותה בסחבה רטובה. "זהו מסג` " ענתה לי סורייה. המכות נשמעו חזק, וטניה התקרבה במהירות מקצה החמאם. היא הזהירה את זאת עם הסחבה, שתיזהר בעוצמת המכות, ושזה מסוכן. זאת ששכבה דווקא ביקשה חזק יותר, אבל טניה, הזהירה אותה שהיא וחברתה תקבלנה עונש, אם לא תזהרנה. עתה המכות היו עדינות יותר, וטניה הלכה. הגוף של השוכבת התחיל להאדים, ויכולתי לראות ממקומי עם העור הרותח תחת חבטות המגבת הרותחת. התקרבנו אני ועוד כמה בנות לצפות בהצלפות. מישהי אמרה שרק המתמחות מורשות לעשות מסג`, והצלפות. כמו כן עם מגבת זה לא אותו דבר כמו עם זר עלים. הבנתי שאנו החניכות לא מורשות, לקבל ענפי הצלפה שמשמשים את המכובדות יותר במוסד. מישהי אחרת אמרה שזה מסוכן, ואנו נלמד את זה בשלב ההתמחות. כולן התרחקו וחזרו לעיסוקיהן, ואני היחידה שעמדתי ליד המצליפה. גופה של הנערה השוכבת כבר היה אדום כולו. המצליפה הייתה יפיפיה סינית, ונראה כי היא נהנת מההצלפות לא פחות מזאת השוכבת. המצליפה לבשה תחתון שחור וגופה היה צר ועדין, ופניה האקזוטים נצצו מזיעה. בכל פעם שהניפה את המגבת הרטובה, ראיתי את שרירי ידה הרזה, נמתחים ובוהקים, בעוד החזה האגסי שלה מתלתל בפראות עם הפטמות הכהות. זאת ששכבה הייתה בעלת שיער בהיר שהיה מפוזר והסתיר את פניה - היה נדמה לי שהיא מהחדר האחרון שבמסדרון שלנו. הסינית החליטה לטפל בתחתון של השוכבת. היא סירבה בהתחלה והחזיקה בתחתון, בסוף נכנעה. הסינית משכה לה את התחתון ושני פלחי הישן התרוממו לאוויר, ויכולתי להבחין בכוס ורוד מעוטר בתלתלים בהירים. הסינית הכתה בתזמון מהיר והמגבת פגעה בישבה בצליפה, כשקצה המגבת חורך את השפתיים הורודות, וצוגרם לה לה לצעקה חנוקה. כולנו הרמנו את הראש בבהלה לראות אם טניה תופיע. אבל כנראה שטניה יצאה. חשבתי שהיא תבקש להפסיק אבל להפתעתי, היא ביקשה שהסינית תמשיך. המגבת הצליפה שוב, והשוכבת הניפה את העכוז כלפי מעלה, מנסה לקבל את הצליפה בברכה. הרגשתי שחם לי מאוד, וסוריה הרגישה בזאת... *פרק מתוך הסיפור שבבלוג שלי.
