חברים בצרה
אני יכולה להבין שרצח אופי שנעשה למתלוננת על הטרדה מינית או אינוס יכול להרגיז, אבל לדעתי אי אפשר (ולא צריך) לצפות שחברים ינטשו אדם שחשוד, או אפילו הורשע, בעבירה. ראשית כל, התקשורת בימינו עושה רצח אופי לא רק למתלוננת אלא גם לחשוד (מעבר לשמחה שאני חשה עקב שינוי הנורמה החברתית, אני חושבת שמשפט לא צריך להתנהל בתקשורת, אבל ניחא). שנית, עסקינו כאן לא רק במעמד האישה אלא גם בחברות בינאישית. אינני חושבת שברגע שחבריי מועדים, עליי לסובב להם את הגב ולהתכחש להם. אם, חס ושלום, יתגלה לי מחר שאת, חנה, הורשעת בהברחת סמים ((((
האם תצפי שאני אחרים אותך? או להיפך, תצפי ממני להיות אתך ברגע הקשה ולבקר אותך בכלא? ואז אל סם יבואו ויגידו: תראו את הנבלה הלא מוסרית שתומכת במבריחת סמים (אוי, אני משעשעת את עצמי). אז ברור שאני אנקוט עמדה ואומר לך בארבע עיניים מה דעתי, אבל בפומבי, בייחוד באווירה של עליהום, דעתי המגוננת עליך עשויה אף להקצין. מאידך, ייתכנו מצבים שעבירה שנעשתה על ידי אדם תשנה את דעתי עליו, אבל כל זה תלוי בחומרתה וגם במידה בה אני מאמינה לאותו אדם. יחסים עם בן 16 הם דבר חמור בעיניי, אבל לא יודעת אם מספיק חמור כדי להתכחש לחבר שהיה לי קרוב ויקר. זה לא קשור לתפיסתי את המוסר, זה קשור לנאמנות.