Just לובלו
New member
נעצרת
ונזכרת. וזה מציף אותי. שרב בחוץ ואני מרגישה את עצמותיי קופאות מקור, שבירות ומחפשות משהו שימנע מהן להישבר. כמה הזויה העובדה שלמרות ששלושה חודשים לא ראיתי אותך אפילו פעם אחת, אני מנסה להבין מאיפה זה חוזר אליי שוב. בעיקר למה? אולי כי - לא מצליחה לשכוח את לילות התשוקה, הזיעה של שני אנשים שמתחברים לגוף אחד, שמתמזגים? אולי כי באיזשהו מקום אני יודעת שאיתך הייתי נותנת יותר מהכל? שאיתך המילה "פחד" השתוותה לתשוקה חסרת גבולות? ואני מתגעגעת. עצוב לי להתגעגע אלייך, קשה לי להיזכר. אני לא יכולה להניח לזה. לא עכשיו, לא כרגע. מושכת בדמיוני זכרונות, נגיעות ומבטים, חיה אותם מחדש. "טיפשה!" קוראת לעצמי, "הסתדרת יופי בלעדיו, למה לך לחזור לזה עכשיו?" ובאמת - חייכתי מכל הלב. נשמתי אוויר אחר, שונה. המשכתי. המשכתי הלאה. זה נכון שאומרים שלא ממשיכים עם דלתות פתוחות. שנינו יודעים שלא מיצינו. זה נגמר וזה לא נגמר באותה נשימה. כל מה שרוצה, זה רק לראות אותך. רוצה שתסתכל עליי במבט המהפנט שלך, תפשיט אותי בלי מילים ותלמד את גופי את עצמו מחדש. צא לי מהראש, בבקשה...
ונזכרת. וזה מציף אותי. שרב בחוץ ואני מרגישה את עצמותיי קופאות מקור, שבירות ומחפשות משהו שימנע מהן להישבר. כמה הזויה העובדה שלמרות ששלושה חודשים לא ראיתי אותך אפילו פעם אחת, אני מנסה להבין מאיפה זה חוזר אליי שוב. בעיקר למה? אולי כי - לא מצליחה לשכוח את לילות התשוקה, הזיעה של שני אנשים שמתחברים לגוף אחד, שמתמזגים? אולי כי באיזשהו מקום אני יודעת שאיתך הייתי נותנת יותר מהכל? שאיתך המילה "פחד" השתוותה לתשוקה חסרת גבולות? ואני מתגעגעת. עצוב לי להתגעגע אלייך, קשה לי להיזכר. אני לא יכולה להניח לזה. לא עכשיו, לא כרגע. מושכת בדמיוני זכרונות, נגיעות ומבטים, חיה אותם מחדש. "טיפשה!" קוראת לעצמי, "הסתדרת יופי בלעדיו, למה לך לחזור לזה עכשיו?" ובאמת - חייכתי מכל הלב. נשמתי אוויר אחר, שונה. המשכתי. המשכתי הלאה. זה נכון שאומרים שלא ממשיכים עם דלתות פתוחות. שנינו יודעים שלא מיצינו. זה נגמר וזה לא נגמר באותה נשימה. כל מה שרוצה, זה רק לראות אותך. רוצה שתסתכל עליי במבט המהפנט שלך, תפשיט אותי בלי מילים ותלמד את גופי את עצמו מחדש. צא לי מהראש, בבקשה...
