נעלי קיפי

[kby]

מונח "רק תל אביבי"

אם את רוצה הקבלה ירושלמית... אז החנות הזאת, נו, שכחתי את שמה, בפינת קינג ג'ורג' יפו, איפה שהיום הסבארו (אם לא הייתי בהריון הייתי זוכרת את השמות של הכל...).

 

[shellyland]

פריימן את ביין?

 

[kby]

לא לא, זה על יפו בצד השני...

לא גדלת בירושלים?

 

[kby]

וייל?

 

[shellyland]

וואלה ../images/Emo45.gif

עם המוכרות הסבתות המעצבנות. ליד סבארו.

 

[kby]

את חושבת שהן היו חברות של הפרסי

הזקן במדרחוב שהיה מציץ לבנות שהיו באות לקנות חזיות?

 

[shellyland]

../images/Emo5.gif../images/Emo5.gif

 

[kby]

מסקר קצרצר שערכתי בין חברי עולה

שאי אפשר להקביל את נעלי וייל הירושלמי לנעלי פיל התל אביבי. כל התל אביבים שאני מכירה יודעים ישר מה זה נעלי פיל. כל הירושלמים ששאלתי לא הצליחו להזכר בשם החנות... כנראה שנאלץ להשאר עם "רחבת גידי יון" "איפה שהייתה נרגילה" ו"איפה שהיו נעלי ז'אן"...

 

[Mנטה]

לירושלמים היו נעלי בנישי, לא ?

 

[shellyland]

כי זה אחד ההבדלים הבסיסיים

בין ירושלמים לשאר העולם: אנחנו לא מכירים שמות, אנחנו מכירים מקומות. את צריכה להגיד "חנות הנעליים בצומת של האיקס מול מעיין שטוב" ולא "וייל" (פתאום יש לי זכרוןם של בלון על מקל

) וגם "הגן הזה איפה שהפסל של הסוס ליד המשביר" ולא "בור השיבר" או איך שקוראים לגן הזה באופן רשמי (יש לו שם, נכון?). ככה זה אצלנו. אי-אפשר להגיד לנו "לפנות ימינה ברחוב זה וזה". צריך להגיד לנו "כשמגיעים לצומת גדול עם גן שעשועים לפנות לכיוון לא של הגן". רק כך נגיע. למדתי את ההבדל הזה בדרך הקשה, כשאמרתי פעם לאחד ממנהלי הפורום לפנות ימינה בסוף בגין ברמזור של מלחה, הוא הגיע לטדי, הדביל. המנהל השני הגיע אז לבית-ג'אללה, אבל זה כבר סיפור אחר.

 

[גנגי]

כי זה היה צריך להיות שמאלה, אהבלה!

 

[אטיוד5]

ככה זה כשנשים ...

נותנות הוראות דרך. אף גבר לא יבין. אההממממ .... וגם אף אישה לא תבין, אבל זה לא פלא.

לזכותכן ייאמר שאתן ממהרות לשאול בעוד שגברים מנסים להוכיח כמה הם גדולים בניווטים ומבזבזים שעה ודלק ועצבים על סיבובים קדחתניים בשכונות המרוחקות של הרים סביב לה.

 

[אמא שרון]

סליחה שאני מתערבת,

אבל משני הצדדים של יפו יש חנות לנעלי ילדים, שתיהן מוכרות נעלי אלפאנטן (פיל), ועד עצם היום הזה בשתיהן יש סבתות מעצבנות. בסוף קניתי בצד של סבארו, רק כי בצד השני הסבתא המעצבנת ניסתה לנעול לילד את הנעל בכוח, בטענה שכולם בוכים. בזאת שממול (איך הירושלמית שלי?) היתה אחת סבתא ואחת "צעירונת" שעליה נפלנו. הילד דחה את הבלון בשאת נפש, הוא רצה רק את המקל, קיבל, ותוך כדי שבחן את הצעצוע החדש, החליקה לו את הנעל. קנינו. ואפרופו חנויות נעליים, אין על נעלי כליפא (בירידה מבית הרב קוק, כשמגיעים ליפו), שכמה שהם מנסים להתחדש הם נשארים תמיד 20 שנה אחורה.

 

[kby]

את מדברת על נעלי גיל...זה בכלל משהו

אחר. ושלילנד- אין ספק מהתיאור שלך שגדלנו באותה עיר.

 

[גנגי]

יכולהיות שזאת היתה

ירושלים?

 

[kby]

"ירושלים של מעלה"

יש איזה שיר על לכל אחד יש ירושלים שלו, הלא כן?

 

[kby]

ידעתי שיש

 

[shellyland]

../images/Emo99.gif ישנה עצבות ושמה דומה

לירושלים.

 

[המוזרה]

תסלחו לי../images/Emo70.gif (מוזי בקאמבק מן השאול)

חנות הנעליים המגניבה של ילדותנו (למרות הספתות הפולניות) היתה פריימן (אף בנ'דם קול לא יגיד פריימן את ביין, התביישנה!), כי היתה להם קרוסלה בתוך החנות בנוסף לבלונים שהם היוהראשונים לחלק! אבל ה-חנות היתה כמובן דגדגדגדגדגדגדם (תופים) נעלי דנדי, של רובנס. נו ההוא מאטרף. למי מהירושלמים לא היו כפכפים שלמים כאלו? וסנדלים בכל מיני עיצובים? ולמי שתהה, יש להשיג ללא כל בעיה נעלי קיפי/דפנה/ המגפר.

 

[kby]

קרבות עקובים מדם

דנדי... קודם כל זה לא ילדים. אבל אם עברנו לגיל המתאים לדנדי- יסלחו לי דנדי ורובנס, המגניבים האמיתיים הלכו רק לאליק. רק.