מיכאלה1974
New member
נעלבתי ../images/Emo7.gif
אני רוצה לשמוע את דעתכם על משהו שגיליתי אתמול. קודם כל הרשו לי להציג את עצמי: מיכל, בת 33, נשואה 9 שנים ואמא לתינוקי מתוקי בן שנה. מגיל 16 עד בערך גיל 23 התאמנתי במכון של אומנויות לחימה (לא אתן יותר מדי פרטים למרות שיתכן שמי שמכיר יבין במי מדובר). המאמן שלי (בעל המכון) היה בן אדם מאד מיוחד וכריזמתי וזו כנראה אחת הסיבות מדוע התאמנתי אצלו כל כך הרבה שנים, בהן הוא החליף מספר מקומות. בכל התקופה שהתאמנתי אצלו במכון הוא היה אחד האנשים הכי משמעותיים בחיים שלי. אני זוכרת שבזמני החופשי (וללא שכר) הייתי מחלקת פליירים שלו, הייתי מספרת לו דברים אישיים וכו'... עד אתמול עדיין החשבתי אותו כאחד האנשים הכי חשובים בחיים שלי וזאת למרות שכבר עשר שנים אני לא בקשר איתו (מאז שעזבתי את המכון יצא לי לשוחח איתו מספר פעמים ברשת ובטלפון אבל ממש מעט פעמים). את בעלי הכרתי אצלו במכון. אני כפי שציינתי התאמנתי אצלו 7 שנים ובעלי התאמן בערך שנה. כמובן שכשהחלטנו להתחתן הזמנו אותו לחתונה והוא היה אמור להיות אורח הכבוד. הוא היה כל כך חשוב בשבילי שרציתי שהוא ישיר לי את השיר של הריקוד חתן כלה (היה לו קול ממש יפה). כשהזמנתי אותו לחתונה זה היה מעט מאד חודשים אחרי שהפסקתי להתאמן אצלו ולאכזבתי הוא לא הגיע לחתונה מכיוון שטען שלא מצא סידור לקבוצה שהוא אימן (האמת - כבר אז, לפני 9 שנים, זה היה נשמע לי מוזר - כי היו מספיק תלמידים ותיקים שיכלו להחליף אותו). המורה האהוב שלי הפסיק לאמן לפני מספר שנים (בערך חמש /שש). אתמול, מישהי שנשואה לתלמיד אחר של אותו מורה, סיפרה לי שהיא פגשה את אותו מורה בחתונה של תלמיד אחר שלו לפני בערך שנה/שנתיים. פתאם הבנתי שבמשך שנים חשבתי שאני חשובה לאותו אדם ושהאהבה שחשתי כלפיו היתה הדדית - והכל שקר. אהבה חד צידית לחלוטין. אם הוא מכבד תלמיד שכבר לא לומד אצלו שנים (הוא הרי הפסיק ללמד) ביום חתונתו ולא טורח לבוא לחתונה של תלמידה שלמדה אצלו שנים (7) (וכזכור כשאני התחתנתי זה היה זמן קצר מאד לאחר שהתאמנתי אצלו ועוד התחתנתי עם מישהו שגם התאמן אצלו) זה מראה לי שלא הייתי חשובה לו. זה נשמע אידיוטי בסך הכל במה מדובר? באורח שלא הגיע לפני יותר מתשע שנים לחתונה... אבל זה הרבה הרבה הרבה יותר מזה: 1. מדובר במישהו שחשבתי שאהב אותי לפחות כמו שאני אהבתי והערכתי אותו. 2. כשהזמנתי את אותו מורה לפני תשע שנים (ואני זוכרת את זה מצויין) הבהרתי לו כמה חשוב לי שיגיע ושהוא מבחינתי אורח הכבוד. ההזמנה היתה אישית (לא שלחתי הזמנה בדואר). אז אני מגזימה?
אני רוצה לשמוע את דעתכם על משהו שגיליתי אתמול. קודם כל הרשו לי להציג את עצמי: מיכל, בת 33, נשואה 9 שנים ואמא לתינוקי מתוקי בן שנה. מגיל 16 עד בערך גיל 23 התאמנתי במכון של אומנויות לחימה (לא אתן יותר מדי פרטים למרות שיתכן שמי שמכיר יבין במי מדובר). המאמן שלי (בעל המכון) היה בן אדם מאד מיוחד וכריזמתי וזו כנראה אחת הסיבות מדוע התאמנתי אצלו כל כך הרבה שנים, בהן הוא החליף מספר מקומות. בכל התקופה שהתאמנתי אצלו במכון הוא היה אחד האנשים הכי משמעותיים בחיים שלי. אני זוכרת שבזמני החופשי (וללא שכר) הייתי מחלקת פליירים שלו, הייתי מספרת לו דברים אישיים וכו'... עד אתמול עדיין החשבתי אותו כאחד האנשים הכי חשובים בחיים שלי וזאת למרות שכבר עשר שנים אני לא בקשר איתו (מאז שעזבתי את המכון יצא לי לשוחח איתו מספר פעמים ברשת ובטלפון אבל ממש מעט פעמים). את בעלי הכרתי אצלו במכון. אני כפי שציינתי התאמנתי אצלו 7 שנים ובעלי התאמן בערך שנה. כמובן שכשהחלטנו להתחתן הזמנו אותו לחתונה והוא היה אמור להיות אורח הכבוד. הוא היה כל כך חשוב בשבילי שרציתי שהוא ישיר לי את השיר של הריקוד חתן כלה (היה לו קול ממש יפה). כשהזמנתי אותו לחתונה זה היה מעט מאד חודשים אחרי שהפסקתי להתאמן אצלו ולאכזבתי הוא לא הגיע לחתונה מכיוון שטען שלא מצא סידור לקבוצה שהוא אימן (האמת - כבר אז, לפני 9 שנים, זה היה נשמע לי מוזר - כי היו מספיק תלמידים ותיקים שיכלו להחליף אותו). המורה האהוב שלי הפסיק לאמן לפני מספר שנים (בערך חמש /שש). אתמול, מישהי שנשואה לתלמיד אחר של אותו מורה, סיפרה לי שהיא פגשה את אותו מורה בחתונה של תלמיד אחר שלו לפני בערך שנה/שנתיים. פתאם הבנתי שבמשך שנים חשבתי שאני חשובה לאותו אדם ושהאהבה שחשתי כלפיו היתה הדדית - והכל שקר. אהבה חד צידית לחלוטין. אם הוא מכבד תלמיד שכבר לא לומד אצלו שנים (הוא הרי הפסיק ללמד) ביום חתונתו ולא טורח לבוא לחתונה של תלמידה שלמדה אצלו שנים (7) (וכזכור כשאני התחתנתי זה היה זמן קצר מאד לאחר שהתאמנתי אצלו ועוד התחתנתי עם מישהו שגם התאמן אצלו) זה מראה לי שלא הייתי חשובה לו. זה נשמע אידיוטי בסך הכל במה מדובר? באורח שלא הגיע לפני יותר מתשע שנים לחתונה... אבל זה הרבה הרבה הרבה יותר מזה: 1. מדובר במישהו שחשבתי שאהב אותי לפחות כמו שאני אהבתי והערכתי אותו. 2. כשהזמנתי את אותו מורה לפני תשע שנים (ואני זוכרת את זה מצויין) הבהרתי לו כמה חשוב לי שיגיע ושהוא מבחינתי אורח הכבוד. ההזמנה היתה אישית (לא שלחתי הזמנה בדואר). אז אני מגזימה?
