backdoorgirl
New member
נעים מאוד,חדשה כאן....
רכבת עמוסה של ראשון בבוקר. אפילו שזו התחנה הראשונה הרכבת כבר מלאה בחיילים, חלקם יושבים במושבים,חלקם כבר תפסו מקום על הרצפה, מחפשים תנוחה נוחה על הקיטבגים.זו רכבת די ישנה, ולא מהירה,אז הצפיפות גבוה ואין איפה להסתתר מהקהל. אז עברתי עוד ועוד קרון,עד שהגעתי לאחד האחרונים, שהיה כמעט ריק.
רק אני ועוד זוג,שהיה שקוע בהתמזמזות סוערת ונראה מופתע מאוד כשנכנסתי. ישבתי באחד המושבים הרחוקים ביותר מהם,שלפתי ספר ושקעתי בו.
בסביבות חיפה הם ירדו והקרון התמלא שוב בחיילים. כבר התייאשתי מהספר לאור כל הרעש והחלטתי לנמנם.התעוררתי בבהלה כשראשי שעון על כתף חסונה וחמימה,עם ריח טוב של גבר...הסתכלתי על הכרית הנוחה שלי והוא החזיר לי חיוך יפה, "מקווה שלא קמת בגללי,לא רציתי להפריע לך". חייכתי אליו נבוכה,ממלמלת התנצלות ומקווה שדרגות הסרן שלו לא השאירו לי סימן על הלחי. התמתחתי קצת,דואגת להבליט את החזה (תוך וידוא שהוא צופה), פורעת את התלתלים,בודקת שכל הכפתורים בחולצה במקומם ומשעינה את ראשי על החלון,מביטה החוצה. כל אותו הזמן אני מרגישה את המבט המחייך שלו עלי. הוא יושב קרוב אלי,הירך שלו חמה דרך הדקרון,כפות הידיים שלו שחומות וגדולות ,חלקות מטבעות, הנשק שלו (האמיתי...) מונח בין רגליו. אני מגניבה אליו חיוך והוא אומר לי בשקט שאני יכולה לחזור לישון עליו. הוא צעיר, אבל לא צעיר מדי. אני מוציאה מתיק הגב שלי את הפליז הגדול הנאמן שלי שמתלווה אלי לכל נסיעה ברכבת ופורשת אותו עלי,וקצת עליו.נוגעת לו ברגל כאילו מבלי לשים לב.אני מרגישה את השרירים שלו מתקשחים תחת הבד של מכנסיו, והוא זז עוד קצת לכיווני,נלחץ אלי. היד שלו נוגעת מבעד לפליז בירך שלי, שולחת עקצוצים למקום שנצא לא רחוק משם וכבר מתחיל להתעורר.הוא מעביר על הירך שלי אצבע,הלוך ושוב,בודק את השטח. היד שלי מטיילת על ירכו,שורטת אותה קלות והוא מתכווץ,מנסה לשמור על איפוק.הוא אוזר אומץ וידו מתקדמת לפנים הירך שלי,האריג הדק של המכנסיים השחורים הצמודים שלי מעביר את חום אצבעותיו, והוא פתאום תופס לי את פנים הירך עם כל כף ידו, אני מתאפקת שלא לפלוט צעקה. הבחור מבין עניין!
אני מקללת את ההחלטה ללבוש מכנסיים במקום חצאית קצרה היום,יודעת שהמאבק לפתוח את הרוכסן שלי ימשוך תשומת לב מיותרת. היד שלו מתקדמת לעבר מפגש היריכיים, אני מפשקת את הרגליים והוא לוחץ לי עם האצבע. זה כל כך נעים.ומסביבנו אנשים מדברים זה עם זה,בטלפון,קוראים ספר ומתרכזים במחשב הנייד.
אני נשענת אחורה בעיניים עצומות,נותנת לו ללטף אותי. לקראת ת"א הוא מתקרב אלי ולוחש לי שהוא צריך לרדת אבל ישמח להפגש שוב...
אני משרבטת לו את האימייל על גב כף היד שלו,מגניבה אותה מתחת לפליז לעוד ליטוף של החזה ונפרדת בנימוס לשלום.
ידעתי שלנסוע ברכבת יותר טוב מלהשאיל רכב חברה...
רכבת עמוסה של ראשון בבוקר. אפילו שזו התחנה הראשונה הרכבת כבר מלאה בחיילים, חלקם יושבים במושבים,חלקם כבר תפסו מקום על הרצפה, מחפשים תנוחה נוחה על הקיטבגים.זו רכבת די ישנה, ולא מהירה,אז הצפיפות גבוה ואין איפה להסתתר מהקהל. אז עברתי עוד ועוד קרון,עד שהגעתי לאחד האחרונים, שהיה כמעט ריק.
רק אני ועוד זוג,שהיה שקוע בהתמזמזות סוערת ונראה מופתע מאוד כשנכנסתי. ישבתי באחד המושבים הרחוקים ביותר מהם,שלפתי ספר ושקעתי בו.
בסביבות חיפה הם ירדו והקרון התמלא שוב בחיילים. כבר התייאשתי מהספר לאור כל הרעש והחלטתי לנמנם.התעוררתי בבהלה כשראשי שעון על כתף חסונה וחמימה,עם ריח טוב של גבר...הסתכלתי על הכרית הנוחה שלי והוא החזיר לי חיוך יפה, "מקווה שלא קמת בגללי,לא רציתי להפריע לך". חייכתי אליו נבוכה,ממלמלת התנצלות ומקווה שדרגות הסרן שלו לא השאירו לי סימן על הלחי. התמתחתי קצת,דואגת להבליט את החזה (תוך וידוא שהוא צופה), פורעת את התלתלים,בודקת שכל הכפתורים בחולצה במקומם ומשעינה את ראשי על החלון,מביטה החוצה. כל אותו הזמן אני מרגישה את המבט המחייך שלו עלי. הוא יושב קרוב אלי,הירך שלו חמה דרך הדקרון,כפות הידיים שלו שחומות וגדולות ,חלקות מטבעות, הנשק שלו (האמיתי...) מונח בין רגליו. אני מגניבה אליו חיוך והוא אומר לי בשקט שאני יכולה לחזור לישון עליו. הוא צעיר, אבל לא צעיר מדי. אני מוציאה מתיק הגב שלי את הפליז הגדול הנאמן שלי שמתלווה אלי לכל נסיעה ברכבת ופורשת אותו עלי,וקצת עליו.נוגעת לו ברגל כאילו מבלי לשים לב.אני מרגישה את השרירים שלו מתקשחים תחת הבד של מכנסיו, והוא זז עוד קצת לכיווני,נלחץ אלי. היד שלו נוגעת מבעד לפליז בירך שלי, שולחת עקצוצים למקום שנצא לא רחוק משם וכבר מתחיל להתעורר.הוא מעביר על הירך שלי אצבע,הלוך ושוב,בודק את השטח. היד שלי מטיילת על ירכו,שורטת אותה קלות והוא מתכווץ,מנסה לשמור על איפוק.הוא אוזר אומץ וידו מתקדמת לפנים הירך שלי,האריג הדק של המכנסיים השחורים הצמודים שלי מעביר את חום אצבעותיו, והוא פתאום תופס לי את פנים הירך עם כל כף ידו, אני מתאפקת שלא לפלוט צעקה. הבחור מבין עניין!
אני מקללת את ההחלטה ללבוש מכנסיים במקום חצאית קצרה היום,יודעת שהמאבק לפתוח את הרוכסן שלי ימשוך תשומת לב מיותרת. היד שלו מתקדמת לעבר מפגש היריכיים, אני מפשקת את הרגליים והוא לוחץ לי עם האצבע. זה כל כך נעים.ומסביבנו אנשים מדברים זה עם זה,בטלפון,קוראים ספר ומתרכזים במחשב הנייד.
אני נשענת אחורה בעיניים עצומות,נותנת לו ללטף אותי. לקראת ת"א הוא מתקרב אלי ולוחש לי שהוא צריך לרדת אבל ישמח להפגש שוב...
אני משרבטת לו את האימייל על גב כף היד שלו,מגניבה אותה מתחת לפליז לעוד ליטוף של החזה ונפרדת בנימוס לשלום.
ידעתי שלנסוע ברכבת יותר טוב מלהשאיל רכב חברה...
