נעים להכיר

נעים להכיר

שלום,כפי שאתם ודאי שמים לב אני משתתפת חדשה בפורום
אחרי שנים של חיפוש וחקירה, ומפגש רחב עם העולם החילוני אני חשה בודדה
בודדה בחיפושים, בשאלות בלבטים ובקשיים היות וחסר לי השיח עם אנשים 'כמוני' משמע חרדים
בודדה כי אני גרושה ואין לי בן זוג לחלוק איתו
והבדידות קשה היא כל כך
אני תוהה האם חיי כחילונית בפרהסיה יהיו מאושרים יותר ולא יכולה לענות על כך תשובה החלטית 'כן'
הביקור בפאב? קצת ריקודים? ים? המכנסיים? הנסיעה בשבת?
בסופו של דבר הקשיים נמצאים ביומיום
אז למה אני מסתבכת כל כך, ולמה בכלל צצה בי השאלה בנוגע לשינוי תרבות,מרגישה שזה רק גורם לי סבל ותו לא
ואולי אני בורחת מסבל אחר לסבל זה ומשתעשעת באפשרות של 'אילו הייתי שם היה לי טוב יותר?!'
אני עצובה היום,חשה ייאוש גדול והרבה בלבול
תודה על הפורום, על האפשרות לחלוק עמכם ועימי את לבטי
מחכה למעט אור בקצה המנהרה
 
ים+שבת

כן. לגמרי זה.
מאחלת לך לצאת לחלוטין מהבדידות. לפעמים חבר/ה אחד/ת או שניים זה מספיק בשביל לא להרגיש בודדים. לפעמים הבדידות עדיפה על חברת בני אדם. וישנם אנשים שבוודאות עדיפה בדידות על פני חברתם.

מצב ביניים של חיפוש/מעבר/חוסר וודאות זה סבל. וכשתחליטי לאן את הולכת - כמו שאמרו חז"לנו, אין שמחה כהתרת הספקות.
 
את רצינית? ים בשבת יביא לה את האושר??

אולי הנאה, שחרור קל..
או שאנחנו תופסות את המושג אושר קצת אחרת...

אני מסכימה איתך לגבי זה שהיא צריכה לפתור את הבלבול , הספק והמחשבות לא נותנים מנוחה..ובאמת כדאי להתמקד בזה- לבדוק מה המניעים שלה
יש הרבה סיבות לעזוב....אבל האושר לא תלוי בחילוניות, הוא תלוי בהרבה גורמים אחרים..
ובכלל אני לא בטוחה שצריך כ"כ לרדוף אחר האושר ,פשוט למצוא את הרגעים המאושרים ,הקטנים ..

בהצלחה לך חיבוטי הקבר- תקופות לא פשוטות כולנו עוברים..את לא לבד בעניין, שיתוף בהחלט עוזר מעט...
 
זה נאמר בציניות

אך יש בזה גם טיפת רצינות.
שלווה ורוגע וחופש.

לרדוף אחרי האושר? כמו שאמרת, כל אחד משהו אחר גורם לו לאושר.
בסך הכל - אנחנו ממציאים את המשמעות של החיים שלנו. ולמצוא את האושר שבדרך זו לפעמים אומנות, ולפעמים רק יכולת שניתנה לאופטימיים חסרי תקנה:)
 
הלוואי ותגיעי לקצה המנהרה, אבל כדאי ללכת לשם

למה את חושבת שהקשיים של היום יום לא מושפעים מהמגבלות הלא הגיוניות שאת מגבילה את עצמך?
ואם שינוי תרבות לא יפתור בעיות, אז זה גורם לך לאהוב את התרבות שאת חיה בה עכשיו? (אם כן, אז אני במקומך הייתי נשאר)
אני לא בודד(אישתי יודעת) ועדיין נורא קשה לי
איך אפשר כל הזמן לחיות בשקר אם אתה לא ממש מוכרח?
 
החיפוש אחר האושר הוא מאד אישי

אכן, יש מי שהנסיעה לים בשבת תעשה אותו מאושר אבל ביננו, זהו אושר זמני. כנראה שאת זקוקה לזוגיות ואת זה תמצאי רק כשתדעי ותכבדי את מי שאת. רק אז תוכלי להתקרב למישהו אחר ולכבד אותו.

הדברים שציינת אינם מטרה. לא הים, לא הפאבים והמועדונים ולא המכנסיים הם מטרה ראויה לאף אדם בעולם, הם אמצעי נוחות כמו כל אמצעי אחר ולגטימים כמוהו. זכותך גם למצוא אמצעים אחרים שיתאימו לך. לא כל החופשיים הולכים לפאבים, אני מכירה אפילו נשים המחרימות מכנסיים ולא מטעמי דת... זהו עניין אישי ביותר.

עליך למצוא את השמחה הפנימית שלך, זו שבאה מתוכך. אם את מרגישה שחוסר אלוהים בלב גורם לך עצב, הכניסי אותו ללבך ממקום של אהבה ולא ממקום של מנהל חשבונות עלוב נפש שבודק את הדנייר בגרביים. הוא בהחלט אלוהים ראוי יותר מזה שהכרת והרבה יותר משמח :)

ואולי את בכלל עוברת שלב כלשהו בחיים ועליך לתת לזמן לעשות את שלו?

חיבוק גדול ואיחול להתרת הספקות
 
האושר לא טמון במכנסיים

האושר טמון במכנסיים המושלמים, אלו שיושבים עליך בדיוק כמו שצריך:)
וברצינות, האושר לדעתי נמצא ברגעים שבהם פשוט נוח לך עם עצמך ועם המקום שבו את נמצאת. חלק מהם יכולים לקרות בים או ברחבת הריקודים וחלק אולי דווקא בזמן הקפה של הבוקר.
מאחלת לך אושר בכל שתבחרי
 

ramyc

New member
אושר אייכה?

נאמר כבר הכל ואני מאחל לך שתמצאי חברות אמת ותמצאי אושר. זה לא חייב להיות משהו ענק כי אפשר להיות מאושרים גם מצירוף של הנאות קטנות. רצוי גם לקחת את החיים בסבלנות והומור. בהצלחה.
 
אושר.. כדאי להקשיב לזוכה פרס נובל כהנמן

שאומר שאושר הוא עניין גנטי.

https://www.youtube.com/watch?v=2hYUI6fuKL4

אבל הוא גם אומר שיש מקום לשביעות רצון. ואם תעשי את השינוי מן הסתם תהיי יותר שבעת רצון מחייך.
בהצלחה
 

mosheyd

New member
הודעתך נגעה...

אני מבקר "קל", תהיה אשר תהיה המשמעות של מילה זו. הצצתי לרגע בפורום וראיתי את הודעתך - והיא ממש נגעה בי. מאוד מרגשת וכנה.
אני יכול לומר לך שאני מגיע מכיוון אולי קצת שונה, אבל די דומה. אני חילוני. נולדתי כחילוני, ב-2007 חזרתי בתשובה ואחרי שנה וחצי בערך זה קצת דעך לאיטו עד שאחרי שנתיים של "דתיות" חזרתי להיותי חילוני/מסורתי.
אני מרגיש בתוך עצמי שמכל "צד" אינני מקבל את מה שאני רוצה, משום שלכל דרך או שביל יש מהמורות כאלה ואחרות. לכאורה אני יכול לעמוד מולך ולהיות דתי נחרץ ולספר לך על הקריסה הטוטאלית של מושג הזוגיות בעולם החילוני, לשנן לאוזנייך הוכחות מדעיות חד משמעיות לקיום אלוהי, אבל אז אני שואל את עצמי מי הבור שחושב שאלוהים יהודי או נוצרי או מוסלמי. ואז אני גם מביט לכיוון מוסדות הדת ורואה איך נשים נאנקות תחת עול בורות מוסד הרבנות, ואיך אישה הופכת שם להיות חפץ. אני גם רואה תמונה בעיתון של אמא חרדית עומדת רחוק מהקבר הטרי של בנה בזמן ההלווייה בשם ההפרדה, ואני שואל את עצמי מי האדם שמסוגל לעמוד לפני האמא לייד הקבר??
אבל אז שוב עולה ההפך, ואני נזכר בחברה שלי לשעבר חוזרת לדירתנו המשותפת ב-2 בלילה ממועדון עם חברות שלה (דבר שהיא הודתה לא אחת שהיתה מתחרפנת אם הייתי עושה לה...), ואני נזכר גם בחברים לא חברים שלי שמעיזים למכור קשר נישואים קדוש בשביל כמה רגעים זולים, ואני נזכר בדברים של המטפלת של אמא שלי שאומרת לי שאף בחורה חילונית לא תסכים לכך שאמא שלי גרה אצלי כי אני לא מוכן שהיא תהיה בבית אבות - כי לא זורקים אמא!
אני מרגיש שאני טס לכל הכיוונים ולא מוצא מנוח, אבל אני נזכר גם במשפט מקוהלת שאומר די בבהירות: "אל תהי צדיק הרבה, ואל תתחכם יותר מדיי... אל תרשע הרבה ואל תהי סכל... טוב אשר תאחוז בזה, וגם מזה אל תנח את ידך". ואני מפרש זאת כך:
אף בחורה לא תשנה את רצוני לטפל באמא שלי כראוי - יהיה אשר יהיה המחיר.
אף פעם לא אהיה לג'וק ולא אבגוד בזוגתי לעתיד.
ביום שישי בערב זה נעים לראות נרות, ולברך קצת על האוכל, אבל זה גם נעים לראות "הבית הלבן" בטלויזיה עד שהעיניים יבשות מעייפות ב-1 בלילה.
טוב להיות שומר כשרות בצורה זו או אחרת, כי האוכל היהודי (מזרחי...) הוא הכי טוב שיש, ושרימפסים זה פשוט לא טעים. אבל אם חבר טוב מאוד שלי ערבי מזמין אותי לחתונה שלו אני יגיע, ויחבק אותו, ויישב ויאכל איתו בשר, משום שאני לא רוצה לפגוע בו.
וכו' וכו'
ביקור בפאב נחמד, לשמוע מוסיקה אירית משוגעת - זה נחמד, אבל יותר נחמד עם הבן-זוג הקבוע בחיי שיתוף ואחווה.
ריקודים זה גם יכול להיות סבבה, אבל יותר עם החבר, כשאת יודעת שהוא כאן ליידך. תומך. אוהב. אמין.
ים זה בסדר גמור להיות עם המשפחה והילדים, אבל לא חייב כשהכול בחוץ לראווה. תני לי קצת מקום לדימיון וגעגוע, וזו ממש לא שאלה של צניעות הלכתית שהוכתבה לנשים ע"י גברים.
מכנסיים? למה לא? אבל חצאית מינימאלית שלא נותנת לך לשבת נורמאלי וחופשי באוטובוס או בעבודה שלא יראו כלום - למה??
נסיעה בשבת? מצד אחד זה סבבה לצאת בשישי בערב לצימר בצפון ולהנות ביחד, מהצד השני הפקקים חזרה... שהבורא יעזור לי... אז מה? פעם ככה ופעם ככה. יש שבתות שלא בא לי לראות אף אחד ולהעמיק בקצת קוהלת, ולהיות הכי קרוב שאפשר לדתי, ויש שבתות שבא לי כאמור ליסוע לצפון בשישי בצהריים, לרכב על סוסים, לשבת שעות בג'קוזי ביחד, ואז בערב ליסוע למסעדה נחמדה וכו' וכו'.
לגבי "אילו הייתי שם היה לי יותר טוב?!", האופק, ה"שם" שעליו את שואלת, יהיה תמיד חמקמק ובילתי מושג בצורה זו או אחרת. לכן לדעתי לעולם אף "שם" לא יהיה יעד מספק, כי תמיד האופק יהיה רחוק. וזה הופך להיות משהו מאוד מזכך ונעים - כי אולי טוב להתרכז במה שכאן? לא בהכרח באלוהות ומצוות, אלא גם בצימר, בסדרת טלויזיה אהובה, ובארוחה טובה וזהו.

המשך יבוא...
 
תודה על תגובה מבינה שיש לך נסיון רב

היה ארוך אך היה שווה לקרוא. מתוך מה שכתבת אני יותר ויותר מבינה שכל אדם אמור ליצור לעצמו את אורח חייו ולאו דווקא בתוך מסגרת נוקשה מסוימת אלא תוך כדי תימרון ובהתאמה לכל זמן. דבר כזה לא מתאפשר מתוך הציבור החרדי אך כן אפשרי בציבור החילוני, יש היום בתי מדרש חילוניים רבים, יכולת ללמוד לחגוג שבתות וחגים ובו בזמן לנסוע ברכב לתפילה וכן הלאה
 

mosheyd

New member
ניסיון החיים הוא רב

ניסיון החיים הוא רב מאוד. עברתי הרבה מאוד - גם רע, אבל גם טוב. לפעמים הייתי בתהומות של יאוש, ולפעמים הייתי בפסגות של שמחה. אני חס ושלום לא אומר לך שזו הדרך, או אף אחרת. אני לא ממש מצביע על דרך כלשהי, לא. אני אומר דבר אחר לגמרי. האלוהות כפי שאני רואה אותה, וככל שאני מעמיק כך גם אני די מרגיש שזו הראייה התורנית האמיתית, האלוהות היא משהו אחר לגמרי ממה שהיא נתפשת היום. הגודל של החלל החיצון, היקום, נאמד במספר 15 ו-23 אפסים אחרי, וזה בק"מ. והפיסיקה החדשה מלמדת אותנו שאפילו הגודל המטורף הזה הוא של יקום אחד מבים אינסוף המקבילים זה לזה. אני שואל דבר אחד, האם מישהו מאיתנו, גם החילוני וגם החרדי, האם מישהו מאיתנו יכול לומר שהוא יודע בדיוק מהי אותה אלוהות?? ממש לא. ומי שטוען אחרת נראה לי שפשוט טועה. האלוהות האמיתית, כפי שאני מרגיש, היא משהו הרבה יותר קרוב ללב האנושי. היא משהו משוחרר שמתיר לך לתפוש אותו בדיוק איך שאת בוחרת. אם זה היה אחרת האלוהים היה בורא את הטבע אחרת. והוא ברא טבע מגוון, שיש בו סוגים רבים של בני אדם. אז בזאת אני מתיר לך להיות מה שאת בוחרת (כמובן שאני לא מהווה שום סמכות רוחנית ואמרתי זאת עם קורטוב של הומור בריא...). תהיי מה שאת רק רוצה! נכון, זה לא עתיד להעלים את הרגשות הקשים כטובים. זה לא הולך לצבוע את החיים בוורוד. אבל זה לפחות יכול לתת לך אוויר לנשימה. וזה מה שב - לחיות. מעל לכל. ולבסוף - שום דבר, אבל שום דבר, לא שווה את היאוש. תמיד יש מה לעשות, ותמיד יש דרך חזרה. שיהיה לך הכי בהצלחה שיש!
 

mosheyd

New member
זה לא אישור של ממסד תורני

ממש לא על אישור אני מדבר, אלא על כוונות אפשריות כביכול של מה שכתוב. אני לא צריך אישור של אף אחד לאמונה שלי, בייחוד לא של שונאי הנשים ברבנות.
 
ראית שכתבתי ממסד תורני?

כוונות אפשריות? למה אתה מחפש כוונות אפשריות?
מתאים לך לנהוג על פי ההשקפה היהודית והתורנית ועל פי ההלכה שלה, אז תתנהג כך.
לא מתאים לך, אל תתנהג לפי ההלכה התורנית.
ונראה שאתה אכן בוחר להתנהג לפי החשיבה האישית שלך, או הפירוש האישי שלך שאתה נותן למה שאתה רוצה.
לדעתי יש פה סתירה.
חיה את חייך כפי שאתה רואה לנכון ואל תנסה לקשור את זה לתורה.
לא מבינה למה אתה מחפש אישור מהתורה. לא תקבל אישור על רוב הדברים שאתה עושה, מהתורה פרופר בלי הממסד הרבני.
אז חלק מהחשיבה והרצונות והמעשים שלך מתאימים למה שהתורה כתבה, ועל פי פרשנותך, ועל זה אתה בונה את זיקתך לתורת ישראל? נו, מילא.
 

mosheyd

New member
שאלת המשך

האם לך יש ראייה מוסדרת למה התורה אומרת?
 
למעלה