נעים להכיר

[כאילו מעפר פורחת]

נעים להכיר

שלום לכם חברי הפורום.
זה עתה הצטרפתי ורוצה להציג את עצמי בקצרה.

התאלמנתי בפתאומיות לפני כמעט שנתיים. (יום השנה חל בעוד חודש ואולי לכן התגלגלתי לכאן.) יש לי שתי בנות בנות 21,23 ובן בן 15. שלושתם גרים איתי בבית וממלאים אותי באין סוף גאווה, אהבה, אושר וכוח להמשיך.

אני מרפאה בעיסוק ומאמנת לילדים ונוער. עובדת במשרה מצומצמת ומטפלת בעצמי במשרה מלאה. (סרטן גרורתי שכרגע נמצא בשליטה, אמן.) מטפלת גם בבית ובילדים ובענייני הכספים והאוטו ועוד כל מיני דברים שלא חלמתי שאצטרך או אדע לעסוק בהם.

לאחרונה הרפיתי קצת בעניין הטיפול בילדים. אמרתי לעצמי שהם יכולים לבד. מצד אחד מפרגנת לעצמי מנוחה ומצד שני מייסרת את עצמי על חוסר תפקוד מספק...

בסך הכל אני מרוצה מאוד מהדרך שאנחנו מתמודדים, אני והילדים, עם המוות של האיש האהוב והחזק שהיה עמוד התווך בבית. ומאמינה שהוא היה גאה בנו.

שמחה שאתם פה ומקווה להתחזק ולחזק

רינה

 

[נסיכת הכוכב]

שלום לך פורחת

הצצתי לך בכרטיס וגיליתי שאני בת גילך
אני משוכנעת שהעיסוק שלך עוזר לך להתמודד עם האבל והאובדן של הבעל האהוב
שבי עצמו פה , תמצאי עוד כמה חברות שישמחו לחלוק איתך
מחשבות ורעיונות איך אפשר לחיות טוב יותר במצב הזה
שמחה שהילדים עדיין איתך זה סימן שאת מנהלת בבית חממה , טוב להם איתך בבית
ובטוחה שהנוכחות שלהם תורמת גם לך חברה תומכת ואוהבת
אבל יגיע רגע שהגוזלים יתאהבו ויקוחו לבנות להם בית משלהם ,
ומהיקרה אז , תחשבי על זה , תערכי למצב הזה גם כדברי השיר עוף גוזל

 

[ענבר לבקוביץ]

נעים מאד

תודה על ההיכרות והשיתוף.
בחרת שם מיוחד ומעניין. אני עוסקת הרבה בתחום של צמיחה פוסט טראומטית וחיפוש משמעות (מחקרית וקלינית), ואם יורשה לי לשאול מהי טיבה של הפריחה שלך?

לגבי הטיפול בילדים, אני חושבת שנגעת פה בנקודה רגישה להורים, לפעמים נראה לי שעם השליה יוצאות גם רגשות האשם..

 

[כאילו מעפר פורחת]

תודה לכן על קבלת הפנים

ראשית בעניין הכינוי שבחרתי. רציתי לקרוא לעצמי פשוט רינה, אבל זה תפוס עם כל כך הרבה מספרים(רינה 1223312...) שלא בא לי.

אז את הכינוי בחרתי מתוך שיר של רחל שפירא. "היי שקטה." מצרפת קישור. הוא מדבר, כפי שאני מבינה אותו, על להמשיך קדימה ולחיות את מה שיש. "זה העולם שיש ואין עולם אחר." רציתי את השורה "כאילו אין בך דופי" אבל גם זה תפוס...אז רציתי "כאילו מעפר פורחת שושנה" אבל השושנה נחתכה מחוסר מקום. נשארתי עם "כאילו מעפר פורחת". שבהחלט מעלה מחשבות אחרות. אבל גם משקף מציאות. קשה להגיד שאני ממש פורחת, אבל בהחלט מחזיקה חיים חדשים. חיים שאחרי. יש קשיים לא מעט ויש כאב והמון שאלות ללא מענה, אבל אני על הרגליים. ומצליחה גם להנות.

 

[כאילו מעפר פורחת]

וגם

בעניין הגוזלים שיעזבו את הקן - הקן הוא אכן חם. החמימות שלו נבנתה עוד כשהיינו בשניים. והאבדן בהחלט קירב אותנו עוד. מכיוון שאני חולה כבר די הרבה שנים, עם ביקורים מפתיעים של המחלה אחת לכמה שנים ותקופות ארוכות של תפקוד מלא, אני נוטה להתרכז בכאן ועכשיו ולהינות ממנו. יש לזה כמובן יתרונות וחסרונות. היום אני מרוצה מאוד מזה שהם איתי בבית. אני יודעת שהם יעזבו יום אחד אבל לא נותנת לזה להעסיק אותי יותר מידי כרגע. אני גם משתדלת מאוד (ולא בטוחה שמצליחה באמת) לתת להם את ההרגשה שכשירצו לעזוב הם יוכלו לעשות את זה בלי להרגיש שהם פוגעים בי. בואו נגיד שאשמח שהם לא יעזבו את הארץ. אבל לבנות בית משלהם - אני ממש בעד.

אני שמחה על ה"שיחה" הזאת.
תודה
רינה

 

[yamkachol]

רינה,. ברוכה המצטרפת,

תודה על השיתוף.
כל הכבוד על ההתמודדות.

 

[קורלי 176]

את.............

את עולה ולא מעפר. הרצון שלך להשתקם מעורר כבוד. סיכמת במספר משפטים את נושא ההתאלמנות וההשלמה עם המצב. יצאתי מחוזקת ממה שכתבת. תודה.

 

[כאילו מעפר פורחת]

תודה ימכחול וקורלי