נעילת דלתות

[bernice]

נעילת דלתות

זה כבר פעם שלישית שמקלידה ומשום מה - לא מתקבל, נמחק, לא יודעת מה. אצלי הבעיה מתבטאת בנעילת דלתות, ואשמח לדעת אם יש עוד מישהו... מה התופעות ודרך ההתמודדות. אני יכולה לחזור עד שש פעמים לבדוק אם אכן נעלתי את הדלת, אם בבית, בעבודה, ברכב. יכולה להגיע לרכב ולחזור למשרד. כמובן שבעבודה כולם מכירים את התופעה וממש חושבים שזה משעשע. בבית זה משעשע פחות - בעלי והבנות מתעצבנים מאד. כשהבנות היו צעירות יותר והיינו גרים בדירה בקומה שלוש ללא מעלית והייתי שולחת אותם למעלה לבדוק אם אכן נעול, זה לא היה משעשע בכלל. כשהיו חוזרות ומאשרות ש"אמא - הדלת נעולה!!!!", הייתי בכל זאת חוזרת ובודקת. מכאן רואה שיש דרכים טיפוליות - אשמח לשמוע עצות איך להתמודד ולטפל בבעיה בינתיים תודה מראש וערב טוב

 

[.אחת]

אהלן, את מדברת על OCD שבא

בצורה של בדיקה. דרך ההתמודדות היא הדרך הרגילה להתמודדות עם OCD - טיפול פסיכולוגי, משולב בתרופות אם צריך. מקבלים הפניה דרך רופא המשפחה (אלא אם כן את מעדיפה לפנות לטיפול פרטי). חשוב להגיע לפסיכולוג שמתמחה בOCD, ובטיפול מתאים לOCD (קוגנטיבי התנהגותי), בשביל תוצאות אפקטיביות. בחמישי הבא יענה על שאלות פסיכולוג הפורום ד"ר ריצ´ארד אורינג (שמתמחה בטיפול בOCD) תוכלי להפנות אליו את השאלה הזו או שאלה אחרת בנושא.

 

[bernice]

תודה רבה על המסר

 

[Brendan]

סיפור קצר...

המקור של הכתוב לא ידוע אך הוא משאיר רושם חזק. תרגום חופשי של הפיסקה הראשונה. אני לא משוגע, באמת שלא. אני יודע שאני מתנהג מוזר לפעמים. אני יודע שאני שואל יותר מדי שאלות. אני יודע שהדלת הייתה נעולה, ואתה רואה אותי מבצע סיבוב פרסה עם המכונית.... שוב.....על-מנת לבדוק את המנעול....שוב. אבל אני לא משוגע. מצורף לינק לכל הסיפור בשפה האנגלית.

 

[.YUD]

יפה ../images/Emo20.gif

 

[bernice]

BRENDAN תודה רבה על הסיפור והתגוב ../images/Emo22.gif

 

[Brendan]

בבקשה ../images/Emo13.gif

 

[עמית_]

מרים את ידו....

יותר נכון, פעם הייתי בודק דלתות וחלונות, ואת הריצ´רץ´ של המכנסיים (או הכפתורים), ועוד ועוד. וכל העסק היה מלווה בספירות. לגבי הדלתות - עבדתי על עצמי חזק בקטע הזה , וזה עבד לא רע, אפילו טוב מאוד, והצלחתי להיפטר ממבעיה הספציפית הזו. תיאור של איך הצלחתי במשימה וכמה עצות אם את רוצה לנסות (אני לא בטוח שזה יעבוד אצל אחרים): מצב התחלתי ("לפני"): הייתי בודק עשרות פעמים את הדלת (רק את הידית של הדלת הראשית של הבית, ומכונית אין לי), בשלב הראשון, "חתכתי" בבת-אחת מעשרות פעמים לשתיים עד ארבע פעמים. החלטתי החלטה נחושה שאני אעשה זאת. ולא וויתרתי עד שהצלחתי לרדת ל2-4 פעמים. אחרי מספר שבועות, שהצלחתי להתמיד במשימה, תוך הפחתת החרדה, המשכתי לשלב הבא: בדיקה אחת בלבד, ואם ממש ממש ממש מוכרחים אז שתיים. כדי להצליח כדאי לנסות לנעול את הדלת לא תוך כדי יציאה מהירה מהבית ברגע האחרון, אלא בנינוחות ולתת לנעילה תשומת לב מסויימת. להסתכל כשמסובבים את המנעול, ולשים לב בבדיקה היחידה - "אני בודק עכשיו אם הדלת אכן נעולה, רק ליתר ביטחון... הנה בדקתי, הדלת לא נפתחה... הכל בסדר... אפשר ללכת בלי לדאוג...". נא לא לפתח טקס גם ממה שתיארתי זה עתה... (ולא צריכים לעשות את זה בדיוק אותו הדבר (במיוחד לא באותו נוסח מילולי), אלא מה שנראה מתאים לך. אם את הולכת מרחק מסויים ואז "חייבת" לחזור ולבדוק שוב את הדלת - לנסות לחכות לפחות דקה מהרגע שפורץ הדחף לחזור ועד שחוזרים לבדוק, ובהדרגה להגדיל את "זמן ההמתנה". לנסות להרגיע את עצמך. לנסות פשוט "לוותר" על הדחף ו"לקחת סיכון"- "אני כבר לא בטוחה שהדלת באמת נעולה, אבל אני לא אחזור על עקבותיי, הסבירות שהדלת באמת לא נעולה היא קטנה..." ותעשי טובה גדולה לבנות שלך וגם לבעלך - אל תשתפי אותם בטקסים הללו, אני מתכוון אל תשלחי אותם לבצע את הטקס בשבילך כדי להרגיע את עצמך, ככה "מכניסים"/מעבירים חרדות גם לילדים (אני מדבר מניסיון עם ההורים שלי).

 

[עמית_]

וכמו שאחת אמרה

זה רעיון טוב ללכת לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי אצל פסיכולוג שמתמחה בכך.

 

[עמית_]

עשעיתי ערבובייה שלמה מבחינה לשונית

מעברים מיחיד לרבים, לשון זכר-לשון נקבה. נו טוב, לא נורא...

 

[עמית_]

עשיתי....

 

[bernice]

עמית - לקחתי לתשומת ליבי- אנסה ../images/Emo6.gif

ליישם את הרעיונות שלך, אולי יעזור. ותודה על הערתך לגבי עניין שמשתפת את הבנות. זה באמת לא מסר חיובי. מודה שוב על הערותיך הבונות והעוזרות

 

[bernice]

עמית - לקחתי לתשומת ליבי- אנסה ../images/Emo6.gif

ליישם את הרעיונות שלך, אולי יעזור. ותודה על הערתך לגבי עניין שמשתפת את הבנות. זה באמת לא מסר חיובי. מודה שוב על הערותיך הבונות והעוזרות

 

[סיזי]

עמית צודק

בהחלט מעבירים פחדים. וגם העצה לשים לב כשנועלים את הדלת גם נכונה. זו פעולה כל כך יומיומית שעושים אותה כבר באופן אוטומטי בלי לשים לב. דווקא העובדה שהפעולה כל כך אוטומטית יכולה לעזור לך. כי את יכולה לומר לעצמך- "אני תמיד נועלת את הבית גם אם לא שמתי לב, אז בטח נעלתי.למה? קרה פעם שלא נעלתי? ואני באופן אוטומטי נועלת ,אז בטוח גם הפעם נעלתי". זה לא מה אני עושה(כלומר, לא עושה בעצמי, עוזר למישהו אחר במשפחה שגם אצל אותו אדם, איך שמתיישבים במכונית ישר- "תגידו, נעלתי את הבית? אתם בטוחים? ראיתם אותי עושה את זה?) אבל זה מה שאני עונה ועד כה זה עבד.(למרות שאצל אותו אדם זה באמת לא עד כדי כך של לבדוק עשרות פעמים, פעם אחת מספיק , אז אולי אין לו את בעיה שיש לנו). חוץ מזה גם אמרתי: נו, ואם לא נעלת, מה הכי הרבה יקרה? יפרצו- אפשר גם כשלא נועלים..., לא כיבית את הגז- בטח השכנים ירגישו משהו(זה עוזר, אם לא גרים בווילה, מי אמר שטוב להיות עשיר?) ויקראו לעזרה. בעניין של אי כיבוי הגז, יש לנו דווקא סיפור משפחתי: פעם ההורים נסעו והשאירו אותנו בבית. פתאום אנחנו מרגישים ריח חריף של גז, אז סגרנו את כל החלונות

כי חשבנו שזה בא מבחוץ. אחר כך היה לנו מחניק, אז חשבנו להדליק מאוורר במטבח!

רצינו אבל לא הצלחנו להעביר את המאוורר. המשכנו להריח את הריח, אז רחרחנו, הזזנו כמה צ´ופצ´יקים בגז, התווכחנו אם הצ´ופצ´יק בפוזה הזאת - זה סגור, או פתוח. אבל שום דבר לא השתנה. פתאום באה השכנה ושאלה אולי הגז אצלנו פתוח, אז אמרנו לה שגם אנחנו הרחנו, אבל בדקנו וזה לא מאצלנו. היא אמרה תודה והלכה. מיד בדקנו שוב ,רק כדי להיות ממש בטוחים(וכדי שלא נעשה פאדיחות עם השכנים) ושוב לא מצאנו כלום. לא זכור לי בדיוק למה ,אבל גם חשבנו להדליק את הגז עם גפרור!!

או שהיה כבר צהריים ורצינו לאכול משהו או שהיה לנו רעיון נוסף איך לקרר את המטבח,כי היה חם נורא !(זה היה עוד לפני שהיו מזגנים) איכשהו פתאום אני אמרתי:זה לא יכול להיות, סגרנו את החלון ובכל זאת יש ריח חזק של גז. אז שוב חיפשנו, אבל ליד התנור במטבח הכל היה סגור. החלטתי לנסות ללכת אחרי הריח, ומצאתי ליד הצ´ופצ´יק של היציאה לתנור חימום(עליו השלום, הזקין ובשנה האחרונה הלך לעולמו)ריח, אז הזזתי את הצ´ופצ´יק . כמובן, שוב התחילו וויכוחים אם ככה זה סגור או פתוח.(רק לשם הבהרה כל הוויכוחים היו אם אני עושה נכון או לא!) אמרתי להם שיפסיקו כבר לעצבן אותי וזה בטוח נכון,ואם לא לפחות ניסינו. אחרי זמן קצר- הריח הפסיק! פתאום שוב באה השכנה(כבר עברו כמה שכנים מאז) ושאלה אם ההורים בבית ואם היא יכולה לבדוק בעצמה רק ליתר בטחון. אז מישהו חכם (לא אני!) ענה לה : אצלנו נפסק הריח, בטח עוד מעט יפסק אצלכם !!

ותאמינו לי ,שאם סיפרתי לכם סיפור משפחתי,זה באמת נדיב מצידי, רק שישאר בינינו! אה?!

 

[סיזי]

אגב

למען הסר ספק, זה לא היה בגלל שלא סגרו את הצ´ופצ´יק של הפתח של הגז, אלא בגלל ששמו דברים ליד זה, ואיזשהו חפץ שישב ליד זה ,כנראה הזיז את הצ´ופצ´יק הזה, בלי שאף אחד שם לב.

 

[bernice]

סיזי - בתגובה להודעה שלך ../images/Emo6.gif

תודה ששיתפת את אותנו עם הסיפור המשפחתי בעניין הגז. לגבי נעילת דלתות - קרה פעם שלא נעלתי, וחושבת שמאז הפחדים... לפחות אז הם גברו. זה היה לפני עשרים שנה לפחות. אבל מנסה ליישם את הרעיונות שמסרתם - אולי יעזור. מה שבטוח שצריך לעבוד הרבה על עצמנו בעניין זה. מישהו שלא מכיר את הנושא פשוט מגחך...

 

[סיזיפוס]

ובגלל פעם אחת

את צריכה להעניש את עצמך למשך עוד 20 שנה?? לא חבל? כולה פעם אחת! (השפן הקטן שכח לסגור הדלת הצטנן המסכן וקיבל נזלת לה-לה-לה אפצ´י לה-לה-לה אפצ´י לה-לה-לה אפצ´י לה-לה-פצ´י וזה באמת לא כדי לצחוק עלייך, אלא להצחיק אותך,לקבל קצת פרופורציות, זה באמת לא מצחיק המצב שלך)

 

[קורווין]

אצלי, לפני התרופות,

דווקא פיתחתי טקס כמו שעמית מתאר. אני מגדיר את זה כהפניית הבעיה נגד עצמה. זה עזר לי להפסיק את הבדיקות, אז מה זה חשוב אם זה נהיה טקס? הוא טוב יותר מהקודם, לא? לפחות עד לטיפול אמיתי...

 

[KOMA2]

זה מדהים כמה שזה זהה אלי...

גם אני הייתי עושה את אותם "טריקים" וכבר חשבתי שאני הפרויד של הOCD.

הבעיה היא שלדעתי המחשבות הטורדניות הרבה יותר גרועות מהמעשים. כי כשאתה עושה משהו זה נכון-סובלים אבל זה מתבטא באופן יותר מוחצן יותר פיסי ובמחשבות רק נשאר לך לשבת ולהתענות ולטחון את אותה מחשבה מיליארד פעמים. אני זוכרת שהיה לי קטע ממש מעצבן עם מספרים. אז ככה זה היה:לכל מספר הייתה בשבילי משמעות ולפי זה גם הייתי עושה את מספר המעשים האובססיבים או המחשבות. נניח שמספר 4 היה מספר טוב אז הייתי עושה את המעשה האובססיבי 4 פעמים. הבעיה היא שה4 התחיל להכפיל ולשלש את עצמו ולפני שידעתי ראיתי שאני עושה את זה 140 פעמים. יש לי מילון פרשנויות למספרים שלי: מספר 1 - מספר לא טוב מבסיסו בגלל שהוא קטן מדי בשביל לעשות את המעשים(זה לא מספיק פעם אחת) וגם אי זוגי. מספר 2 4 ו6 מספרים זוגיים שהטוב ביניהם ביותר הוא 4 כי הוא האמצע האיזון המושלם. 3 -מספר שנוי במחלוקת כי הוא מזכיר לי שלוש משאלות -כלומר משהו טוב שיתגשם,אבל הוא גם אי זוגי ולכן רע. וכך הלאה והלאה... ועכשיו יש לי משהו חדש: לחכות שהשעון יתקתק 6 שניות ורק אז לחשוב את המחשבה הטורדנית. זה מעצבן נורא וגם מורט עצבים! טוב,שלא תקבלו רעיונות מכל זה!