הבוקר דורותי הודיעה לי שלא תוכל לבוא איתי לפסטיבל המשוררים במטולה. באוס-התבאסתי, אבל מקוצר זמן עוד לא התקשרתי למלון לבטל את ההזמנה. מאותו קוצר זמן יצאתי באיחור ללשכה לחתום אבטלה (הלשכה שלנו נמצאת בתחנה המרכזית החדשה). מכיוון שיצאתי באיחור הגעתי באיחור והאיש הרע אמר שאני צריכה לחכות שעה כי עכשיו כולם בהפסקה. אחרי שהגיע תורי וכמה אנשים שלא הגיע תורם נכנסו לפני ראיתי שהשעה כבר כמעט אחת והבנתי שאין סיכוי שאגיע לשיעור של 12:30. עשיתי את דרכי למעליות עצבנית ומרוגזה כשפתאום, בציאה של איפה שמגיעים האוטובוסים מחוץ לעיר, ראיתי את השוטר שלי מחייך אלי בשיניו הצחורות. באופן מפתיע הוא החליט היום לבוא לעבודה באוטובוס ולא באוטו (הוא גר באשקלון ועובד בירושלים). על השיעור שלי כבר ויתרתי ולכן הצעתי להקפיץ אותו לתחנה. ניצלתי את הדרך בשביל להתבייכן לו על עניין מטולה ועל זה שאני לא רוצה לבלות שלושה ימים לבד במלון, והוא אמר "אז אני אבוא איתך!" נכון כיף לי?
../images/Emo46.gif לא../images/Emo70.gif במקרה כזה...
מתקשרים אליי, ואומרים: תשמעי, דורותי לא יכולה... את באה איתי ל- 3 ימים במטולה. אולי הייתי באה?? איך שלא יהיה, תהני לך במטולה, עם המשוררים והשוטר. (ובהזדמנות, אני רוצה להבין מי ומה זה השוטר שלך שאני כל הזמן שומעת אודותיו...)
דורותי לא יכולה... את באה איתי ל- 3 ימים במטולה. האישה במלון אמרה שאפשר להכניס עוד מיטה לחדר אם רוצים. זו תהיה ההזדמנות שלך להבין מי זה ומה זה השוטר שלי. הוא נורא שווה.
אנחנו פרסונה-נון-ברוכה-הבאה. בינתים מצאתי לי עוד טרקטיבי אחד שכנראה ישהה איתנו במלון. מה את אומרת, משברית, את משאירה אותי לבד במלון הרומנטי עם השוטר ועם וונדר-פלפ או שאת מצטרפת אלינו?