נסיעת מבחן ל 147 סלספיד
היום עשיתי נסיעת מבחן ל 147 2.0 סלספיד. אם יש מכונית שכאילו נתפרה בשבילי, זאת המכונית הזאת. מנוע חזק, עם צליל יפהפה ומשיכה אדירה בסל"ד גבוה. כתבו עליו שהוא קצת נרפה בסל"ד נמוך, אבל אני לא ממש הרגשתי את זה. וחוץ מזה, כשאפשר להוריד הילוך בליטוף קל של אצבע יד שמאל, למה לנסוע בסל"ד נמוך ?? המכונית נוחה לנסיעה בלי להיות רכה במיוחד, והייתי אומר שהיא אפילו נוקשה למדי, עם זוויות הגלגלול מתונות ביותר - בדיוק כמו שאני צריך. היגוי מהיר ומדוייק , קצת קל לטעמי , עם מעט מאד סיבובים מנעילה לנעילה. אבל מרגישים שאלפא תיחמנו קצת - הוא לא עד כדי כך מהיר, פשוט רדיוס הסיבוב ענק. כל ההתייחסות להיגוי והתנהגות כמובן מאד מוגבלת, מכיוון שנבחנה על מספר מצומצם של פניות בכביש פלמחים. עיצוב חוץ ופנים - כל מילה מיותרת. בניגוד לאיטלקיות של העבר, המכונית מרגישה כאילו היא בנוייה לשרוד מלחמה אטומית. פלסטיק איכותי ורך, מהודק היטב, ללא רעשים מיותרים. במכונית המבחן היה גג שמש וריפודי עור - אני מוכן, ואפילו מתעקש, לוותר על שניהם. מערכת סאונד איכותית של BOSE על שליטה על ההגה. אבל מי בכלל צריך אותה כשמלפנים יש את הסימפוניה האיטלקית האחרונה לארבעה צלינדרים ואגזוז. העדפתי פשוט לכבות את הרדיו, דבר שלא קורה לי הרבה. בלי איזה באג בהנדסת אנוש כמובן אי אפשר - בתנוחת הישיבה שלי, לא יכולתי לראות היטב את חלקו הימני של מד הסל"ד - זה מה שקורה כשעיצוב גובר על פונקציונאליות. את מתגי מערכת המיזוג לא ניסיתי לפענח. הבנתי ממבחנים שמדובר בחידת היגיון מורכבת, ולא רציתי לבזבז זמן על זה. תיבת הילוכים - זה כמובן הדבר שהכי סיקרן אותי וממנו גם הכי חששתי. חששותי התבדו
לדעתי מדובר במערכת שהיא לא פחות מגאונית. כל השליטה והדיוק של גיר ידני, בלי להוריד את הידיים מההגה, או עם הורדה מאד מהירה של היד לידית התחתונה. יכול להיות שזה מוריד משהו מהאתגר שבנהיגה (עקב-בוהן וכאלה), אבל בשורה התחתונה, כיף גדול וקצב סופר מהיר. יש לה גם מצב אוטומטי מלא, אבל פה בהחלט מרגישים את ההבדל בין תיבה כזאת לתיבה אוטומטית של ממש. ההחלפות קופצניות משהו, והנסיעה לא חלקה. כשהחלפות ההילוכים הידניות כל כך מהירות וקלות, המצב הזה פשוט מיותר. כמו שהבנתם, אהבתי את האוטו, ואני בהחלט רוצה אותו (מה רוצה ? צריך אותו !). יש רק בעיה קטנה אחת. בעצם 144 אלף בעיות קטנות. אין לי את הסכום הזה. 2 ליטר ידנית, תעלה עשיריה פחות, ואת ה 1.6 120 כ"ס, אפשר לקבל בעוד עשיריה פחות. עדיין הרבה כסף. אבל עכשיו יש לי את מלוא המוטיבציה לחפש לי 156 2.0, ידנית או סלספיד, משומשת, מודל 99-98. במחיר שלה אני כבר יכול לעמוד. זה הכל להפעם, עדכונים בהמשך. חיים, שלמרות הכל, עדיין נהנה מאד לנהוג בוולקן הביתה, אחרי האלפא.
היום עשיתי נסיעת מבחן ל 147 2.0 סלספיד. אם יש מכונית שכאילו נתפרה בשבילי, זאת המכונית הזאת. מנוע חזק, עם צליל יפהפה ומשיכה אדירה בסל"ד גבוה. כתבו עליו שהוא קצת נרפה בסל"ד נמוך, אבל אני לא ממש הרגשתי את זה. וחוץ מזה, כשאפשר להוריד הילוך בליטוף קל של אצבע יד שמאל, למה לנסוע בסל"ד נמוך ?? המכונית נוחה לנסיעה בלי להיות רכה במיוחד, והייתי אומר שהיא אפילו נוקשה למדי, עם זוויות הגלגלול מתונות ביותר - בדיוק כמו שאני צריך. היגוי מהיר ומדוייק , קצת קל לטעמי , עם מעט מאד סיבובים מנעילה לנעילה. אבל מרגישים שאלפא תיחמנו קצת - הוא לא עד כדי כך מהיר, פשוט רדיוס הסיבוב ענק. כל ההתייחסות להיגוי והתנהגות כמובן מאד מוגבלת, מכיוון שנבחנה על מספר מצומצם של פניות בכביש פלמחים. עיצוב חוץ ופנים - כל מילה מיותרת. בניגוד לאיטלקיות של העבר, המכונית מרגישה כאילו היא בנוייה לשרוד מלחמה אטומית. פלסטיק איכותי ורך, מהודק היטב, ללא רעשים מיותרים. במכונית המבחן היה גג שמש וריפודי עור - אני מוכן, ואפילו מתעקש, לוותר על שניהם. מערכת סאונד איכותית של BOSE על שליטה על ההגה. אבל מי בכלל צריך אותה כשמלפנים יש את הסימפוניה האיטלקית האחרונה לארבעה צלינדרים ואגזוז. העדפתי פשוט לכבות את הרדיו, דבר שלא קורה לי הרבה. בלי איזה באג בהנדסת אנוש כמובן אי אפשר - בתנוחת הישיבה שלי, לא יכולתי לראות היטב את חלקו הימני של מד הסל"ד - זה מה שקורה כשעיצוב גובר על פונקציונאליות. את מתגי מערכת המיזוג לא ניסיתי לפענח. הבנתי ממבחנים שמדובר בחידת היגיון מורכבת, ולא רציתי לבזבז זמן על זה. תיבת הילוכים - זה כמובן הדבר שהכי סיקרן אותי וממנו גם הכי חששתי. חששותי התבדו
