נסיעות לחו"ל

[rachie האחת]

נסיעות לחו"ל

מה קורה באמת אם רוצים לנסוע לחופש , לא רחוק, לאירופה למשל? מותר לנסוע לבד? איך להתייחס ? מצד אחד רוצים להרגיש כמו כולם שהכל ניתן ואפשרי, ומצד שני צריך להתכונן ש....חס וחלילה אם יהיה התקף בחו"ל , מה עושים,?????

 

[מכורה לפיתוי שלך]

כמה זמן אין התקף?

אין בעיה לטוב לחו"ל ואפילו רחוק.. עם אמא שלי טסתי לדרום אמריקה לעיר שלא הייתי סומכת על הרופאים שם... ועם החברים טסתי לשבועיים בטורקיה.. הכל תלוי באחריות ורצון.

 

[rachie האחת]

אין התקף 4 חודשים,

אבל רק עכשיו היא (הבת שלי) התייצבה על תרופה חדשה שנקראת טופמקס. פרופ' נויפלד אמרה: "תסעי", אבל אני אמא שלה, ואני פוחדת

 

[אבא של אפי]

הי

אני אב , כאשר היתה בת 17, כמה חודשים ללא התקף , נסענו לחודש, היה בסדר. כמובן ניזהרים.

 

[rachie האחת]

רוצה לטייל לבד

לאבא של אפי-תודה. אני אמא לבת בת 31, ודואגת. איך תיסע לבד? ומה זאת אומרת -נזהרים? הרי התקף יכול לבוא פתאום. היא עדיין לא מזהה סימנים מקדימים. נכון שהיא בוגרת ועצמאית, אבל קשה לי לדמיין סיטואציה שאם חס וחלילה יקרה -אני לא אהיה שם.

 

[מכורה לפיתוי שלך]

לבד לבד או עם חברים?

בת 31 זה לא ילדה, אם היא לא יכולה לדאוג לעצמה בגילה.... צריך ללמוד לשחרר מתישהו

 

[אבא של אפי]

הי

להיזהר זה לא לעמוד בקצה צוק או לא לבקר במיתקנים בלונה פארק. יש להיזהר ברכבת תחתית. לישון טוב, לטוס בשעות היום, לקחת כדורים בזמן. לבד זו בעיה, לרוב אין סימנים מוקדמים. לדעתי רצוי להיות בטוח שהתרופה עובדת וזה ענין של זמן. אני די מיזדהה איתך בענין הלבד. ניראה לי שפרופ' נויפלד קצת קלה על ההדק בענין. כדי שאני ארגיש בטוח בענין לבד צריכה לעבור תקופה ארוכה של הכשרה , משהוא של כשנתים לפחות. אני יכול לבסס את זה על סטטיסטיקות.

 

[rachie האחת]

חסכתם לי פסיכולוג!

תודה לכם אנשים יקרים. התגובות ענייניות וממוקדות ואכן אני נאלצת להתחיל לחשוב על המחלה כמלווה תמידי שצריך לחיות איתו, ולהפסיק לתפקד כ"שומרת" תמידית. לאבא של אפי -שאלה: לא הבנתי למה להזהר ברכבת תחתית.

 

[אבא של אפי]

הי

לא לעמוד ליד קצה הרציף, הרכבות טסות, להתקרב לרכבת רק לאחר שהיא עוצרת.

 

[מכורה לפיתוי שלך]

גנבים? מחלות? לא נראה לי שחסרות שם בעיות

וכל הכבוד לבת שלך שעוד שפויה.. בלי להעליב או משהו אבל אני אישית מאוד קנאית לעצמאות שלי, אני מחליטה לנסוע בלי להתייעץ עם ההורים.. רק אחרי ההחלטה אני מודיעה להם.. וזה ככה כבר כמה שנים.. אני בת 19.

 

[אבא של אפי]

תראי

בלי להעליב, ולא מתוך רצון להחזיר מהלומה. אני מבין שכאחת ש-"קנאית לעצמאות שלי" עזבת את הבית בגיל 6 גרת בבית שכור, הכנת לעצמך אוכל והתחלת לעבוד וללמוד, הרווחת 10000 שקל בחודש ...... אל תבלבלי לי את המח. התשובה שלי היא : עוד ילדה שחושבת שהיא יודעת הכול. עוד ילדה שהתפספס החינוך שלה. פשוט הטרפת את הראש של ההורים שלך, שלא ידעו לעמוד מולך. עצמאות זה טוב, אבל באיזונים הנכונים, ובגיל המתאים. מיסכנים ההורים. תתחילי לבקש מהם סליחה. בי

 

[מכורה לפיתוי שלך]

ואו בנאדם צ'יל.

אין לי אפילו רצון לפרט לך מה אני מחשיבה כעצמאות. אל תעיז לשפוט אותי כי אתה לא מכיר אותי. כן אני עוד ילדה מתמרדת וטיפשה אני גם עושה סמים ושותה בכמויות. לא הטרפתי את ההורים שלי והם ידעו לעמוד מולי, אבא שלי עודד אותי. זה די בא ממנו אפילו. תתחיל אתה לבקש סליחה.

 

[אבא של אפי]

נו, באמת

קחי את חלק ממה שכתבת בשרשור האחרון, ותסבי אותם על המישפט שכתבת לפניו "וכל הכבוד לבת שלך שעוד שפויה.. ". תבדקי אם זה עובד גם .

 

[מכורה לפיתוי שלך]

אז מזה הסקת שאני איזו מתפרעת?

אתה לא בעמדה לשפוט אנשים(בטח שלא דרך האינטרנט), אז אל.

 

[אבא של אפי]

וואו

עוד לא הצלחת להבין, שאת זו ש-"לשפוט אנשים". פשוט קיבלת תגובה שהגיע לך.

 

[מכורה לפיתוי שלך]

את מי

שפטתי ומתי?

 

[אילת 1961]

לסוע בכיף!

צריך כמובן להתארגן עם תרופות לכל התקופה ומנת רזרבה נוספת למקרה שתיק הולך לאיבוד. כדאי גם לקחת מכתב באנגלית מהרופא המטפל (על כל צרה שלא תבוא....). אנחנו לקחנו את הבן שלנו לטרק בנפאל ואח"כ הוא נסע עם בית הספר לפולין. לגבי ההחלטה אם לסוע לבד או לא זה תלוי בעיקר בך. אם את מאוזנת אז זה פחות קריטי ואם לא, זה יתן לך יותר ביטחון להיות עם עוד מישהו. בקיצור, זה לא שונה בהרבה מליסוע לאילת. תהני!

 

[noamisback]

מבין את החששות

שלום לך עצם העובדה שבתך נושעת למדינה זרה כבר מעורר בך דאגה, ומשום שבתך חולת אפילפסיה אז על אחת כמה וכמה, אף אחד מאתנו לא רוצה להיפצע או שיקרה לו משהו בחו"ל מבחינת קשיים בשעת מצוקה כמו מגבלות שפה, הרגלים שונים חוקים אחרים ורמת הרופאים שנמצאים באיזור. אפילפסיה יש גם בחו"ל לא רק בארץ, אז כמו שאת חוששת לבתך בארץ שלא תחווה התקף כך גם בחו"ל. אבל אם היא נוסעת אפילו לבדה למדינה שניתן להבין את השפה האנגלית וניתן לבטח את בתך אז אני בטוח שחלילה במידת הצורך היא תקבל את הטיפול הראוי. התקף לא נעים לקבל בשום מצב, אני מציע לתת לבתך צמיד עם פרטים בסיסיים עליה בכרטיס קטן כמו שם טלפון ארץ מוצא, ושהיא חווה התקף באותו רגע, אין לך מה לדאוג, אני למשל חוויתי התקף במהלך טיסה מעל שמי ארה"ב ושרדתי, הנוסעים קצת נלחצו והכל עבר בשלום. ב-ה-צ-ל-ח-ה!

 

[tropical888]

את האפילפסיה מכירים בכל

העולם והיא "נוסדה" לפני הרבה מאוד מאוד שנים.... את בתך את יכולה לשלוח בלב שלם ושקט. שתדאג שיהיה לה את כל הכדורים שהיא צריכה לכל התקופה. גם את התרופה החדשה שלה היא כבר לוקחת תקופה של 4 חודשים ושנראה לי מספיק זמן כדי לתת לה את החופש שלה. ואם היא רגועה ושקטה מהעניין של הנסיעה, אז בטח ובטח שגם את צריכה להיות רגועה ולא למנוע ממנה זאת. ומה קורה בארץ? את גם כל הזמן סביבה, דואגת ומוטרדת? אם כן אז כדאי לך לשנות את המצב בשביל חייך וגם בשבילה, ואם לא, אז אין לך מה לדאוג בכלל. בכל מקום מכירים את זה וזו בכלל לא מחלה חדשה בשוק. תני לה את החופש שלה לנסוע,לבלות ולהנות ושיהיה לה בהצלחה!

 

[פ ו א ס ו ן]

הגיע הזמן לשחרר את הגוזל ../images/Emo204.gif

כמו שרבים רשמו מארגנים : 1. מכתב באנגלית מהנרולוג, ומרשם באנגלית של התרופות לחרום 2. לוקחים כמות מספיקה של תרופות - עצה שלי כשעולים על המטוס מפצלים לשתיים אחת במזוודה אחת בתיק שעולה איתה על המטוס - למקרה שמאבדים את המזוודה 3. וכמובן ביטוח נסיעות לחו"ל אשר בו מצהירים על המחלה מה שחשוב במקרה של אפילפסיה שיהיו בתי חולים טובים בסביבה, את מדברת על אירופה אין כול בעיה. היא לא יוצאת לטראקים במזרח או בדרום אמריקה ששם עלולה להיות בעיה. עכשיו בו ניקח דוגמא אחרת נניח את תל-אביבית הבת שלך קפצה לחברה באשדוד וחטפה התקף שם , מה תעשי ? (נכון כאן את עולה על רכב ומגיע תוך שעה ופה מדובר על מטוס) התקף יכול לקרות בכול מקום בכול מצ"ב. ויהיו מצבים שלא תהיה לידה. את חייבת לשחרר אותה היא צריכה להתחיל לקבל עצמאות עם המחלה שלה.