נסיעה לחו"ל

אבא33

New member
נסיעה לחו"ל

אני בד"כ רק קורא בפורום, אבל הייתי רוצה לשאול. בני PDD בן 4.5 תפקוד גבוהה במסגרת גן משולב. אני שוקל משרה בחו"ל אבל אין לי שמץ של מושג איך לבצע כזה מעבר איתו ואם זה בכלל אפשרי אולי תוכלו לתרום משהו מנסיוכם?
 
אבא יקר

לא יודעת מה לענות לך כי לא נתקלתי במעבר כזה באופן אישי. יש פה כמה הורים בפורום שעברו לחו"ל ואני משערת שהם יוכלו לעזור לך. בהצלחה גדולה
 

תקוות

New member
איך אפשר להגיד לך

תעשה כך או כך....זאת העבודה שלך, הפרנסה שלך, העתיד שלך. אבל אישית, מנסיוני הקשור בחו"ל ובמעברים- אם אתה רק שוקל...וזו רק אפשרות ובכך לא טמון עתידך....המחיר עלול להיות מאד כבד. אני לא יודעת מהו מצבו של בנך. אני מבינה שהוא משתלב יפה ובתפקוד גבוה. אבל אם בכל זאת יש לו קושי של שפה או קושי חברתי אז מעבר לחו"ל זה לא פרס בשבילו. . יש לי כמה מכרים עם ילדי פי.די.די שנסעו לחו"ל והיום הם טוענים שעשו טעות. אולי אחרי ההודעה שלי ישרשרו הורים אחרים שנסעו לחו"ל ויביעו דעה אחרת. יש לי כמה מכרים שאחרי האבחון הגיעו לארץ והתפעלו מהגישות ומשלל האפשרויות שקיבלו דווקא כאן והצטערו שלא הגיעו עוד קודם - ואולי יבואו אחרים ויאמרו אחרת. בכל דרך שתבחר - שיהיה בהצלחה
 
בהחלט אפשרי אבל

תלוי בהרבה גורמים - למשל לאן אתה עובר ואיזה מערך טיפולים/סיוע יש במקום. הילד והיכולת שלו להתמודד עם שפה נוספת ועוד. אנחנו עברנו עם הפשוש כשהיה בגיל שלוש ועדיין לא מדבר. היום הוא מדבר בשתי השפות בשתי הרמות ואנחנו מאד מרוצים מרמת הטיפולים פה. יש חסרנות - מרחק מהמשפחה שיכולה לתמוך וכו אבל בסך הכל אנחנו חושבים שהילד הרוויח. אתה מוזמן לשאול שאלות ספתיפיות כאן או במסרים ואשמח לעזור. פרט לי יש עוד כמה הורים בפורום שעברו עם ילדים בספקטרום ואני בטוחה שישמחו לעזור. ענת
 

ריקי 04

New member
בררנו את הנושא עם איש מקצוע

לפני שנתיים-שלוש. הוא אמר לי שהתחרפנתי - שלא לוקחים מהילד את הכלי הכי חזק שלו - השפה. חשוב לזכור שעם ילד עם קשיי שפה, חשוב לדבר רק בשפה אחת. אז אם מעברים - מיד עם האבחנה, וכל המשפחה צריכה לעבור לשפה של אותה מדינה - לא דבר קל. אבל אם תבחרו - בהצלחה.
 
זאת הכללה והיא לא נכונה

קושי שפתי לא בהכרח אומר רק שפה אחת. תלוי ממה הקושי נובע. אם הקושי הוא בביטוי ולא בקליטה לא צריך להיות קושי. מעבר לזה מי לוקח לו שפה? אנחנו מדברים בבית עברית ובחוץ אנגלית. הילד שולט בשתי השפות ואם כבר הוא יוצא נשכר כי לפעמים קשה למצוא מילה או ביטוי באחת והשניה יכולה לעזור. זאת גמישות מחשבתית ונכס שפה נוספת. אם זאת לא הייתי ממליצה או שלוללת באופן גורף. זה באמת תלוי בילד ובקושי הספציפי שלו. אני מכירה כמה ילדים בספקטרום שהם דו לשוניים. ענת
 
הכללה לא נכונה ומטעה

מעבר הוא קשה לכל ילד ולכל מבוגר.... נכון ששינויים (ומעבר כזה הוא מעבר רציני) מקשים עוד יותר על ילדינו אנחנו עברנו כמה וכמה פעמים גם ארצות וגם דירות בכל מיני גילים והכול בסדר.לילד יש שתי שפות.הוא מודע לתרבויות שונות. ולמרות שזה עדיין מלחיץ אותו, הוא אוהב לנסוע למקומות חדשים! לדעתי, זה רווח נוסף מהמעברים. אתם תמשיכו לדבר עברית בבית. עם כל הכבוד, איש המקצוע הזה לפחות מיושן בדעותיו. כמובן, צריך לקחת בחשבון את היכולות והקשיים של הילד הספציפי ואני לא מכירה את הילדשבו מדובר . מה שכן, נסו כמה שיותר לברר איזה שירותים תוכלו להשיג שם עבורו. אם אפשר, אפילו ליצור קשר עם האחראים ולשאול ולבקש מה שצריך. לא כתבת לאיזו ארץ, אבל אני מניחה שזה לארץ שיש בה מרכז יהודי - לפנות גם אליהם! הוא עוד לא התחיל כתה א, הכול עדיין גמיש מספיק, ואם זו הצעה שאתה מאוד רוצה בה, אני לא רואה סיבה למנוע מעצמך את הגשמתך - רק דאג ליצור במהירות המרבית את רשתות הביטחון שלך גם שם. בהצלחה!
 
כמה זוויות

אני מכירה כמה משפחות ואמקד אותך בכמה נקודות שחשוב לבדוק: 1. מה מערכת הטיפול שיש במקום אליו אתה נוסע, מבחינת אפשרויות, סוגי טיפולים ומימון. 2. חשוב להתייעץ עם קלינאית תקשורת לגבי המקום שבנך נמצא בו כרגע מבחינת התפתחות השפה.נגעו כאן קצת בנושא השפה ואני רוצה להוסיף. ישנם "רגעים" קריטיים בהתפתחות השפה (ורונית בטח תוכל להוסיף על דברי) שבהם לא כדאי לטלטל את המערכת, את הלמידה וההתפתחות. יש הרבה סיכונים בכך וילדך יכול להתעכב ברכישת שפה אחרת בעקבות כך ולפגוע בשילוב שלו במקום החדש. חשוב לחפש קלינאית תקשורת שמתמחה בדו לשוניות ולהתייעץ איתה גם לגבי הנושא הזה אם אתם מתכוונים לדבר בבית עברית. 3. מה תהיה מערכת התמיכה שלכם במקום החדש. לדוגמא במקומות כמו קנדה יש צורך רציני בסיוע בבית כי יש קושי בעקבות מזג האוויר לצאת כל אחה"צ לגן השעשועים... איזו עזרה תהיה לכם? 4. כמה זמנית/ קבועה המשרה? אם המשרה ממש זמנית- הטלטול לדעתי ומניסיון אחרים לא כדאי.עד שמגיעים ומתרגלים כבר צריך לחזור ולהתחיל את כל הלמידה מחדש. שתהיה לך הצלחה רבה והגשמה עצמית מקצועית! גילי
 
תגובה במבט חיובי (טפו טפו טפו)

אנחנו עברנו לפני כחמישה חודשים מישראל לארה"ב עם שני ילדים (תאומים) שאובחנו בגיל שנתיים כאוטיסטים. הם כיום בני ארבע וחצי ומאובחנים "בתפקוד גבוה". בשנה האחרונה טרם נסיעתנו הם היו משולבים בגן רגיל עם סייעת. אנחנו מאוד חששנו מהמעבר אבל הקריררה של בן זוגי חייבה זאת, וחוצמזה, רצינו את ההרפתקאה (אני ובן זוגי). בפועל - לא היו שום רגרסיות התנהגותיות או אחרות. כל מה שנרכש עד לנסיעה נשאר והמשיך להתפתח. הם רכשו אנגלית תוך כארבעה חודשים וכיום היא ברמה יותר גבוהה מהעברית שלהם. הם חווים פה חוויות שלא היו להם קודם - הסרט הראשו בקולנוע (ורבים אחריו), מוזיאונים, החלקה על שלג ועוד. לתחושתי החוייה תורמת להם מאוד. זה לא בא ללא קשיים אבל רובם שלנו ההורים ופחות שלהם. מה שחשוב לברר זו את רמת התמיכה שתקבלו. כל מדינה בארה"ב נותנת תמיכה אחרת. כמו כן, רצוי לדעתי להתחיל וללמד אנגלית כבר בישראל. לפחות שיכירו קצת את השפה. לדעתי, בעיקר עם ילד בתפקוד גבוה, רצוי להמשיך ולנהל את חיינו, לקדם את עצמנו ולשאוף להשגת חלומותינו שלנו, מלבד הטיפול בילדים. אישית אני מוצאת את עצמי בעמדה של בדיקה ולמידה את המציאות החדשה שלי פה - ואת המציאות שהיתה לי בישראל. זו עמדה מלמדת ותורמת. המון בהצלחה בכל בחירה שתבחר. דליה אבן
 

spacejam

New member
איזה כיף לקרא ! נשיקות וחיבוקים

מה יהיה עם החתנים הפוטנציאלים שלה... יחליקו ממנה על הקרח ?... איזה יופי ! שמחה לקרא מסר חיובי שכזה גם בתחילת ינואר הקרררררררר הרבה זמן לא ביקרתי כאן והנה אני יום אחרי שאת כתבת ! במקרה שבוע שבו שתי הבנות חולות וקטינא במיוחד - ממש ממש היתה מרוטה - תארי לך שהיא לא אכלה שלושה ימים ! רק מי שמכיר אותה יודע שזה אומר דרשני... ולעניין השאלה (סליחה על ההשתפכות - דליה היא אחת הנשים החשובות בהרבה מההחלטות שלקחנו ביחס לטיפול בבת הקטנה שלנו ועכשיו שאנחנו חזרנו ...היא נסעה) אני מסכימה עם מה שנאמר כאן שכל ילד והיכולת שלו. אישית אני מרגישה שלא השפה היתה הבעיה באנגליה (כי הנה אנחנו כבר שנתיים כמעט בארץ וגם עברית עדיין ..קשה להגיד שמדברת, א-ב-ל ההתקדמות התקשורתית וזה שילוב של הטיפולים, ההתפתחות והיכולות, היא ניכרת מאד. אני לא חושבת שהיינו מגיעים לאותה רמה באמצעות מה שהוצג בפנינו אז כשרק אובחנו - בסביבות גיל שנתיים וקצת. ואם להשתמש במילותיה של מנהלת המכון להתפתחות הילד אצלה ביקרנו באנגליה ואשר בפניה פרשתי את מה שהוצג בפני בארץ "אם היה לי ילד שהייתי צריכה להחליט עבורו לאן ללכת - לא הייתי חושבת פעמיים " וזה היה בעיקר בהקשר של שעות הפרא-רפואי שניתנות בטארץ במסגרות החינוך המיוחד - באנגליה יש הרבה סיוע מגיל 4 אבל אנחנו לא רצינו לפספס שנתים של הגיל הרך. אם תשאל/ו אותי לגבי העתיד - אם תזדמן לנו האפשרות והיא תהיה טובה למרבית בני המשפחה - ברור לי שגם הקטנה תסתגל למקום החדש בין אם הוא יהיה בארץ או בחו"ל .זה אולי ייקח יותר זמן אבל כל עוד הדמויות המשמעותיות בחייה נשארות בסביבה אני מאמינה שלשאר היא תתרגל בקצב שלה ..
 
למעלה