נסיעה באוטו

[zavzav]

נסיעה באוטו

שלום כולם. עוד בעיה שרצינו להתייעץ אתכן/ם. גל (1.2) לא אוהב לנסוע באוטו. מה זה לא אוהב, שונא, בוכה, לא שקט, וחוץ מהזמן שהוא אוכל או ישן - הוא הופך את הנסיעות לסיוט גם עבורנו. מה לא ניסינו - משחקים, ספרים, שירים, דקלומים, מראות מהחלון. כלום. קצת אחרי שהוא הפסיק להיות עובר - ונפגש עם האוטו - הוא התחיל להתנהג כך. עצות? כי באמת שאין לנו מטוס פרטי. תודה, ההורים של גל.

 

[zavzav]

ועוד משהו קטן

מותר להושיב אותו בכיסא תינוק בכיסא הקדמי? יש חוק בנושא? הוא כמובן ישוב עם הפנים קדימה, והוא הרבה יותר רגוע מקדימה. שוב תודה.

 

[לאה_מ]

לגבי כסאות בטיחות:

למיטב ידיעתי, אין איסור על הסעה במושב הקדמי, בתנאי שהילד יושב בכסא בטיחות ובתנאי שאין ברכב כרית אוויר למושב הרלוונטי (!!!!). עם זאת, יש לזכור, שהמושב האחורי בטוח יותר. אני מצרפת קישור לדף העוסק בכסאות בטיחות מתוך האתר של בטרם. לגבי החוק - תקנה 83א´ לתקנות התעבורה: תקנות התעבורה [תיקון אחרון: 18/2/02] . . ======================================== 83א. הסעת ילד במושב הקדמי [תיקון: תשמ"ד(2), תשנ"א, תשנ"א(2)] (א) לא יסיע אדם במושב הקדמי של רכב מנועי ילד שטרם מלאו לו 14 שנים אלא אם כן הילד רתום בהתקן ריסון המתאים לגילו או למשקלו. (ב) לא יסיע אדם במושב האחורי של רכב נוסעים פרטי ורכב פרטי דו-שימושי, ששנת ייצורו 1983 או אחרי כן, ילד שטרם מלאו לו 4 שנים אלא אם כן הילד רתום בהתקן ריסון המתאים לגילו ולמשקלו. (ג) בתקנה זו - "התקן ריסון" - התקן כאמור בחלק ג´ בתוספת השניה; "רכב מנועי" - למעט אוטובוס ואופנוע.

 

[נעה גל]

בחלק מהמכוניות שיש בהן כרית אויר../images/Emo32.gif

ישנה גם אפשרות לנטרל אותה. למעשה, כך אנחנו בוחרים את האוטו מהעבודה של דני... דגם שאפשר לנטרל בו את כרית האויר.

 

[חני ב]

מצאתי תשובה לשאלתך

הנה הקישור

 

[חני ב]

שלום לך

אין לי כ"כ איך לעודד אותך. גם עם גל שלי (איזה שם משגע, נכון?) שהיום בכתה ב´, הנסיעות איתו היו פשוט סיוט. כשגדל, הוא נרגע, כבר לא זוכרת באיזה גיל. ואז נולדה רומי, היום בת 3.7 שאיתה דוקא הנסיעות היו יותר רגועות בהיותה תנוקת. אך - כיום, הנסיעות עם שניהם גם נהפכו סיוט אחד גדול. לא משנה על מה - הם רבים. הריבים שלהם גרמו לנו לחשוב פעם נוספת האם לנסוע לחו"ל יחד כולנו, ששם הנסיעות ארוכות מאד. לגבי כסא הבטיחות, אני יודעת שבגיל של גל, את צריכה להושיב אותו מאחור עם כיוון הנסיעה. שתהיה לכולנו נסיעה בטוחה.

 

[לאה_מ]

נסיעה במכונית

אני חשבתי שכל הילדים אוהבים לנסוע, עד שאורי נולד וגיליתי את המציאות העגומה - יש ילדים שאחרי 10 דקות... גג 20, נמאס להם מהנסיעה, הם הבינו את הפרינציפ, ועכשיו הם יצרחו עד שתגמר הנסיעה. אני שמחה מאד לבשר שזה עובר. אורי בן שנה וחצי, וכבר לא בוכה בנסיעות. אני לא יודעת לומר בדיוק מתי קרה השינוי, אבל זה קרה בתקופה האחרונה. מכל מקום, אני לא מצאתי פתרונות קסם לנסיעה - ניסינו כל מיני צעצועים שמתחברים למושב הבטיחות (הצלחה חלקית ביותר), ניסינו קופסת הפתעות ששולפים ממנה כל פעם צעצוע אחר (הצלחה קצת יותר גדולה, אבל דורש השקעה רבה מראש), ניסינו קלטות אודיו עם מוסיקה וסיפורים אהובים, ניסינו לספר סיפור במהלך הנסיעה, ניסינו שהאחים הגדולים שלו יעסיקו אותו... כל אלה נחלו כשלון או הצלחה חלקית ביותר. מה שכן עשינו: השתדלנו לעשות נסיעות ארוכות בשעות הלילה או בשעות הצהרים, כאשר אורי היה עייף מאד והיה סיכוי טוב שהוא ירדם בנסיעה. חילקנו את הנסיעה להרבה "פלחים" עם עצירות של חצי שעה לפחות (בגן שעשועים, בחיק הטבע, אפילו בקניון, העיקר שאפשר לצאת מהאוטו ולא לעמוד במקום אחד). אף פעם לא שכחנו לקחת איתנו ציצי למקרה שהמצב יהיה קטסטרופלי ונצטרך לעצור להניק

. השתדלנו לתכנן את מסלול הנסיעה הקצר ביותר בשעות הלא פקוקות. השתדלנו למעט בנסיעות ארוכות שלא בתנאים שציינתי לעיל. מקווה שמשהו יעזור. מקווה שזה פשוט יעבור בקרוב.

 

[נעה גל]

ואני חשבתי שלנו יש בעיה...

אז אחרי שקראתי את הכתוב כאן, אני מבינה שאיתמר במצב מצוין. אחרי שעה וחצי באוטו הוא מאבד סבלנות (גם אני, אגב). מכיוון שיש לנו מדי פעם נסיעות ארוכות לצפון (שאורכות בין שעתיים וחצי לשלוש שעות) אנחנו ביום הנסיעה דואגים שאיתמר יקום מוקדם, יהיה פעיל מאוד עד הנסיעה ואז מובטח לנו שלפחות חלק מהזמן הוא ישן. חברים שלנו, שגם להם יש נסיעות סדירות מרכז-צפון וילד שמגיע למצב הסטריה במהלך הנסיעה, נאלצו לתת לילד תרופות הרדמה (באישור רופא כמובן) לפני הנסיעה. לא יצא להם להשתמש בזה הרבה (כי בשלב מסוים הילד נרגע יחסית בנסיעות) - אבל אם המצב הוא ממש בלתי נסבל והנסיעה הכרחית - גם זה פתרון.

 

[nonana]

אצלנו זה עם נעה

אני הייתי מופתעת לראות שנעה לא נרדמת בסל קל מאותו הרגע שהיא נולדה. היא היתה בוכה הרבה, ואנחנו היינו חייבים להעסיק אותה כל הזמן. אבל בסביבות גיל שנה וחצי או אולי קצת יותר היא נרגעה (הכל יחסית). גם היום שהנסיעות ארוכות יותר- היא מאבדת סבלנות (היא לא נרדמת באוטו כמעט בכלל, אלא אם זה בלילה). הדבר היחיד שיש לי להגיד לך הוא סבלנות.

 

[אפרתש]

שווה לנסות ...

חברה שלי, אם לילד בן שנתיים וחצי, סיפרה לי שאצלם הנסיעות הן סיוט. בעלה נוהג, והיא יושבת מאחור עם הילד ומשמשת קצינת בידור והאכלה כל הדרך. אמרתי לה שאיש מקצוע אמר לנו שזה לא הרגל טוב שהורה ישב עם הילד. א. ילד לא צריך לפגוע בזוגיות, ונסיעה זו אחת ההזדמנויות הנדירות לשוחח עם בן זוגך. ב. הילד צריך להתרגל שזה סדר העניינים. אבא ואמא מקדימה, ילדים מאחורה. שלא ייצא שהאבא הוא הנהג, והאמא והילד הם "בני הזוג". בפעם הבאה שדיברנו, היא סיפרה שהיא עברה לשבת במושב הקידמי, ובאופן פלא - הילד היה רגוע כפי שמעולם לא היה. ישב מאחור, סיפר לעצמו סיפורים, שר שירים. אין לנו מושג איך להסביר את זה (אולי עד אז הוא חשב שמתפקידו לשעשע את אמא

). אבל אם אתם נואשים - שווה לנסות הכל, לא?

 

[כרמית מ.]

הסיבה נשמעת לי די רעה

להורים לא מפריע, אבל לאיש המקצוע מפריע שההורים מתייחסים לילד לא "מגבוה" (או "מלפנים")? נכון שבדרך כלל אנחנו שנינו יושבים קדימה, אך בגיל צעיר יותר תמיד ישבתי בין הילדים, וגם היום, לפעמים אני עושה זאת, ואני לא חושבת שיש כאן פגיעה בזוגיות, או סדר עניינים משובש. להיפך, הורים שיושבים קדימה בשביל ליצור עליונות נראה לי משובש הרבה יותר. מה שכן, לפעמים הנוכחות המתמדת, מוסיפה לחץ, ויצירת קצת מרחק, יכולה לעזור לילד להרגע, ואולי גם להרדם יותר בקלות, כך שהרעיון בפני עצמו, בהחלט עשוי לעבוד, ואין בו רע, אבל ההבדל הוא בין לתת לילד "מרווח נשימה" לבין "ההורים לא צריכים להשפיל את עצמם ולשבת עם הילד".

 

[יעל ביין]

"הילד צריך להתרגל שזה סדר העניינים"

מה זאת אומרת "הילד צריך להתרגל שזה סדר העניינים"? מי יצר אותם כך? אלוהים?! למה ילדים מאחורה והורים מקדימה?! סדר העניינים יראו כפי שהמשפחה תעצב אותם. קצת גמישות וזרימה עם הילד רק יהפכו את השהות המשפחתית לנינוחה ונעימה יותר.

 

[אפרתש]

אבל זה באמת סדר העניינים.

אבא ואמא אוהבים את הילד יותר מכל דבר אחר בעולם (לפחות במקרה שלנו). ואם למען בריאותה הגופנית או הנפשית של נגה אצטרך לנסוע על הגג של האוטו, אעשה גם את זה. אבל. במשפחות מסוימות יש בעיה שהילד מנסה ליצור זוגיות עם אחד ההורים ולהיפטר מהשני. הסיפור על הילדה שאומרת לאמא ללכת מהבית כי הבית שלה ושל אבא הוא נפוץ מאד. וחשוב שהילד יבין שאבא ואמא הם זוג. אני חושבת שזו דוגמא נפלאה לחיים לראות את אבא ואמא משוחחים בנעימים (או מתווכחים בתרבותיות), ותורם לילד יותר מאשר לחשוב שאבא נהג ואמא ליצן. יכול להיות גם שלי אישית יש בעיה בנושא הזה. שמעתי מכמה זוגות שהתרגלו לכך שאחד ההורים ישן רוב הלילה עם הילד. הלך להרדים אותו, וכבר נרדם על המיטה ביחד עם הילד, ונשאר שם כל הלילה. ובכל המקרים (ה"קשים", לא החד פעמיים), בסופו של דבר זה נגמר בגירושין. אולי בגלל זה אני מרגישה שמאד חשוב לבסס את הזוגיות, ולא להגיע למצב שהילד הוא תחליף לבן הזוג. ואגב - "קדימה" זה לא יותר טוב מ"אחורה". זה רק כי ההגה במקרה שמה.

 

[nonana]

אפרת

לא צריך לחשוב בצורה כל כך חד כיוונית. אנחנו ישנים עם הילדים איתנו כל לילה יותר ממחצית לילה כל פעם- ואת אומרת שזה הורס זוגיות, מאיפה הביטחון הזה? ילדים נכון- בגיל מסוים מבינים שהם צריכים להיות שקטים יותר בנסיעה ולא בגלל שההורים צריכים לדבר,אלא שלא יקרה מצב שאנחנו נלחץ והופ לתאונה. ונגיד שיש את תסביך האדיפוס- אז- זה אומר מייד שההורים נפרדים? הילדה שלי נעה כשהיתה קטנה לא אהבה לראות אותנו מתחבקים אלא אם היא שותפה לחיבוק- והיום כבר לא מפריע לה. אז כך גם באוטו - ילד עם הזמן לומד להעסיק את עצמו באוטו, ולא צריכים לאלף אותו בשביל זה. אם זה מונע נסיעות ארוכות, אז לפחות יודעים שאיןזה לזמן ארוך.

 

[אפרתש]

אוי אוי אוי

אני רואב שאני צריכה להתנסח הרבה יותר בזהירות. לגבי שינה ביחד - זה באמת נושא עשיר, ואני ממש לא התכוונתי לפתוח אותו כאן. יכול להיות שזה נפלא שכל המשפחה ישנה ביחד. אני רואה לכך יתרונות נפלאים ואני רואה חסרונות בעייתיים, אבל לא זה המקרה שהצגתי. מה שתיארתי היה מקרה שבו אמא ישנה במיטה הזוגית, ואבא ישן עם הילד במיטת נוער, בחדר של הילד. פייר, אם זוג לא ישן ביחד - זה לא פוגע בזוגיות? לגבי האוטו, אנסה לנסח שוב: אצל הרבה זוגות, נסיעה זו אחת ההזדמנויות הנדירות לדבר. אצל רוב הילדים, זה כיף גדול להשתולל עם האחים על המושב האחורי. במובן מסוים, זה "סדר העיניינים מאלוהים". אני לא חושבת שילדים מרגישים שהם מקופחים כי הם מאחור, ואני לא מרגישה איזו עליונות כי אני זוכה לכסא הקדמי המכובד. לעומת זאת, אם הילד מתרגל במשך שנים שאחד ההורים תמיד איתו מאחור, נגיד האמא, יהיה לו קשה להפסיק עם ההרגל הזה. אולי אז אם היא פתאום תעבור קדימה, הוא ייפגע. ואני חושבת שזו דוגמא יפה לחיי משפחה שהילד רואה את הוריו משוחחים, או שרים, או מפצחים גרעינים ביחד. באיזהו שלב, הילדים גם לא צריכים ורוצים אותנו כל הזמן. הם מספרים אחד לשני בדיחות שנורא מצחיקות ילדי גן, עושים פרצופים לנהגים אחרים, מתווכחים על נושאים חשובים. אנחנו רק נפריע להם שם. ושוב, כדי לוודא שהסברתי את עצמי - לפעמים, אכן כדאי שאחד ההורים יישב עם הילד. הילד לא מרגיש טוב, חושש בגלל יעד הנסיעה, וכ"ו.

 

[zimes]

ואם ילד (סתם דוגמה)

מתרגל לעשות פיפי בחיתול, הוא ימשיך לעשות פיפי בחיתול עד גיל 18? תני קצת קרדיט לילדים, שאם בגיל שנה הם זקוקים לאמא לידם במושב האחורי (או שתרדים אותם, או שתקלף להם מלפפון, או שתלביש אותם, או שתשלם את חשבון החשמל או...), יכול להיות שהם יגדלו ולא יזדקקו לה כל כך!

 

[יעל ביין]

סדר העניינים

קשה לי עם התפיסה לפיה יש בכלל "סדר עניינים", כאילו זה משהו קבוע מראש שאינו ניתן לעיצוב או לשינוי על ידינו. אולי הורים בכלל אמורים לישון עם ילדיהם ולא להיפרד מהם למשך הלילה? אולי זה בעצם סדר העניינים (כפי שאגב, היה מקובל בהיסטוריה האנושית יותר זמן מהשינה הנפרדת הנהוגה היום)? הכל הכל זה תוצר חברתי. אנחנו מעצבים את הנורמות האומרות איך ועם מי נישן, איך ועם מי ניסע באוטו, איך וכיצד נתארגן בתוך משפחתנו.

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif

 

[חגית אמא של יובל]

גם יובל.... גם יובל...

מהיום שנולדבכה וצרח. שפוט הפסקנו (כמעט) לנסע, למעט נסיעות מאד הכרחיות, ואז עם אלפי שעשועים, משחקי אצבעות, משחקים לאוטו וכו´. המפנה הגדול היה כשהחלפנו כסא, ואת הכוון. מאז הוא תחיל להרדם בנסיעה. היום אפשר לסע איתו עד כ20 דקות בשלווה. יותר מזה-רק בשינה. איזה כסא יש לכם? ניסיתם להחליף? יובל למשל יושב תמיד במצב "שכיבה". זה יותר נח...

 

[החתולה השחורה]

שמתם לב שאנחנו יושבים

מלפנים בכורסאות מפנקות, ואילו הילדים יושבים על בסאות פלסטיק המרופדות במילימטר אחד, יפה אך דקיק, של ריפוד? ולא, החיתול איננו רך כלל ואיננו מספר הגנה לטוסיק הזעיר. כמו כן אנחנו יכולים לשנות תנוחה, אך כסאות הבטיחות של הקטנים מאוד מגבילים את תנועותיהם. ממליצה לרפד את הכסא ביריעת ספוג בעובי של כ- 2 ס"מ ולקנות כסא גדול ומרווח ככל האפשר.