LittleJohnny
New member
נסיון לאבחון עצמי
שלום לכולם, אני חי עם איזו בעיה, אמנם לא בעוצמה גבוהה אך מעניין אותי לחקור אותה ולהשתפר. במסגרת עבודתי אני נדרש להתמודד עם מצבים מסובכים ומסוכנים הדורשים קור רוח וחשיבה בריאה בזמן אמת, תוך ניתוח מצבים ולקיחת החלטות של חיים ומוות. אני עובד בסביבה שלא משאירה מקום וזמן לדוש במה שהיה אלא דורשת ממך להסתכל רק קדימה ולהציל את מה שיש מהמצב. את כל אלה אני עושה בצורה טובה מאד ומהווה דוגמה לאחרים. הסיפור חוזר על עצמו במצבי "חירום" בחיים מסוגים שונים - תקלות בטיולים, חבר אן בן משפחה שזקוק לסיוע מיוחד וכו'. מנגד, כשמדובר בקושי שאינו חיים ומוות אני מגיב אחרת לגמרי ולא תמיד מצליח לחשוב בצורה חיובית וקרה. דוגמא אקטואלית אחת היא שעברתי לאחרונה מקום עבודה, מיוזמתי. המקום החדש אינו בטוח מבחינה תעסוקתית כמו קודמו וידעתי שאני לוקח סיכון מסויים, על מנת להנות מתירונות אחרים שהוא מציע. לאחר שהגעתי למקום החדש גיליתי שקיימת בעיה כלכלית והעסק לא דופק כמו שסיפרו לי והמשרות שלנו מוטלות בספק. אני מבלה את הימים האחרונים במחשבות חסרות תועלת של "מה יהיה" ו-"איזה אידיוט אני" וכולי. ברור לי שזו לא הדרך הנכונה להתמודד עם המצב, הראש מבין את זה טוב מאד. למרות זאת, אני לא מצליח להשתחרר מהמחשבות השליליות ומחוסר השקט הנפשי. אני מנסה להשתמש בדרכי חשיבה מהתחום המקצועי, על מנת לחשוב בצורה בריאה ולסדר לעצמי את הדברים בראש ולצאת מההסטריה, לפעמים זה עובד ולפעמים לא. קשה לי להתמודד עם אי הוודאות ואני חש חוסר סבלנות ורוצה כבר לדעת מה יוליד יום. אני כן פועל באפיקים נוספים וכבר מחפש את העבודה הבאה אבל היא כרגע לא מעבר לפינה. אציין שיש לי משפחה תומכת ובת זוג מקסימה ואולי יש כאן אספקט נוסף - כשיש לי "למי לבכות" אני עושה את זה. בעבודה אין לי למי לבכות ו"הכל עלי" ואז אין לי אולי את הפינוק של אמא או בת-זוג ליפול עליה בהיסטריה ולהיות קצת ילדותי. אולי אני עובר תהליך של חישול והתבגרות והפעם הבאה כבר תהיה קלה יותר? אשמח לשמוע את דעתכם.
שלום לכולם, אני חי עם איזו בעיה, אמנם לא בעוצמה גבוהה אך מעניין אותי לחקור אותה ולהשתפר. במסגרת עבודתי אני נדרש להתמודד עם מצבים מסובכים ומסוכנים הדורשים קור רוח וחשיבה בריאה בזמן אמת, תוך ניתוח מצבים ולקיחת החלטות של חיים ומוות. אני עובד בסביבה שלא משאירה מקום וזמן לדוש במה שהיה אלא דורשת ממך להסתכל רק קדימה ולהציל את מה שיש מהמצב. את כל אלה אני עושה בצורה טובה מאד ומהווה דוגמה לאחרים. הסיפור חוזר על עצמו במצבי "חירום" בחיים מסוגים שונים - תקלות בטיולים, חבר אן בן משפחה שזקוק לסיוע מיוחד וכו'. מנגד, כשמדובר בקושי שאינו חיים ומוות אני מגיב אחרת לגמרי ולא תמיד מצליח לחשוב בצורה חיובית וקרה. דוגמא אקטואלית אחת היא שעברתי לאחרונה מקום עבודה, מיוזמתי. המקום החדש אינו בטוח מבחינה תעסוקתית כמו קודמו וידעתי שאני לוקח סיכון מסויים, על מנת להנות מתירונות אחרים שהוא מציע. לאחר שהגעתי למקום החדש גיליתי שקיימת בעיה כלכלית והעסק לא דופק כמו שסיפרו לי והמשרות שלנו מוטלות בספק. אני מבלה את הימים האחרונים במחשבות חסרות תועלת של "מה יהיה" ו-"איזה אידיוט אני" וכולי. ברור לי שזו לא הדרך הנכונה להתמודד עם המצב, הראש מבין את זה טוב מאד. למרות זאת, אני לא מצליח להשתחרר מהמחשבות השליליות ומחוסר השקט הנפשי. אני מנסה להשתמש בדרכי חשיבה מהתחום המקצועי, על מנת לחשוב בצורה בריאה ולסדר לעצמי את הדברים בראש ולצאת מההסטריה, לפעמים זה עובד ולפעמים לא. קשה לי להתמודד עם אי הוודאות ואני חש חוסר סבלנות ורוצה כבר לדעת מה יוליד יום. אני כן פועל באפיקים נוספים וכבר מחפש את העבודה הבאה אבל היא כרגע לא מעבר לפינה. אציין שיש לי משפחה תומכת ובת זוג מקסימה ואולי יש כאן אספקט נוסף - כשיש לי "למי לבכות" אני עושה את זה. בעבודה אין לי למי לבכות ו"הכל עלי" ואז אין לי אולי את הפינוק של אמא או בת-זוג ליפול עליה בהיסטריה ולהיות קצת ילדותי. אולי אני עובר תהליך של חישול והתבגרות והפעם הבאה כבר תהיה קלה יותר? אשמח לשמוע את דעתכם.