בתרגיל ה-one shot אמרו לנו במפורש לספר סיפור
הרי לא חוכמה ללחוץ על ריקורד ולתת למצלמה לצלם במשך דקה בלי שום התרחשות מעניינת.
כיוון שרוב הסצנות נעזרות בשוטים נפרדים כדי להציג אנשים שונים וזוויות שונות, האתגר העיקרי ב-one shot הוא ליצור עניין בצילום רציף מבלי לעושת קאטים. אפשר כמובן ליצור עניין בעזרת התרחשות מעניינת, אבל כאן אין אתגר טכני. האתגר האמיתי הוא להשתמש באופן יצירתי בטכניקה קולנועית ובתנועות מצלמה כדי לעבור בין מוקדי עניין בסצנה.
סרטוני one shot מורכבים הם השקעה אדירה עם תוצאה מרשימה ביותר, שהיוצרים מתגאים בה במשך שנים. ראה למשל את הפרסומת המדהימה לאולימפיידת הנכים הקנדית - שוט אחד, בלי אפקטים מיוחדים:
http://www.wimp.com/canadianparalympics
כמובן שאתה לא יכול לעשות דבר כזה לבד, אז אתן לדוגמא את הסרטון שהכננו במגמת קולנוע, אולי זה ייתן לך כיוון למחשבה:
חיפשנו רעיון ש"מצדיק" את הצילום בשוט אחד רציף, והחלטנו לעשות סרט שכביכול מצולם ממצלמה ביתית, של נער שמצלם מתיחה שהוא מתכוון לבצע.
הוא מראה למצלמה קליפה של בננה, מניח אותה על השביל והולך להתחבא בשיחים, מוכן לצלם את מי שיחליק. אחרי כמה שניות מגיעה נערה חמודה שעוברת ליד הבננה בלי להחליק. ה"צלם" ממהר לצאת מהשיחים ומנסה לגשת לנערה כדי להתחיל איתה, כשהמצלמה עדיין בידיו.
היא מסתובבת, מתרגזת שהוא מצלם אותה ודוחפת אותו לאחור - ואז הוא מחליק על קליפת הבננה. כיוון שאנחנו רואים את כל ההתרחשות מתוך המצלמה שהוא מחזיק, אז כל התמונה שאנחנו רואים מחליקה איתו ומביטה לשמיים. הוא מתאושש ומתחיל להתיישר, אבל הנערה ניגשת אליו ובועטת במצלמה. רואים את הרגל שלה מתקרבת ומכסה את כל התמונה, ואז בום, מסך שחור.
הרעיון היה, כמובן, לעשות שימשו מעניין בכך שהסרט מצולם בשוט רצוף, ובמקרה שלנו כביכול מצולם מתוך מצלמה שמוחזקת ביד של מישהו.
