נניח,

[מי צי]

נניח,

וההורים שלכם יוצאי פולין. ונניח, שבכל שנות ילדותכם הם טרחו להזכיר לכם כמה גרועים היו הפולנים. ונניח, והם "השאירו צוואה רוחנית" המבקשת מיכם שלא לדרוך על אדמת פולין. ונניח, ואתם ילדים טובים ושומעים בקול אמא/אבא. ונניח, שהיום ההורים עברו לעולם שכולו טוב. ונניח, שאיזה דחף בלתי מוסבר גורם לכם לרצות לדרוך על אדמת פולין. יש דילמה? תהיה דילמה? תתעלמו מהצוואה הרוחנית?

 

[חנה גונן]

קודם כל סבא שלי...

מעולם לא דיבר על החלק הפולני בחייו ולכן גם מעולם לא דרש ממני או מאימי הבטחות מסוג זה וכך גם סבתא שלי,עד לפני שנים מעטות הייתי בטוחה שלעולם לא אסע לפולין, שאני לא מסוגלת אבל השנים עברו ואני השתניתיכמו שחשבתי שאני לא אהיה מסוגלת לנסוע לאוקרינה ובסוף נסעתי לאוקרינה. שלך חנה גונן

 

[נועם ס]

../images/Emo108.gifבוקר,../images/Emo96.gif,אמי מעולם לא התייח

סה לגבי הפולניות לטוב ולרע אני מכיר זאת רק מסיפורים של חברותי הפולניות גם לא נאמר לי לא לבקר בפולין. היא ביקרה שם לשורשים זאת למרות שעשרות בני משפחתה התאדו שם

 

[באיה]

נניח שאני הבטחתי לעצמי

שאין לי יותר מה לעשות בפולין. אז נניח. מעולם לא אמרתי לילדי לא לבקר שם. (אני מצד ההורים). בביתינו הייתה פתיחות בנושא, אך את ילדי לא עיניין הדבר. עד........שבני הקטן היה בפולין עם משלחת נוער כמו שעדיין עושים זאת. תשמעו........לא יאמן עד כמה השתנו השקפותיו בנושא, ועד כמה פתאום הצמאון שלו לעוד ידע נפתח. מאז הוא לא הפסיק לנבור בחומרים בבית (בעיקר תמונות), ושאלות בלתי פוסקות על משפחתי שניספו. הוא גילה פתאום תמונה של אבי ז"ל ליד אנדרתת גטו ורשה, ופתאום התגלה לו שהוא בעצם כעבור 40 שנה, הצטלם ליד אותה האנדרתה. הוא כל כך התרגש מזה, שכתב מאמר על זה לעיתון בית הספר. שידורי הטלויזיה ביום השואה כיכבו אצלנו תמיד, אך מאותו יום הוא לא זז מהמרקע, וחלילה להפריע לו. כיום גם אם אני נזכרת באיזה פרט שנשכח, הוא מאיץ בי לספר ובדייקנות רבה. לכן לדעתי, משלחות הנוער שיוצאות ביום השואה לפולין, חשובות לאין ארוך, גם אם הנוער הוא לא להורים יוצי פולין. אסור לשכוח.

 

[באה לפעמים]

באיה מעניין שגם אני

הבטחתי לעצמי שלא אדרוך יותר על אדמת פולין. אך החיים מביאים אותנו לצמתים בלתי צפויים. לפני שנתיים הוזנתי למשלחת שנסעה לפולין מטעם צה"ל והיו לי דילמות אם להצטרף. אחרי מחשבות רבות החלטתי להצטרף, ואני לא מצטערת על כך. הנסיעה הזו עשתה לי סדר במחשבות מצד אחד ואנדרלאמוסיה מהצד השני. גם אני חושבת שחשוב מאד מאד להמשיך עם המסורת הזו של שליחת הנוער למקום הזה על מנת לא לשכוח. לצערינו ניצולי השואה הולכים ומטמעטים ועוד מעט לא יהיו לנו עדים שיספרו לנו ממקור ראשון על הנעשה שם בזמן השואה. הזדר הבא חובתו להמשיך לשאת את לפיד זכרון השואה.

 

[Dorfl]

למה אסור לשכוח?

 

[drorih]

הבטחות בכלל וטהבטחות להורים בפרט

במהלך חיי הפרתי הרבה הבטחות, וקיימתי אחרות. גם הבטחות מפורשות שהבטחתי להורים הפרתי, ולעומתן אחרות אני מקיימת עד היום. מסקנה - את צריכה להחליט מהי חשיבות ההבטחה הזו עבורך, ואיך הית נוהגת אם ההורים היו עדיין בחיים ובביתם. אף אחד לא יוכל להחליט במקומך. מצד שני - אם את מרגישה דחף בלתי נשלט לנסוע - יכול להיות שזה שדר מההורים.

 

[powo]

לא האמנתי שאי פעם

הבקר בפולין.בילדותי היחס בבית לפולין היה מאד מעורב.והסיבה היתה שהורי עזבו את פולין בגיל יחסית צעיר.הסיבה שהם עזבו או יותר נכון ברחו.היתה שהמשטרה רצתה לעצור את סבי מצד אבי בחשד של ריגול.מאחר והיה סוחר נוצות שהרבה להיסתובב בכפרים.ולגמרי לא ברור למה חשדו בו.דרך הבריחה הוא סיפור לפעם אחרת.ומיצד אימי הסיפור אחר לגמרי.סבי היה שותף של אבא של עזר וויצמן.הם היו סוחרי עצים.וחיים ויצמן הנשיא הראשון של מדינת ישראל. שיכנע את סבי לעלות לישראל.מאחר שלכל משפחתי סך הכל היו חיים די טובים. אבל בכל זאת חלק גדול מהמשפחה נשארו בפולין .ויותר מאוחר ניספו בשואה. וכאן מתחיל יחס השינאה לכל מה שקשור לפולין.וכך גדלתי על הקונפליק של אהבה.ושנאה.כך שנראה לי שזה היה הביקור האחרון.וסגירת מעגל. אפשר אולי בהזדמנות אחרת לדבר על ההרגשה כאשר אתה דורך על אדמה שספוגה בדם.שבת שלום

 

[ע מ י מהל]

אין דילמה

צוואה רוחנית היא לא מסמך משפטי מחייב, והורים שהלכו לעולם שכולו וטוב כבר לא יידעו אם ביקרת בפולין אם לאו. לכן עליך לנהוג כאדם בוגר, רציני ואחראי ולעשות את הדבר שאת חשה שהוא הנכון לעשותו בנסיבות הנוכחיות. ואף אחד לא ייפגע מכך שבכל זאת נסעת, או שויתרת.

 

[הפולני הראשון]

אצלי לא היתה בעיה עם זה, מעולם לא

דיברו נגד, בסך הכל לא היה הרבה בעד, היו המון זכרונות טובים שגרמו לי לרצות ולראות. אמנם ראיתי רק פעם אחת ולזמן קצר (שבועיים) אך אבוא לבקר שוב.

 

[מי צי]

לא מדויק

צוואה רוחנית אמנם אינה מסמך משפטי מחייב, אלא שהצוואה הזו "ניטחנה" עשרות שנים בבית. וכשאתה, כילד, גדל עם ספורי זוועה, קשה לך לפעמים כאדם בוגר, לנתק את עצמך ממה שינקת בבית, לצורך נסיעה לאותו מקום. אמא שלי, שלדעתי סיפרה את הקורות אותה, ברמה מאוד עדינה, השאירה טעם לא הכי טוב (ולא הכי ברור) אצל הנכדים שלה (הילדים שלי). הבן שלי נסע לפולין עם משלחת נוער, יצא עם כאב לא קטן וחזר משם עם כאב עוד יותר גדול והמשפט הראשון שאמר לי כשחזר - "אני, לעולם לא אחזור לפולין!!".

 

[פולני עובדה]

ההחלטה שלך.

אני מצטרף לדעת הרוב כאן. תחליטי בעצמך. רק הערה אחת - במידה ואת מחליטה לנסוע, תקבעי מה אופי הנסיעה - טיול מתוך סקרנות, מסע שורשים, מסע למחנות השמדה? ההחלטה שלך תקבע את התייחסות למקום ולבני המקום. היחס שלנו לפונים אמוד מעורב וזה משתקף בפורום הזה. כך גם יחס של פולנים אלינו. אני מאמין שברוב מקרים אדם מקבל בחזרה יחס אותו הוא משדר כלפי הזולת - כך גם במקרה של מפגש עם פולנים. תשדרי שנאה או זלזול - תקבלי אותם בחזרה. תשדרי יחס חיובי - תקבלי אותו. עוד הערה חשובה מאוד - כ40% של פולנים של היום מתגוררים בבתים שלא היו שלהם לפני 1945. חלקם בבתי היהודים שנרצחו, חלקם בבתים שנלקחו מגרמנים. הם עדיין לא מרגישים בטוחים בביתם, חוששים שצאצאי הגרמנים שגורשו או יהודים ששרדו יגיעו לקחת את רכושם בחזרה. מכאן חשדנות רבה כלפי זרים, במיוחד גרמנים, ישראלים ויהודים אחרים ובמיוחד בעיירות קטנות. אסיים בזה, אף על פי שיש לי עוד המון מה להגיד בנושא. המורכבות שלו אינה מתאימה לשרשור זה ואני בספק אם ניתן לנהל דיון על הנושא במסגרת הקהילה הוירטואלית שלנו.

 

[מי צי]

יחס גורר יחס

ללא ספק. וזה אמור לגבי כל מקום, כל אדם, וכמעט כל דבר. תגיע לאפריקה, תצחק על הקניבלים, הם יאכלו אותך בתמורה...

ענין ההחלטה לא מדברת עלי אלא על חברה שאני מנסה לצרף לנסיעה לפולין שאני עומדת לערוך. אמא שלי, שאינה עוד בחיים לצערי, חזרה לפולין לאחר מלחמת העולם השניה, ראתה את מה שראתה ונשבעה שכף רגלה השמאלית לא תדרוך על אדמת פולין, וכך אכן היה עד סוף ימיה. כל נסיונות השכנוע שלי לעשות טיול שורשים לא הועיל. לא מסכימה איתך באשר לחשדנות של הפולנים ביחס לזרים שרוצים את רכושם חזרה (וזאת מתוך שיחות עם פולנים), הם יודעים שגם אם יוחלט על השבת רכוש ליהודים, ממשלת פולין לא תאלץ אותם לצאת מבתיהם ולמסור אותם ליהודים. הדבר יעשה כנראה כפי שנעשה בזמנו בגרמניה.

 

[פולני עובדה]

לגבי החשדות...

הם אינם חייבים להתבסס על משהו רציונלי, אלא על הרגשה פנימית. לא יודע עם איזה פונלים דיברת - אם הם "אינטליגנטים", הם יכולים לחשוב רציונלית להגיע לעמדה הנ"ל. כמו כן, איני יודע אם אותם פולנים גרים בבית שהיה שייך ליהודי או גרמני. מאיזו עיר הם? למשל - לא תראי חשנות כזו בוורשה, היות והעיר נהרסה לחלוטין(95% של בתים) אין מה להחזיר. השכבות ה"עממיות" מעיירות קטנות חשדניות יותר. לדוגמה - פעם טיילתי עם אשתי באזור אגמים מזורים.עברנו דרך איזה כפר ושאלתי מישהו איך לנסוע לאן שהוא. בינתיים אשתי צילמה אחד הבתים שמצאה חן בעיניה, כמעשה תייר רגיל. מייד יצאו אנשים החוצה, גם מהבית המצולם וגם מהבתים השכנים. הם לא אמרו מילה אבל ראיינו מבטים עויינים בעיניהם, מבטים שליוו אותנו גם כשנסענו.

 

[חתול זקן]

על רכוש וחשדנות

אכן, כשנוסעים במקומות הקטנים והמרוחקים, כשמדברים עם הכפריים בכפרים או עם הזקנים בעיירות מרוחקות, שומעים היטב את החשדות על "היהודים האלו שכעת יבואו ויזרקו אותנו מהבית". זה לא משנה שלפני 60 שנה בבית גרו יהודים שנרצחו, גם הבית שלהם מלפני 60 שנה נהרס מזמן וזה מה שהממשלה נתנה להם או שלקחו בעצמם ב"אישור" של הממשלה או פשוט נכנסו לגור וקבעו עובדה. היום הם בהחלט מפחדים שיוציאו אותם מהבית כדי "להיות בסדר עם היהודים" או כדי "להיות בסדר עם האמריקאים שנותנים כסף" (וכל זה דעות ששמעתי מאנשים שונים באותם איזורים). בחלק הצפון מערבי של פולין רואים עד היום אוטובוסים ומכוניות פרטיות ובהם גרמנים שמגיעים לטיול של יום, מביאים כסף לאיכר שגר בבית כדי לשמור על תחזוקתו התקינה כי כאשר יתאפשר להם הם רוצים לקבל את זה חזרה במצב תקין. אחת הסיבות לעיכוב בקבלת פולין כחברה מלאה באיחוד האירופי היתה שאלת זכות הגרמנים לקנות חזרה אדמות ובתים באותם איזורים (לקנות, לא לדרוש חזרה, ויש כבר מעל רבע מליון מועמדים רשומים ממתינים בתור).

 

[קילקולית]

המסע לפולין

אני נכדה של יוצאי שואה ורק רבע מפולין אמנם (השאר רומנים) אבל אני חושבת שלמרות צוואת הדור ההוא שלא לדרוך על אדמת פוין כן צריך להגיע לשם ולראות מה היה, אני בטוחה שהם היו מוותרים על בקשתם אם הם היו מבינים שזה עוזר לאנשים לזכור. אצלי השואה ההיתה דבר מאוד מופשט עד למסע לפולין, אמנם מה שראינו זה כלום לעומת מה שהיה אבל זה בהחלט השפיע. מה שכן שלא בטוח שאני אחזור לפולין עוד עם, בפעם השניה יהיה באמת קשה לדרוך על האדמה ההיא, יותר מידי דם. בקיצור סע/סעי לשם כי כמו שנאמר שם תראה את מה שאינך יכול לראות עוד... נסיעה טובה ומוצלחת!

 

[janea]

ברור

למה לא? יענו ההורים שלך כבר לא חיים לדעי זה לא יפגע באף אחד ללכת לפולין למרת שאני לא מבינה מה הדחף ללכת לשם? זאת סתם מדינה אין שם שום דבר מעניין ומושך....החלטה ביידך

 

[יוליה 16]

מה הדחף!? בת כמה את???

בדחף הוא לראות את כל מה שהיה לנסות לחוות לרגע את הרגשות לעמוד שם ולהסתכל ולדעת שכאן הרגו חצי מהעם שלך! לא מספיק חשוב??

 

[charmedgirl]

נסיעה לפולין

אכן יש דילמה עם לנסוע לפולין.יש לי קצת גנים פולניים ולמזלי הצד הזה של המשפחה הספיק להגר לאנגליה ולא נפגע בשואה.אבל,אני אישית טוענת שלא אסע לפולין למרות אתרי הזכרון החשובים ביותר,כי אינני מעונינת לתרום מכספי לפולניה עם כל האנטישמיות הגלויה והחבויה שם.יתכן שזה לא רציונלי מצדי אבל זו הרגשתי.בגלל שזה נימוק לא רציונלי אני לא אומרת לאחרים מה לעשות.שגרירנו שם,פרופ' שבח וייס הוא יליד פולין וניצול שואה ועובדה שהוא כרגע עובד וחי שם.כך שאת הדילמה הזו פותרים לבד בסופו של דבר. הפורום מעניין ביותר. ביי אליס

 

[הלינקה]

אנטישמיות

אם מדובר על אנטישמיות, אז אנה! המדינות הכי אהובות על תיירים שלנו לוקות בה ולא פחות מפולין.