מצטערת שככה זה נשמע לך
אני דווקא לא מזלזלת, ההודעה שלך והכנות שלך מעוררים בי הערכה רבה, אבל כשנתקעים על אי בודד, וגם שורדים על הדרך ובלי טכנולוגיות וכו' למעשה זה משאיר את השורד תלוי במשאבים שמולו. וכמה שקשה יותר להשיג את המשאב יש פחות סיכוי של השרדות בעזרתו, ואפילו אם ביומיים הראשונים אף אחד לא יעיז לגעת בבשר אדם, אני מניחה שאחרי כמה ימים של רעב, אחרי עבודה סיזיפית של נסיון ללכוד בלי כלים אוכל אחר כמעט כל אחד היה פונה למאכל בשר אדם, או שהיה פשוט מת ואז השאלה לא כל כך רלוונטית יותר. בסוג השאלה אני מאוד מזלזלת, אני חושבת שזה מצב מופרך מיסודו, והנסיון לשבור בעזרתו אידיאולוגיה הוא נסיון אידיוטי, משום שבאותה מידה אפשר לשבור כמעט כל מוסכמה חברתית אחרת. הסיבה שהמלצתי לקרוא את חיי פיי היא שהספר מתאר בצורה די אמינה (עד כמה שסיטואציה כזו יכולה להיות אמינה) את קורותיו של צמחוני שנתקע על סוג של "אי בודד". אחד המשפטים שהכי צבטו לי כמה מיתרים של רגש היה שכשאין ברירה אפשר להתרגל להכל, אפילו להרג (בהקשר של דיג לשם מאכל)