נמצאת בבעיה.

יערית

New member
נמצאת בבעיה.

אני גרושה +2 ילדים, הבכור שלי הוא בן 4,לאחרונה מתנהג בצורה יוצאת דופן,שובב יותר , חוצפן יותר,לא מקשיב לאף אחד(חוץ מאביו שאולי הוא פוחד ממנו) נקטנה שלי בת 2 ,מתחילה לחכות את התנהגות הבן הבכור,ואני מתפסת על הקירות בבית.(כבר ציינתי בפורום אחר שאני מושפעת מספיידר מן) בקיצור אני מרבה להעניש אותו,זה לא עוזר,אני גם מוצאת עצמי יותר צועקת מאשר מדברת... לא יודעת עם זה רק החופש הארוך הזה מוציא אותו מכליו,אך עוד לפני החופש אמרו לי בגן שהוא בוכה מכל דבר קטן,נעשה רגיש יותר, האב רואה אותו פעמיים בשבוע,אחת לשבועיים לוקח אותו,לילד יש את מלוא תשומת הלב,חוג אחד שבו הוא משתתף,אני משתדלת להיות במחיצתם ולא רק צופה מהצד,איפה טעינו? אולי הצעקות שלי מרחיקות אותו יותר,אך לפני שאני צורחת אני גם מדברת,וכשאין עם מי לדבר אני כבר מאבדת את סבלנותי. הוא גם אלים במידה קטנה לביתי,גם חברים שבאים מרגישים אי נעימות בסביבתו,הוא מאוד אנרגטי,בקיצור אני והאקס שלי חושבים אולי לקחת אותו לטיפול אצל פסיכולוגית לילדים,האם יש צורך לערב גורם חיצוני?(אני תמיד בעד עזרה),האם אנחנו נוכל לפתור זאת בדרך אחרת? האם זו רק תקופה שתעבור? ויש לי עוד מיליון שאלות,רק שלא אפרט אותם כאן...:) הילד הוא חכם מאין כמותו! תודה יערית.
 

לורה...

New member
יערית יקרה

אל תנסי לפתור דברים ע``י צעקות...נכון שלעיתים,נדמה שהוא ``מוציא מהכלים`` ואז צועקים...אבל,כשאת צועקת,את כועסת,הוא לא שומע ולא מפנים דבר ממה שאת אומרת כשאת צועקת.כשאת מרגישה שבא לך לטפס על הקירות,תתרחקי מהילד לכמה רגעים,תירגעי,ואז כשתרגישי שאת מוכנה ויכולה לדבר בנועם ,וההתפרצות שעמדה לצאת ממך עברה,תיגשי לילד ותשוחחי איתו על ההתנהגות שהפריעה לך באותו רגע.כשתדברי איתו ,מולו,פנים מול פנים,בטון שקט,את תניבי יותר תוצאות מאשר בצעקות. כשקוראים את מה שאת מתארת בהתנהגותו של בנך: חוצפה,חוסר הקשבה,רגיש ביותר ואלים..קל להבחין מהצד שהילד מאותת בהתנהגותו על משהו שמפריע לו...תנסי להגיע אליו ע``י שיחות...גם בן 4 יכול לספר מה מפריע לו,ולמה הוא מתנהג כך.וכמובן,שלגבי פסיכולוג ,אין כל פסול,ואפילו לעיתים כשנדמה שכבר נואשנו ויש תסכול כיצד להתמודד מול התנהגות הילדים,מומלץ להיוועץ באיש מקצוע. שיהיה לך בהצלחה יערית.... חג שמח לך ולבני משפחתך. לורה.
 

יערית

New member
כן כן..אני יודעת

שלא ניתן לפתור דברים בצעקות,אך אני מדברת עם הבן,אני תמיד שואלת אותו בנועם מדוע עשה כך?.. למה הוא לא מקשיב לי?.... מה הוא מרגיש? הכל חוזר חלילה כל יום, הוא מקבל את מה שביקש,ואני נשארת עדיין עצבנית וחסרת יכולת אני לא אומרת שאיבדתי שליטה על הילד,אך אני איבדתי את סבלנותי,יש עוד קטנה שצריכה את התיחסותי ודי קשה לתפקד בלחץ שהוא מפזר בבית. לגבי הטיפול אולי באמת כדאי שננסה. תודה על התיחסותך,ועל הברכות לחג. יערית.
 

לורה...

New member
יערית עוד משהו קטנטן...

תנסי אולי לקחת נערה ,מין בייביסיטר ,שבמשך שעה אחה``צ ,תהיה עם ילדך,וכך תוכלי להיות עם ילדתך-נטו. ורוצה להגיד לך עוד משהו.... גם אם את צועקת,ומאבדת סבלנות-את אמא טובה.....ואת רק בן אדם,וכמו כל בן אדם , גם לך יש סף.... אני לא מאמינה שיש הורה,שלא מרים את קולו על הילד....כשצריך. לגבי ייעוץ,תלכי,ולו רק למענך,להקל על עצמך,ללמדך דרכים להגיע ולהתמודד מול ילדך. בהצלחה מכל הלב לורה
 

לי28

New member
היי יערית...

ברוכה הבאה... את מוזמנת לרשום פה כל שאלה שיש לך ואנו חברי הפורום נשמח לעזור כל אחד ואחת בדרכו.. מהנסיון של החיים. גיל ילדיך די דומה לגיל ילדי, כך שהדברים אשר רשמת די מובנים לי. בני הבכור בקרוב מאוד בעזרת השם יהיה בן 4, וגם הוא מנסה אותי, כן יערית, אני קוראת לזה מנסה אותי, הוא זה שקובע, הוא צריך לתת את המילה האחרונה והוא בעצם כולו בן 4 סה``כ, עדין חסר שיקול דעת. אז נגיע לענין - מה שאני עושה בגדול זה פשוט אני מנסה להעסיק אותו יותר, גם סמרטוט ביד וטיפת אבק... יכולה להיות עיסוק ועזרה לאמא ואז הקטן גדול מבין עד כמה שהוא חשוב ויעיל... השיתוף והביחד מקרבים... שצועקים שומעים שמדברים מבינים, נכון לעיתים הם מסוגלים להוציא אותנו מהכלים אך אין ברירה אז זה הזמן, לנשימות עמוקות, לספור עד 10 עדיף עד 3 ולדבר בטון נמוך ואז הם פשוט נכנסים לרילקס... וזה הכל ענין של תקופה... אוף מה עוד מחכה לנו יערית, אילו עוד תקופות בתי הקטנה בת 2.8 והיא עדין מחכה אותו..מודל חיקוי - כמו שני תאומים. חזקי ואמצי - שלך לי28
 

יערית

New member
הצחקת אותי...:)

למה? כי הבת הקטנה שלי אוהבת לחקות אותי בניקיונות, בסידורים, הבן מחקה רק אחד! את החבר שלו ,ממש יש לו חבר הבן של חברת ילדות שלי, הוא מחקה אותו בכל דבר... בעצם זה דו צדדי,שניהם חברים בנפש כזה. אבל לגבי ההתפרצויות שלי,אני יודעת אין הצדקה, מנסה לעבוד על עצמי(היום מעט התאפקתי:) תודה.. בכייף אכתוב פה,יש לי הרבה לספר,לשמוע,ולהשתתף כהורה פעיל . שלכם. יערית.
 

דספרדו

New member
היי

קראתי ומרגיש את המצוקה שלך ולא מבין על מה? אולי מבין את הכעס על .. ואת חוסר השליטה אבל להרגיש מצוקה?? מפתאום ילדים הרי זה מין עם שכזה עם המון קודים פנימים משל עצמו ומאוד מאוד מושפעים מהסביבה מהחברה מהגן מהכל.. ולכן את לא צריכה להיות קוסמת ולא לכל בעייה צריכה לשלוף פתרון ואל תהססי בכלל, במקרה של חוסר שליטה שכזה רוצי מיד לפסיכולוג או ליועץ חיצוני מכל סוג שהוא ולו רק בגלל שהיועץ הינו גוף אוביקטיבי ויוכל לבודד את הבעייה במידה ויש משהו שמפריע לילד הרי את והאקס`` שלך לא יכולים לשפוט את הילד היות ואתם ``סופר`` סובייקטיבים והרגשות מאוד מפריעים לכן קחי את הילד.. ומי יודע אולי בכלל זה כלום מין תקופת מעבר שכזו או אולי איזו בעייה ממש פצפונת, וחבל לסבול כל כך לא בשבי הילד שמרגיש את המתח יופי ואולי מתנהג ``דווקא`` לא בשביל האחות הפיצי שסופגת דפוסי התנהגות מאחייה לא בשבילך ולא לאקס שלך יאללה שיהיה רק בכייף..{ותרגישי ביטחון ראבקק, רק אם אוהבת ואכפתית יכולה להודות בבעייה, כך ששלב א` עברת בהצלחה}
 

יערית

New member
תמיד מודה בבעיות שלי...

מאז שאני ילדה,תמיד הצבעתי על הנקודה שאותה אני מעמידה כבעיה בעיני, מנסה לתקן,לפתור,ואם אין לי ברירה פונה לאנשים בעלי יכולת לעזור לי בפתרון. תודה על הראבבבקקקקק:) וכן אולי לאחרונה קצת איבדתי את הביטחון שלי, אך מקווה שהכל יחזור למסלולו. שלך. יערית.
 

אילה.

New member
יערית, מנסיוני... אם אפשר...

יערית, לא מאמינה בלתת עצות, את יודעת, הרי כל אחד והסיפור שלו. אבל, יכולה לחלוק איתך מעט מהסיפור שלי, ותקחי מה שמתאים לך... גם אני התגרשתי כשהנסיך שלי היה צעיר מאוד, בסביבות גיל 3. גיל שאפשר לחשוב שהוא כאילו לא מבין כלום. כך אנחנו יכולים לרמות את עצמנו. אבל הוא הבין. מה זה הבין. בגדול. אני זוכרת אותו שואל אותי יום אחד, בשפתו הלא מושלמת עדיין: ``זה בגלליי?`` ואני, אחרי שאספתי את עצמי מהרצפה וחזרתי מפורמט של שלולית לפורמט של בן אדם, מיהרתי להסביר לו שלא, זה ממש לא בגללו, זה פשוט שאבא ואימא החליטו שלא טוב להם יותר לגור יחד... לא שונאים, לא רבים, פשוט לא מתאים, וזה לגמרי לגמרי שלהם, ושניהם עדיין מאוד מאוד אוהבים אותו... גם אצלנו, אבא שלו לוקח אותו פעמיים בשבוע מבי``ס (היום הוא בן 8) עד למחרת, ופעם בשבועיים לסוף שבוע. ואנחנו באמת בקשר מצוין, ומשמשים אחד לשני ``בייביסיטר`` כשצריך והכול פתוח וחברי... ובכל זאת... בכל זאת זה קשה לו. והיה שלב שהוא התחיל להתנהג באלימות. יותר כלפי עצמו מאשר כלפי העולם. אבל תאמיני לי, זה כואב לא פחות. כשילד בן שש, שלכאורה הוא מאושר, צוחק וצוהל, ויש לו כל מה שאפשר לבקש, כשילד כזה נתקף בתסכולים שמוציאים ממנו אמירות כמו ``אין טעם לחיי`` ו``אני לא מבין למה נולדתי``... זה קורע מבפנים ומותיר צלקות... ואז אכן לקחנו אותו לטיפול. אצל אישה מקסימה ומיוחדת. אם תרצי, אתן לך את המספר... (היא ברמת אביב ג`). וההתקפות שלו נרגעו. אבל ההבנה שלו את הפרידה שלנו הייתה ארוכה וקשה. אני יודעת שהקו המנחה שאנחנו פעלנו לפיו היה לא להסתיר, לשתף במידה שהוא יכול להבין, אבל לעמוד על זה שזה שלנו ולא שלו... אני זוכרת במעורפל איזו שיחה שלי איתו, שבה הוא שאל משהו על ספות... אם ספה זה סימן למשפחה. אם למי שאין לו ספה בסלון, זה אומר שהוא לא משפחה... משהו כזה, שישר ייחסתי לבדיקה שלו את הפרידה... ואחר כך, כשאני התחלתי לחיות עם הנוכחי שלי, במשך שנתיים הוא הציג אותו בתור ``החבר של אימא שלי ושלי``... ומתוך התפישה הפשוטה והנפלאה שלו את העולם היה שואל למה לא נוכל לחיות יחד כ-ו-ל-נ-ו... ולא הבין איך, אם יהיה לו אח, הוא לא יהיה גם הבן של אבא... ורק היום, כחמש שנים אחרי, אני בתחושה שהוא מצא לזה מקום בתוכו. לא השלים עם זה, לא. אבל מצא לזה מקום. ככה זה וזהו. את ההשלמה הוא בטח יעשה בעוד 15 שנה עם הפסיכולוג שלו... זה כבר יהיה שלו... ובשורה תחתונה, אם בכל זאת בעצות נעסוק - להיות נוכחת, להבין שגם עליו עובר משהו חזק מאוד, להבין את זה בקונטקסט של השלב ההתפתחותי שלו, להכיל אותו כמה שאפשר ולא לבעוט בעצמך יותר מדי כשאת מתפרצת... יאללה, קשקשתי כאן המון. אם בא לך לדבר, את מוזמנת לשלוח לי אימייל. אני עפתי מכאן כבר. אילה
 

יערית

New member
יש מזה,ויש מזה

תראי גם אנחנו התגרשנו שהבן היה רק בן 3 אפילו בדיוק, דיברנו עם הבן והסברנו לא אותו הדבר כפי שאת הסברת,אבא ואמא לא מתאימים, עדיין אוהבים אותך ואת אחותך אך חיבים לגור בנפרד. הבן שלי באמת משכמו ומעלה(טפו טפו:))הבין מיייד ,לא בכה על כך,לא חשב מדוע אנחנו לא יחד,ועדיין גם לא שמעתי ממנו שאלות הנוגעות לעינין הגרושין,גם החבר שהיה לי במשך תקופה ארוכה ,הוא התחבר אליו מהר מאוד,אהב אותו,ושמח לקראתו בכל פעם,לאחרונה הבן גם מקבל ממני וגם מאביו כעסים על התנהגותו,אני מרגישה שהוא לא עומד בזה,קשה ששני ההורים כועסים שליו,מה שכן עולה בזמן האחרון על דל שפתיו השאלה:האם אנחנו אוהבים אותו? את מי אנחנו בוחרים לאהוב? לא החסרתי ממנו אף פעם את מושג אהבה,גם זה מרגיז אותי כל שנייה לשמוע``מא את אוהבת אותי``?בבודאי אין קשר לכעס שלי.. אין קשר לשום דבר,אתה הבן הכי מקסים שלי וחכם שלי,אבל.. אתה מתנהג כך וכך .... זהו אז אצלי אני חושבת שעיניין הגירושין לא הכי פגע בו עדיין,לקחתי אותו כבר להסתכלות ,אמרו לי שהבן שלי מלא שמחת חיים,הוא אנרגטי,חכם מאוד, יודע לבטא את רגשותיו במשחקים,בשיחות.. כך שנרגעתי לגבי העיניין הזה. עו דמשהו קטן..האקס שלי רואה את הילדים בביתי פעמיים בשבוע,לא הולכת להסביר לכם מדוע,אך ישנה סיבה,אני מסכימה לבינתיים,לילדים שלי טוב,אז כולנו מרוצים מהעיניין הזה. למה סיפרתי את זה? כי יש גאלו שיחשבו שאולי כל העיניין של ההוצאה של הילד מהבית גורם למתח נפשי שלו,אז שללתי אפשרויות ! שלכם יערית.
 
למעלה