נמאס.
כמעט בכל שיחת חולין מטופשת, כל פעם שאני נפגשת עם אנשים, חייב לעלות נושא ה"אמא", ה"מוות", "סרטן" --- נמאס לי. לא רציתי שימאס לי לפגוש אנשים - במיוחד לא את אלה שיקרים ללבי, אבל זה מעיק. אני לא מבינה מה אני יכולה לעשות בקשר לזה: להפסיק להפגש, להפסיק להרגיש, להפסיק את הלב מלצבוט. אולי די כבר? מתי המשיח על החמור הלבן כבר יבוא??? אני לא מבינה - למתי בדיוק קבעו את תחיית המתים המהוללת??? למה הם לא מודיעים??? נמאס. טוב, בסדר, אני אחזור לשגרת המחשבה של יום יום, שעה שעה. לאט לאט, אולי עוד יהיה בסדר פעם - לפעמים בכלל לא בטוחה שאני רוצה שיהיה בסדר. איכשהו בכל מקרה, ממשיכה לחיות, אין ברירה ויש עניינים שצריך לטפל בהם.
כמעט בכל שיחת חולין מטופשת, כל פעם שאני נפגשת עם אנשים, חייב לעלות נושא ה"אמא", ה"מוות", "סרטן" --- נמאס לי. לא רציתי שימאס לי לפגוש אנשים - במיוחד לא את אלה שיקרים ללבי, אבל זה מעיק. אני לא מבינה מה אני יכולה לעשות בקשר לזה: להפסיק להפגש, להפסיק להרגיש, להפסיק את הלב מלצבוט. אולי די כבר? מתי המשיח על החמור הלבן כבר יבוא??? אני לא מבינה - למתי בדיוק קבעו את תחיית המתים המהוללת??? למה הם לא מודיעים??? נמאס. טוב, בסדר, אני אחזור לשגרת המחשבה של יום יום, שעה שעה. לאט לאט, אולי עוד יהיה בסדר פעם - לפעמים בכלל לא בטוחה שאני רוצה שיהיה בסדר. איכשהו בכל מקרה, ממשיכה לחיות, אין ברירה ויש עניינים שצריך לטפל בהם.
