Aline In Chains
New member
נמאס..
ההרגשה, ההרגשה המעצבנת הזאת לא עוזבת אותי.. פשוט נמאס לי,מעצמי,מהשגרה המזדיינת הזאת,מהכל. אני נשברת, כל החיוכים ולהגיד שהכל בסדר זה פשוט סתם, מבפנים אני מרגישה ריקנות, התחושה המגעילה הזאת לא עוזבת אותי. לא אכפת לי כבר מה אנשים חושבים עליי,לא אכפת לי מעצמי.. כל מי שאני רציתי,אהבתי, כולם פשוט שמו זין,או שהתייחסו..ואח"כ פגעו. אף אחד לא מסוגל לאהוב אותי כמו שאני באמת, אף אחד לא תומך בי אין אף אחד לצידי..כשאני באמת צריכה אותו! כל זה סתם.. כל העולם המזוייף והמזדיין הזה. פשוט ככה. יותר מדי כואב לי,יש את הימים שואללה את חושבת שהכל הסתדר,שטוב,איכשהו,שהתחושה המגעילה הזאת נעלמת לאט לאט,ופתאום אכפת למישהו ממך,ואז שוב חוזר הדיכאון הזה. אני לא יכולה להמשיך ככה. בטח זה בגלל השגרה הזאת, או שבטח אני סתם מטומטמת, שמחכה למשהו..מישהו, וול התקווה שלי נגמרה. אני שונאת אנשים. כי ככה זה, יש אנשים שהם כ"כ צבועים,זה פשוט מרגיז. ואני כותבת את זה בשביל לפרוק, אני לא בטוחה שמיש'ו יבין אותי.. יהיה טוב יום אחד?
ההרגשה, ההרגשה המעצבנת הזאת לא עוזבת אותי.. פשוט נמאס לי,מעצמי,מהשגרה המזדיינת הזאת,מהכל. אני נשברת, כל החיוכים ולהגיד שהכל בסדר זה פשוט סתם, מבפנים אני מרגישה ריקנות, התחושה המגעילה הזאת לא עוזבת אותי. לא אכפת לי כבר מה אנשים חושבים עליי,לא אכפת לי מעצמי.. כל מי שאני רציתי,אהבתי, כולם פשוט שמו זין,או שהתייחסו..ואח"כ פגעו. אף אחד לא מסוגל לאהוב אותי כמו שאני באמת, אף אחד לא תומך בי אין אף אחד לצידי..כשאני באמת צריכה אותו! כל זה סתם.. כל העולם המזוייף והמזדיין הזה. פשוט ככה. יותר מדי כואב לי,יש את הימים שואללה את חושבת שהכל הסתדר,שטוב,איכשהו,שהתחושה המגעילה הזאת נעלמת לאט לאט,ופתאום אכפת למישהו ממך,ואז שוב חוזר הדיכאון הזה. אני לא יכולה להמשיך ככה. בטח זה בגלל השגרה הזאת, או שבטח אני סתם מטומטמת, שמחכה למשהו..מישהו, וול התקווה שלי נגמרה. אני שונאת אנשים. כי ככה זה, יש אנשים שהם כ"כ צבועים,זה פשוט מרגיז. ואני כותבת את זה בשביל לפרוק, אני לא בטוחה שמיש'ו יבין אותי.. יהיה טוב יום אחד?