נמאס מהעבודה

[ברק בשמיים]

נמאס מהעבודה

שלום, אני סמויה כאן כבר כמה שבועות, והחלטתי להחשף כי אולי תוכלו לתרום לי מהידע שלכם. אני בת 29, נשואה טרייה, ואני מזהה אצלי בעיה שחוזרת על עצמה כבר כמה שנים, בעצם -מאז סיום התואר ראשון (במדעי החברה) וכניסתי ל"עולם האמיתי". סיימתי תואר ראשון לפני 4 שנים, ומאז - בכל עבודה שאני מתקבלת אליה, אני מחזיקה מעמד כשנה, נמאס לי ממקום העבודה מהר מאוד, למרות שבהתחלה אני מתלהבת מהעבודה ומנסה להוציא את המקסימום מהתפקיד שלי ולעשותו מעניין עבורי, כעבור פרק זמן מסויים נמאס לי, בשני מקומות העבודה הקודמים עזבתי, אך לא לפני שהייתה לי משרה אחרת. במקום העבודה האחרון בו עבדתי, במשך שנה, עשיתי הכל בחודש האחרון ע"מ שיפטרו אותי, כיוון שנמאס לי. התפקידים אותם ביצעתי היו אדמיניסטרטיביים, וההרגשה שלי בתפקיד היא שאני "משרתת", למרות שהתפקיד האחרון היה הרבה מעבר לפקידות רגילה. ב-4 השנים האחרונות החלפתי 3 מקומות עבודה (בהם עבדתי שנה/ כמעט שנה) ובין לבין עוד 2-3 מקומות בהם עבדתי מס' חודשים. כבר שבועיים עברו מאז הפיטורין שלי, אני רוצה להתחיל לחפש עבודה, ואני לא יודעת באיזה תחום לחפש, אני חוששת שיידחו אותי כיוון שאין לי יציבות בעבודה ומצד שני, אני מפחדת שגם מהמשרה הבאה יימאס לי מהר. אין לי את האפשרות הכלכלית ללכת לאימון או להסבה מקצועית. אשמח אם תוכלו לכוון אותי.

 

[אמיר הלמר]

למצוא כיוון בקריירה

היי נעמי , כל הכבוד שזיהית שזו בעיה שחוזרת על עצמה. את נוגעת בעוד נקודה חשובה וזו ההרגשה שלך כ "משרתת". את גם אומרת שאת " מנסה לעשות את התפקיד מעניין". כל הדברים האלו מצביעים על כך שההחלטות הראשונות שלך להיכנס לעבודות הללו היו משיקולים "זרים". כלומר , ופה אני רושם לך מספר שאלות לחשיבה: האם בחרת בעבודה מסויימת בגלל לחץ כלכלי? האם אמרת לעצמך , " לא נורא , אני יודעת שהעבודה משעממת אבל אני אכניס בא עניין? האם אמרת לעצמך " בראיון עבודה הזה קיבלו אותי , אז אני אנסה את העבודה הזו. אנו מדברים על מציאת כיוון בנושא קריירה. לדברייך את יכולה לראות דברים שכבר לא מתאימים לך : כמו לעבוד בעבודה שהיא רק אדמיניסטרטיבית, בעבודה שהיא רק שירותית - אז אולי בעבודה שמשלבת כמה תחומים. תרגיל טוב מבחינתך : רישמי את כל היכולות שלך - כל הדברים שאת אומרת זה קל לי לעשות..." רישמי את הדברים שרצית או חשבת לעסוק בהם כשהיית בשנות העשרה לחייך. רישמי את העבודה שהכי היית רוצה לעסוק בה היום - ללא קשר אם יש לך או אין לך את היכולות לכך. שילחי לי אות הרשימות ומכאן נמשיך. לסיכום: רק כאשר תתחברי לעצמך, ותבחרי לעבוד בעבודה שמבחינתך , עונה על הערכים שלך, על היכולות שלך ובהתאמה לאמונות שלך תוכלי לשגשג. ותהליך הגילוי דורש זמן ומאמץ שבסופו של דבר תוכלי לקטוף את הפירות של ההגשמה שלך בקריירה. מקווה שעזרתי, אמיר

 

[ברק בשמיים]

אמיר - תודה רבה על התשובה המפורטת

אני חייבת לציין שבתשבותך גרמת לי לדמוע מהתרגשות, זה נשמע כאילו אתה מכיר אותי שנים. יש הרבה במה שאמרת, והייתה בבחירת העבודות סוג של התפשרות (כלכלית ומעשית - במחינתי). אני יודעת שההתחברות לעצמי היא תהליך ארוך, וזהו תהליך שהתחיל אצלי בגיל צעיר יחסית (גיל 16), הפסיק באיזשהו שלב מכל מיני סיבות, ועכשיו קשה לי לחזור לאמונה הזאת בעצמי. אני חושבת שהשאלות שהעלת כאן הן התחלה מצויינת להתחיל בהתחברות לעצמי שוב, אני אתחיל כבר עכשיו לשבת ולחשוב על הנקודות שהעלת, ואשלח לך במסר. ושוב תודה רבה.

 

[ענבל כהן חמו]

העזרות בפורום

אם תרצי לקבל עוד תגובות בפורום את מוזמנת לשלוח את מחשבותייך ותגובותייך כאן בפורום. כמו שאת היית סמוייה ולמדת דרך שאלות של אחרים, גם לאחרים יש מה ללמוד מהתהליך שלך והתובנות שלך.

 

[ברק בשמיים]

ענבל - מקבלת את הערתך ../images/Emo13.gif

אני כרגע בעיצומו של תהליך רשימת הדברים, כשאסים אעלה אותם כאן. אני מאמינה שיש עוד 2-3 אנשים עם בעיה כמו שלי...

 

[isaacm]

כיוונים?

את יודעת, אני קורא את מה שכתבת, וקורים לי דברים, בבטן. אני רוצה לשתף אותך במחשבות שעוברות בראשי. אני לא כל כך מוטרד מעניין העבודה שלך, אני מוטרד מעניין אחר. האם תמיד את פועלת לפי מוטיבציה? מתי קורה שאת עושה משהו פשוט בגלל שזה הדבר הנכון? לא נחשבים אותן הפעמים שאת עושה דברים למרות רצונותייך משיקולים אחרים. סקרן - איציק

 

[ברק בשמיים]

איציק - לא בדיוק הבנתי את מטרת השאלה

אבל אנסה לענות בכל מקרה, אני מאמינה שהעבודה שלי אמורה להיות מקום שאני אהנה ללכת אליו כל בוקר (עד כמה שאפשר), ולא אסבול כשאני שם. אני מודעת לעובדה שעבודה היא עבודה, אבל אני צריכה שתהיה לי המוטיבציה לעבוד, התופעה שאני מדברת עליה היא שבהתחלה יש מוטיבציה ואחרי זמן מה היא יורדת ולאט לאט נעלמת לגמרי. ומה זאת אומרת עושה משהו בגלל שזה הדבר הנכון? מה נחשב ל"נכון"?

 

[isaacm]

את יודעת מה נכון בשבילך

זו הכוונה שלי. אני מסכים עם כל מה שכתבת ובכך שראוי ורצוי שיהיה לך לפחות סיפוק מינימלי במקום העבודה, ובודאי שלא ראוי שתישארי בעבודה אם את סובלת שם. מה שאני רואה, וברור שקיימת האפשרות שאני לגמרי טועה, זו תבנית שחוזרת על עצמה: את מוצאת סיפוק בהתחלה. אחרי שאת מתרגלת ונעלם ה"ריגוש" של התחלה וחדש וכל מה שנגזר מזה, את מאבדת עניין. מכאן הדרך קצרה לכך שאת תתחילי לסבול. אני שואל אם התבנית הזו מוכרת לך ממקומות אחרים בחיים שלך? והשאלה שלי מתחזקת לאור התשובה שלך לאמיר. איציק

 

[ברק בשמיים]

איציק - התבנית הזאת

חוזרת על עצמה רק במקום העבודה ולא בשום מקום אחר בחיים, אם אני מסתכלת על זוגיות, לימודים, שאר הדברים בחיים. לכן אני חושבת שאני לא יודעת לבחור את המקצוע הנכון, או פשוט מפחדת ללכת אחרי האינטואיציה שלי בבחירה הזאת כמובן שגם השיקול הכלכלי חשוב לי כאן, ואני לא רוצה לעבוד ללא הכנסה ראויה. אני יודעת מי אני ובמה אני טובה, ואני מנסה עכשיו, בהנחיית אמיר לעשות רשימה של כל הדברים האלה ואולי ככה אני אוביל את עצמי לתשובה

 

[isaacm]

את זה אני ממש שמח לקרא.

אם לא מדובר כאן בתבנית, אין חשש שהתופעה קיימת גם בתחומים אחרים. ואכן את זה שמחתי לקרא. גם אם לא מדובר כאן בתבנית חיים - בהחלט יש כאן תבנית שקשורה למקום העבודה. אני רוצה להציג לך את מה ששיתפת כאן עד עכשיו ולשתף אותך במחשבותי. קוראת סמויה, קיבלת החלטה להיחשף בציפיה להיעזר בידע הקיים אצל המאמנים שבפורום. בת 29. נשואה טריה. סיימת תואר ראשון בסוציולוגיה לפני 4 שנים(את המקצוע ציינת מאוחר יותר). מזה ארבע שנים את עובדת בעבודות שאינן קשורות למקצוע שרכשת. (בעיקר תפקידים אדמיניסטרטיביים). עבדת במספר עבודות(3) תקופה קרובה לשנה בכל אחת, ובמספר עבודות(2-3) מספר חדשים (לא ציינת כמה). כשמשהו לא מעניין אותך יותר "נמאס לך" ואת עוזבת את העניין. חשוב לך שמקום העבודה יהיה מקום שאת נהנית ללכת אליו כל בוקר. בודאי לא מקום שאת סובלת בו. את חכמה, תופסת דברים מהר. מרגישה ששווה לך לעסוק בעבודה מאתגרת. כשנמוג האתגר, נמוג העניין. (וזה מה שקרה עד עכשיו במקומות העבודה). ואז מתעוררת תחושה של "להיות משרתת". (למרות שהתפקיד יותר מאשר טריוויאלי). קשה לך לחזור לאמונה בעצמך. את מעוניינת להתחבר לעצמך, לדעתך זה תהליך ארוך, התחיל בגיל 16, ונקטע. ברור לך שיש עוד אנשים עם בעיות (אני מעדיף לראות בהן אתגרים - אבל זה סמנטי, או אולי לא) כמו שלך. את יודעת מי את ובמה את טובה. את מעוניינת להתחיל לחפש עבודה. חשוב לך השיקול הכלכלי. אם כל השאר דומה - את תעדיפי מקום עבודה לפי השיקול הזה. חשוב לך עניין בעבודה. חשוב לך אפשרויות קידום בעבודה. תחום הלימודים שלך אינו מקצוע. עד עכשיו אדמיניסטרצי נראה לך מעשי. (ובעצם - זה התפקיד שהתקבלת אליו). לא יודעת באיזה תחום לחפש. (יש לך תחושה שאולי את לא יודעת לבחור את המקצוע הנכון). חוששת ללכת אחרי האינטואיציה שלך בבחירה. חוששת מתגובת מקומות עבודה פוטנציאליים לרקורד התעסוקתי שלך. חוששת שיימאס לך גם במקום הבא מהר מאד. את עושה, בהנחיית אמיר, רשימה של הדברים: מי את ובמה את טובה, כדי להגיע לתשובה. כאן אני מזמין אותך לסמן לעצמך את כל המקומות שהרגשת שלא בנוח עם מה שכתבתי, ולבחון את התחושות שלך. אני אומר שאין טוב יותר מתחושות בטן - כאן אנחנו הכי אמיתיים. ואני סומך עלייך. כאן אשאל לרשותך - אם את מעוניינת להמשיך את העבודה כאן - אמשיך. ואז אני מזמין אותך לתקן כל דבר שנראה לך טעון תיקון במה שכתבתי. אם אינך מעוניינת (וזו זכותך ללא כל צורך בהסבר או התנצלות) - נעצור כאן. בהצלחה בכל מסלול שתבחרי.

איציק

 

[ברק בשמיים]

תשובות לאיציק -

אז ככה, הסכמתי עם רוב מה שכתבת, והיו דברים ש"הזיזו אצלי משהו בפנים": 1.כתבת שרק מאוחר יותר ציינתי את המקצוע של התואר הראשון שלי, דבר שאינו נכון, כיוון שכבר בהתחלה כתבתי שיש לי תואר במדעי החברה. 2.כשכתבת שאני עוזבת כשמשהו לא מעניין אותי, זה קצת הציק לי, כיוון שאני לא "ישר קמה ועוזבת" אלא יש אצלי תהליך של מעין מלחמה עם חוסר העניין, אני מנסה למצוא את הכיוון הטוב והחיובי, והרבה פעמים ניסיתי לפתח את התפקיד לכיוונים חדשים ולקחתי על עצמי אחראיות חדשה כדי לחפש עניין. 3.המשפט "את חכמה, תופסת דברים מהר" גרם לי פתאום למעין גאווה פנימית, חשבתי לעצמי: "אני יודעת שאני חכמה, אז למה לא מצליח לי...." 4.כשכינית את מה שאני כיניתי "בעיות" – אתגרים, הסכמתי עם הסמנטיקה, אבל אצלי זה נראה נכון לעכשיו כמו בעיה יותר מאשר אתגר, כי על אתגרים קל להתגבר ועל בעיות זה קצת יותר קשה, אבל אפשרי. 5.האינטואיציה שלי אומרת לי שעכשיו יש תחומים שאני לא רוצה בשום אופן "לגעת" בהם, ויש תחומים וכיוונים שיכולים לעניין אותי, אבל עד עכשיו פעלתי מתוך שיקולים שכליים יותר מאשר "תחושות בטן", ואולי עכשיו אני אתחיל לפעול יותר מתוך תחושות בטן, ולא ארוץ למקום העבודה הראשון שאתקבל אליו. 6.כשכתבת שאני חוששת מתגובת מקומות עבודה פוטנציאלים בגלל הרקורד התעסוקתי שלי, הבנתי שיש סיכוי לדחייה, וקצת קשה לי עם זה, אני יודעת שאני אדם שלא מקבל דחיות כ"כ בקלות וצריכה לתרץ לעצמי למה הגיעה הדחייה.

 

[isaacm]

משהו לעכשיו

אגיב יותר לעומק עד מחר. כרגע רוצה להגיב רק לעניין ה"בעיות" / "אתגרים". יש לי בעיה - אין לי כסף. יש לי אתגר - החלטתי לטפס על האוורסט. נראה לי שהשם של המצב תלוי במשקפיים שלי. אותם דברים באותם מצבים ייראו על ידי אחד כבעיה, ועל ידי השני כאתגר. חומר למחשבה - עד שאגיב לשאר ההודעה

איציק

 

[isaacm]

ולהמשך העבודה . . . ../images/Emo13.gif

נעמי, מכל מה שכתבנו, את ואני נראה לי שיש מספר דברים שתוכלי לרצות לעבוד עליהם. יכול להיות שיש עוד, תרגישי חופשי להוסיף כראות עינייך. * מקום העבודה הבא שלך * התחברות לעצמך * ביטחון באינטואיציה שלך * עבודה לאורך זמן לא רק בתוך מוטיבציה * ללמוד לחיות את הרגע במלואו * לגלות איך את יכולה להצליח יותר בכנות, זה לא כל כך משנה על איזה מכל הנושאים תבחרי לעבוד. את עצמך נמצאת בתוך כל העניינים. כשאת משתנה זה משפיע על כל התחומים, כך שתרגישי חופשי לבחור כל אחד מהדברים הרשומים, או לחילופין, להוסיף נושא משלך. אם את מעוניינת לעבוד על אחד מהנושאים כאן בפורום - את מוזמנת לבחור ולצעוד קדימה. כפי שאמרתי, זה לא כל כך משנה איזה נושא תבחרי, לכן בחרי נושא שיחייב פחות חשיפה אישית אם קיימת אצלך תחושה כלשהי של אי נוחות.

תתכונני - אם את עוקבת אחרי כאן בפורום - אני "מעביד" קשה בהצלחה איציק

 

[ברק בשמיים]

איציק - תודה רבה על תשובותיך

אני מוכנה לעבודה קשה, רשמתי לי את כל הנקודות שהעלת, אני חושבת שדי מיצית את האתגרים/בעיות שלי (לאחר שהבנתי למה אתה מתכוון אני מנסה לקרוא לזה אתגרים ולא בעיות). אני חושבת שהנקודה האחרונה שכתבת היא מכלול של כל השאר, אז איך אני יכולה - לגלות איך אני יכולה להצליח? אני מניחה שעלי לערוך איזשהי רשימת מטרות אותן אני רוצה להשיג, ואני מתחילה לעבוד על העניין עכשיו... נשתמע

 

[isaacm]

לבחור זה תמיד טוב

ובאמת לקחת בחירה מיוחדת. כדי לגלות איך את יכולה יותר להצליח אנחנו (ביחד, ואת קצת יותר, הרי את זו שעובדת

), צריכים להגדיר את המושג הצלחה. אחר כך אנחנו צריכים להסכים על רמת ההצלחה הנוכחית שלך, על רמת ההצלחה שאת מעוניינת להגיע אליה ואיך נמדוד את רמות ההצלחה. לא נעבוד בכל האפיקים במקביל, כי המסקנות של האפיק האחד תהיינה בסיס לאפיק הבא. אז, הנה זה בא - הבטחתי עבודה קשה. תגדירי, בבקשה, מה בספרים שלך היא הצלחה. את יכולה לדבר על התחושות שלך, על היכולות שלך, על תחושות של אחרים, תגובות של אחרים, מצב חברתי, מצב כלכלי, הישגים אישיים, כלכליים, אמונות שלך, שאיפות ורצונות שלך. כל מה שתחשבי שיכול להיות חלק מהגדרת ההצלחה - שימי שם. יש משהו שאני רוצה להסביר לך, פשוט כדי קצת להקל עלייך. לכל דבר שתקחי על עצמך יש נקודת התחלה ויש נקודת סיום. ויש גם את מה שנשאר. גם לעבודה הזו וגם להצלחה עצמה יש את התכונות הללו. זה חשוב מאד לזכור בזמן שאת כותבת את ההגדרה. ואני בטוח שתהיינה לי מליון וחצי שאלות - וזה בסדר. בהצלחה לך איציק

 

[ברק בשמיים]

איציק - התשובה שלי למטה....

 

[bridges]

האם יש לך את האפשרות הכלכלית לא ללכת לאימון?

היי ברק בשמיים, אמיר שאל אותך שאלות מצוינות, אבל אני רוצה להעלות שאלה אחרת שגם רלוונטית להרבה אנשים אחרים שנמצאים בפורום ואני אחזור עליה שוב: האם יש לך את האפשרות הכלכלית לא ללכת לאימון? את מתארת מצב שבו את מחליפה עבודות כל שנה ואפילו פחות. האם חישבת אי פעם מה ההפסד הכספי שעולה לך להחליף עבודה בכזאת תדירות? אני מאמין שההפסד הכספי השנתי שלך מסתכם במחיר של תהליך אימון שלם. בארבע שנים את משלמת תהליך אימון אצל המאמן הכי יקר בישראל. ד"א באימון, אם היית מגיעה למסקנה שאת רוצה לשנות את המקצוע הייתי שואל אותך: האם יש לך את האפשרות הכלכלית לא ללכת להסבה מקצועית? בהצלחה, רונן

 

[ברק בשמיים]

אני מבינה את חשיבות האימון

אבל אני לא הבנתי למה אתה חושב שאני מפסידה כסף בהחלפת עבודות, כמו שציינתי לא הייתה לי תקופה של אבטלה מלבד השבועיים האחרונים (וגם עכשיו אני מקבלת פיצויים).

 

[bridges]

איזה עוד עלויות יש להחלפת עבודה תדירה מלבד...

עלות של זמן אבטלה? כל מה שניסיתי להעלות זה שאומנם אימון עולה כסף (וגם זמן), אבל אפילו מבחינה כלכלית ההחזר שניתן לקבל גדול מהעלות. שאלתי את זה רק משום שמדברייך הבנתי שאת אכן מאמינה בתהליך אימון. בהצלחה, רונן

 

[ברק בשמיים]

כמה תשובות לשאלות לעצמי...

אמיר שלום, לקח לי קצת זמן לענות על השאלות הראשונות, וניסיתי לעשות את זה תוך הסתכלות כנה ואמיתית פנימה. בבחירת העבודה היו כמה שיקולים שהנחו אותי, מלבד השיקול הכלכלי: אחרי ראיונות עבודה הייתי מבררת עם עצמי האם התפקיד מעניין אותי? האם אני יכולה להתקדם בחברה הזאת (על סמך מה שנאמר לי בראיון)? וכמובן השכר המוצע. כמו שציינתי, לא הייתה לי תקופה של אבטלה, עברתי מעבודה לעבודה באופן רצוף, לכן השיקול הכלכלי היה פחות משמעותי, אך כאשר קיבלתי תשובה חיובית משני מקומות עבודה במקביל עם תפקיד דומה, בחרתי את המקום בו המשכורת הייתה גבוהה יותר. הבעיה היא, שתחום הלימודים שלמדתי אינו "מקצוע", עם תואר ראשון בסוציולוגיה אי אפשר למצוא מקצוע ספציפי. הלכתי לכיוון של אדמיניסטרציה, כיוון שזה הדבר היחיד שבעת סיום התואר נראה לי מעשי (כאן נכנס גם שיקול שזה התפקיד שהתקבלתי אליו). דבר שני שאתה שואל הוא האם אמרתי לעצמי "לא נורא , אני יודעת שהעבודה משעממת אבל אני אכניס בא עניין?" אני לא חושבת שעברה לי בראש המחשבה הזאת. בראיון העבודה המשרה נראתה לי מעניינת, גם בתקופה הראשונה של העבודה נהניתי מאוד, המקומות שעבדתי (חברות הי-טק, משרדי מכירות) היו מקומות עם עבודה משרדית מגוונת אבל כעבור מס' חודשים, אחרי שאני כבר "שוחה" בעבודה (ובלי להשתחצן – אני לומדת מהר עבודה) אני מרגישה שאני לא ממצה את עצמי, ולכן הגעתי להחלטה שהעבודה המשרדית/ אדמיניסטרטיבית ושות' היא בבחינת "משרתת", וזה לא "אני". אלו בינתיים תשובותי על שאלותיך הראשונות. עכשיו אני מנסה לנהל רשימות על היכולות והרצונות שלי. תודה רבה על העזרה