נמאס לי

c o h e n 8

New member
נמאס לי

נמאס לי לפחד כל הזמן...נמאס לי לנהל את החיים שלי כאילו הייתי במצוד תמידי ונשלט ע"י הפחדים שלי. נמצא במציאות מקבילה אשר מותירה אותי במעין סיוט יום יומי, לא יודע למה אבל אני עושה את זה לעצמי, לא אף אחד אחר. ממשיך כל לילה לבקש שקט נשפי ושלווה וכל בוקר אני מתעורר מחדש לאותו חלום...לאותו סיוט,נמאס לי... למה תמיד יש לנו את הנטייה להרוס את עצמנו? למה? לא מספיק החיים קשים אנחנו צריכים להוסיף על המחשבות שאנו מעמיסים על מוחנו ועם הרגשות שמעיקות על ליבנו. לא יודע למה אבל יש לי הרגשה לא טובה לגביי זה לפעמים, שאולי לא נועדתי לחיות חיים רגילים אלא מאתגרים יותר. לא יודע מה לעשות...
 

c o h e n 8

New member
משהו שאולי מתאר...

שוב נמצא באותו מקום שבו רציתי להיות בוחר לי פינה ויושב בה בשקט, מחכה שהסופה תעבור שאותי תעקוף ולעולם לא תחזור שכחתי כבר את אור היום ולא שמעתי שקט שכבר לא יבוא מתאמץ לזכור משהו נכון, נזכר רק באותן רגשות,שחורות ורעות של אותם ימים נטולי כל הגיון מלאי פחד הרס ושיגעון ואז מביט היכן אני נמצא היום, בכניעה אני פולט אנחה מלאת יאוש ויגון ובפעולה נואשת מניח את ראשי על העץ ונרדם לישון בבוקר אין אור וחסרות הציפורים רק חושך וקור אופפים ,ולמרות הבוקר הפחד לא נמוג הפינה הקטנה היא הבית עכשיו, היא הכל מעז לזוז מעט ממקום מוכר אל רגע שמפחיד שלא נגמר עד אל הפינה חוזר בבהלה, לבטחה מהולה העצב ומלאה באכזבה מה עוד יש לי לשאול? האם אלו חיים? אני זועק בבכי מר ודווקא שם מוצא רגיעה, בבכי עז שנותן לי רגע של שלווה, של מציאות אחרת ומבינה ואז זה נגמר וחוזר לו חשש וחוזרת ציפייה, לרגע הבא. יניב כהן.
 
למעלה