נמאס לי

[מ י ו א ש ת]

נמאס לי

בעלי ואני נשואים כבר שנתיים ואנחנו יחד כבר 3 שנים לאחרונה אנחנו רבים על כל דבר קטן ולא משנה כמה טיפשי הוא המריבות שפורצות מסתיימות בכך שאנחנו לא מדברים במשך יום-יומיים ואז אנחנו משלימים וכאילו כלום לא קרה וכעבור 6-7 שעות שוב מריבה דפוקה על משהו שהוא דבילי לי זה כבר נימאס אולי יש למישהו כאן רעיון או דרך כלשהי לעזור לי אני אשמח מאוד

 

[איש המערות]

על אהבה ועל קצרים בתקשורת

בתחילת קשר של אהבה (התאהבות) יש נטיה לוותר ולסלוח באופן גורף. אחר כך נכנסים לתמונה דפוסי תקשורת ישנים ותגובות אוטומטיות שנועדו מלכתחילה להתגוננות (פרימיטיבית?) מ"איומים". ראי שרשורים שהיו כאן רק לאחרונה. דרך אחרת להתייחס לכך היא הבדל ב"סגנונות תקשורת". יש ארבע סגנונות עיקריים (יש שמתייחסים לארבעה טיפוסי אנשים שונים - אני מעדיף את הכינוי סגנונות תקשורת שונים אצל אנשים) ואי הבנת ההבדלים יכול ליצור קצרים בתקשורת ואחר כך נתקים בין האנשים. (המצבים של כעס כי "אני התכוונתי לדבר אחד ואת עשית משהו אחר לגמרי" או "אני רוצה תשובה קצרה ואת מברברת" מוכרים לך?) הפורום איננו פירסומי, אבל אני ממליץ על סדנא שהשתתפתי בה לפני מספר שנים. אבדוק אם היא קיימת עדיין ואשלח לך מסר ספציפי לגביה. רצוי שאת ובעלך תשתתפו בה ביחד, אבל אם רק אחד מכם ישתתף גם זו לטובה. נראה לי שבמצבכם זהו הדבר המתאים.

 

[איש המערות]

הסדנא קיימת - שלחתי פרטים במסר

 

[זיו ברוך]

אפשר גם ???../images/Emo4.gif

סליחה שאני נדחפת, אבל - אני רוצה גם פרטים לגבי הסדנא.... תשלח לי ??

תודה. זיו

 

[האלי]

יש לי יש לי יש לי...

פשוט אל תריבי איתו. נכון פשוט? גאוני!! לדעתי אני גאון...

עכשיו נשאר לך רק לבצע את הרעיון הנפלא שלי... הנה שתי עצות שיעזרו לך להתחיל. קודם כל, בשביל לריב צריך שניים. אם אחד לא מסכים לריב, אין מריבה. ושנית, תזכרי שכשהוא מדבר, זורק מילים ומעליב... אומר דברים ממש לא נכונים (אני לא יודע איך נראות המריבות שלכם), הוא אומר דברים שלו זה לא שלך, זה לא עליך... אלו "תכנים" שלו. אז למה זה כל כך מרגיז את שואלת? הנה טיפ קטן ובזאת אסיים: הכי מרגיז אותנו לראות (או לשמוע) אצל אחרים את מה שאנחנו לא מוכנים לקבל בעצמנו. ז"א שאם אני מרגיש טיפש (למה לי להרגיש ככה? גם על זה בטח נדבר פעם) או חושש שאני לא מספיק חכם, טיפשות של אחרים "תקפיץ לי את הפיוזים" וכך גם התנהגות "מתטפשת". נסי לראות מה בהתנהגות/התבטאות של בעלך משקף לך דברים שאת לא אוהבת/מקבלת בעצמך. שלך, האלי. נ. ב. אמרתי את הדברים בחיוך ועם קריצה, אבל אם תקחי אותם ברצינות זה פרוייקט לא קל ששכרו בצידו. בהצלחה.

 

[מ י ו א ש ת]

../images/Emo4.gif

מאוד קל להגיד אל תריבי איתו אבל זה ממש לא פשוט כל יום הוא חוזר מהעבודה עם איזה ג´וק חדש וזה כבר בלתי ניסבל כמה אפשר להבליג , ושוב להבליג ושוב ספר לי אתה

 

[האלי]

קראת מה שכתבתי עד הסוף?

כי כתבתי שם שזה פרוייקט לא קל... ואני חושב שאם את צריכה "להבליג" זה אולי אפילו יותר קשה... את תראי, שכשתצליחי "לקבל" את זה שהוא מי שהוא (אם וכאשר) יהיה לך הרבה יותר קל לא להתרגז... אל תשכחי תמיד שכל מה שהוא אומר זה "שלו" הוא לא אומר שום דבר עליך. יש לי הרגשה שהדברים שלי לא ממש ברורים, אבל לא עולה בדעתי כרגע דרך טובה יותר להסביר את זה. שלך, האלי.

 

[מ י ו א ש ת]

../images/Emo13.gif

קראתי את דבריך עד הסוף אבל הוא נימצא עכיו איזה תהליך של שינוי עצמי ולכן הוא חושב שכולם מנסים לעבוד עליו ורק הוא היחיד שצודק

 

[האלי]

אוקיי

זה הוא. יכול להיות שהוא צודק ויכול להיות שהוא טועה. אבל עדיין, זה נשאר בחצי המגרש שלו. זה לא שייך לך. זה שלו. וכשהוא אומר לך שאת מנסה לעבוד עליו את יכולה לענות לו שאת מאמינה שככה זה נראה מאיפה שהוא נמצא... ואת יכולה גם לשאול מה הוא מתכוון לעשות בקשר לזה (כאן הוא בוודאי ינסה להגיד לך מה הוא רוצה שאת תעשי - שימי לב) ותקפידי שהוא יגיד מה הוא מתכוון לעשות. אני מצרף להודעה את מודל מגרש הטניס... אולי יעזור לך במשהו

שלך, האלי.

 

[פלסטיק]

האם המשהו אכן דבילי

האבחנה ל"דבילי" ו"לא דבילי" (נושא המריבה) לא נראית לי נכונה. תנסי להבחין בין דברים שעקרוניים לך במידה שאת לא מוכנה לחיות איתם ודברים שאת מוכנה לוותר בהם. תריבי רק על הנושאים העקרוניים שאת לא מוכנה לוותר בהם, אבל תנסי לנתב את המריבה לויכוח רציונלי ומופחת כעסים. שבעלך יבין מה את רוצה ממנו. בצורה רציונלית קשה יותר להגיע למצב שבו לא מדברים יותר. בנושאים שאת יכולה לוותר תשקלי פשוט לוותר. התקדמות טובה יותר תוכלו להשיג אם שניכם תסכימו לעבור לויכוח ענייני במקום מריבה. אם בעלך מוכן לשתף פעולה אתם יכולים לנסות את הטכניקה הבאה: לא הולכים לישון לפני שמשלימים...לא לוקחים את הברוגז לשינה.

 

[סולו]

קל להגיד - קשה לבצע../images/Emo59.gif

1) כשממילא היחסים גרועים, המתח בשיא והפיוזים קצרים - גם בענינים לא עקרוניים - גולשים לריב ולהאשמות. 2) לעתים גם נימוקים רציונליים, טיעונים בנויים כהלכה, ומלל נטול רגשות מהווים עבור השומע מן "סדין אדום" או גורם ל"תזכורות רגשיות" שמעיפות לו את כל החלק הקוגניטיבי רחוק מאד. ואז, הרגשות העזים של כעס / פחד / עלבון וכו´ מקבלים ממשות ומקום. כאן לא תעזור שום לוגיקה. 3) לעתים אחד הצדדים בוחר להעלם ולהתעלם (אפילו באופן פיסי, לדוגמא לצאת מן החדר, לא לענות, לנתק שיחת טלפון וכו´). ואז - הוא אינו מאפשר שום סוג של תקשורת. 4) האם סירבו להשלים איתך גם לפני השינה? אחרי מספר סירובים כאלה (שבתום כ"א מהם לא יכולתי לישון כל הלילה) הבנתי שאולי אין עם מי להשלים. ואולי לפעמים עדיף לא לנסות, כי אז נשארים לא רק עם הרוגז הרע של הריב אלא עם טעם נוסף של יאוש. זה לא שהעצות שלך, פלסטיק, אינן נכונות. הן טובות ונכונות. רק איכשהו בפועל זה לא תמיד הולך. לעתים היחיד הוא חלש מדי כדי לחולל שינוי מהותי, ולהתמיד בנסיון הקשה של שינוי התנהגות ואורח חשיבה, במיוחד אם אין פרטנר מהצד השני. זה פשוט מייאש יותר ויותר. סליחה אם הרגזתי או דכאתי מישהו. הנושא הזה פשוט מעורר בי כל כך הרבה עצב, יאוש ועלבון.

 

[פלסטיק]

אתה צודק ובכל זאת

תראה, קרה לי וזה בהחלט הרגשה שהתואר "לא נעים" קטן עליה (השפלה מאז´ורית לפעמים יותר מתאים בתור הגדרה). ובכל זאת, אתה לא חושב ששווה לנסות? במקרה הטוב זה יעזור, במקרה הרע חוזרים לאותה נקודה. צריך להבחין בין גאווה לבין כבוד עצמי. כדאי לפעמים לבלוע קצת רוק ולוותר על גאווה, לא כדאי לוותר על כבוד עצמי. אם הצד השני איננו מוכן לשתף פעולה בשום מקרה נראה לי שאתה צודק ואין שום סיכוי להצלחה. אני מקווה שבן זוגה של המיואשת כן מעוניין בה ובקיום מערכת היחסים בינהם. או בקיצור, שווה לנסות המון דברים לפני שאומרים נואש, לוותר אחר כך תמיד אפשר. אתה כנראה בנקודה של אחרי כל הניסויים האפשריים (לפי נימת היאוש בקולך) אולי מיואשת עדיין לא הגיעה (למרות שמה) לנקודה הזו, אחרת לא היתה מחפשת עיצה.

 

[מ י ו א ש ת]

דבילי לחלוטין תאמין לי

ברגע שהסיבה למריבה היא לדוגמא : להחליף פלאפון,להוציא את הזבל ודברים כאלה אז לדעתי זה ריב על דברים טיפשים לחלוטין האם עכשיו אתה מסכים איתי ??

 

[אחותו של שקספיר]

מיואשת יקרה-איבדתי את ההבנה

אם המריבה העכשווית,היא על נושאים טיפשיים לחלוטין, למה את שותפה לה? בשביל לריב צריך אותו ואותך. אם את חושבת שלהוציא את הזבל או פלפון ,אלו אינם נושאים מהותיים,(מה שאני גם חושבת ,אגב) אז למה לבזבז אנרגיה על ריב? בכלל זה בזבוז של אנרגיה רגשית, כי ממילא רק יוצאים יותר כעוסים, מתוחים, ובטח שלא פותרים את נושא הויכוח. אפשר סתם להתדיין בלי לריב? אולי תנסי לראות למה זה כל כך מעצבן אותך, החלפת הפלפון או הוצאת הזבל,איזה פיוזים רגישים זה מקפיץ אצלך? אחרי שתוכלי לזהות את הפיוזים, תוכלי גם ליצור מצבים שהפיוזים לא יקפצו כל כך מהר. לא תמיד. לא כל פעם. אבל פחות. מנסיון של מישהי עם מתח חשמלי גבוה .

 

[מ י ו א ש ת]

.

אני מבינה אותך לחלוטין ואני מנסה להפוך את זה לדיון במקום ריב ואני מתאפקת ומתאפקת ומנסה לגרום לו להבין אבל הוא יודע ביוק על איזה נקודות ללחוץ

 

[איש המערות]

פח הזבל

הריב על פח הזבל איננו על פח הזבל. זהו המשכו של ריב קודם שלא נסגר אלא נשאר פתוח. הצטברות הכעסים והתסכולים נובעת מדפוסי תקשורת אישיים ש"דורכים על יבלות". לא בכוונה אבל גם בלי מודעות לכך. והפירוש שכל אחד נתן לאמירתו של האחר כאשר חש נפגע הוא פירוש של כוונה לפגוע בו. ואז נכנסים למגננה בכל דבר קטן, כולל פח הזבל.