נמאס לי !

pinkandyellow

New member
נמאס לי !

נמאס לי להיות רווקה. עוד יותר נמאס לי מזה שאני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. אני חושבת שאני בתסביך שאני לא יודעת איך לצאת ממנו. והאמת היא שכבר נמאס לי להתעסק בזה. אני רוצה כבר לצאת עם מישהו ולהפסיק להתעסק בשטויות האלה כמו ילדה מתוסבכת בגיל ההתבגרות.
בקצרה, גברים שנמשכתי אליהם עד היום היו גברים חזקים מאוד, החלטיים, רגישים אך/ ו עם מידת רוע (לא פיזי חלילה, יותר ערמומיות). הכל היה וב ויפה עד שתמיד יצא שאותה מידה של רוע תמיד הצליחה לפגוע בי מאוד. עם זאת למדתי מהם המון ועדיין יש לי משיכה מסויימת לסוג זה של גברים. למרות זאת בגלל שנפגעתי השתנתי במהלך הזמן ואני כבר לא יודעת אם סוג זה של גברים טוב לי.
אני לא רוצה להפגע שוב ודי צופה את העתיד איתם, למרות שלמדתי כיצד לתקשר איתם וגם מה החסרונות שלי היו בקשר אני יודעת כיום שאולי הם לא בדיוק בשבילי כי מצידי אני רגישה מאוד וחשופה לפגיעה (אך עם הזמן פיתחתי חסינות).
לכן התחלתי בשנתיים האחרונות לצאת עם גברים אחרים, יותר דומים לאופי שלי, יותר רכים, עדינים, קרובים לאגנדה שלי.
הבעייה היא שככל שאותם גברים שדומים לי חושפים את עצמם יותר בפני כך הדחייה שלי גדלה. בהתחלה אני מתלהבת, מהרגישות של אותו בחור, אומרת איזה יופי סוף סוף מישהו רגיש, אבל לאחר זמן לא ארוך במיוחד של שבוע או שניים הדחייה מתחילה להתפתח והוא מתחיל להראות לי חלש מדי, רזה מדי, לא מושך, או מישהו שאוכל להפוך אותו לסמרטוט, מישהו לא גבר..וכו וכו.. זו תחושה שאין לי מה לעשות איתה, אני לא מזלזלת בהם זה רק מה שאני מרגישה ומיד מחסלת את הקשר.

וזה מכניס אותי לפלונטר כי כרגע אני נמצאת במצב שאני לא יודעת מה אני רוצה?? לא דברים שדומים לי, כי הם מעוררים בי דחייה, ולא גברים ששונים ממני (חזקים)- כי הם פוגעים בי?
מישהו נתקל בזה פעם? איך יוצאים מזה? אומרים לי שאני בחורה קשה, אבל אני לא. אני רק מפוחדת כי אני לא יודעת להחליט כרגע מה טוב לי, אז פשוט מסרבת.
אני כרגע במצב שנראה כאילו הכל לא מתאים לי, כאילו כל הגברים בעולם לא מתאימים לי וזה נורא ואיום. אני כבר אחרי 30.
טוב, הבנתם את התסכול, אפסיק לחפור. תודה למי ששרד את הקריאה ובעיקר למי שהצליח לקרוא משהו מבין השורות.
 

גרא.

New member
pinkandyelow,זה מצב קלאסי המזמין שיחה טיפולית

אחת או יותר ,בכדי לעזור לך לסדר בראש את המחשבות,הפחדים,החששות,ובעיקר בכדי לחשוב יחד איתך
איך לצאת מהפלונטר הזה.אחת הבעיות ב"שוק הבשר" נוצרת לרוב בגלל רמת ציפיות שלעיתים גבוהה מדי,
לעיתים אינה תואמת את המצוי עם הרצוי.וככל שהגיל עולה,בדרך כלל יש צורך להתפשר על הציפיות,או להמשיך
לחפש.לעיתים לצערי ללא תוחלת.יתכן שאת צריכה ללמוד להתפשר ולחיות עם מה שיש,ולנסות לגשר את
הפערים בציפיות בהמשך הדרך.
 

pinkandyellow

New member
תודה גרא על תשובתך

למה אתה מתכוון ברמת ציפיות גבוהה מדי? לזה שאני מצפה יותר מדי מאנשים ובגלל זה נפגעת בסוף (הגברים החזקים) ? ואולי בגלל זה נוצרת לי דחייה
מאנשים שדומים לי (לא מצליחה להסביר את הדחייה הזאת, אולי הם פדנטיים מדי או לא מציאותיים... לפעמים אני מגדירה אותם לעצמי כלא מציאותיים ורוצה שהם ינחתו לקרקע ויהיו יותר רציונליים).
האם לזה התכוונת ברמת ציפיות גבוהה מדי?
 
בגדול

צפייה גדולה מדיי זו הצפייה שאנשים יהיו כמו שאת חושבת שהם ולא כמו שהם באמת. מהכתיבה שלך משתמע שאת כל הזמן מתייגת ושופטת על פי סרגלים ואמות מידה שנהירות רק לך.
"חזקים מאוד"
"החלטיים"
"רגישים אך/ ו עם מידת רוע וערמומיות"
"רכים ועדינים"
"חלש מדי"
" רזה מדי"
"מישהו שאוכל להפוך אותו לסמרטוט"...

בראש שלך את עושה שופינג במקום להיות מי שאת ולברר מי יכול לענות על הצרכים שלך.

מהם הצרכים שלך?
האם את יודעת לענות על צרכיו של זולת?
 

pinkandyellow

New member
תודה יעל ניסן,

הבנתי את המשפט הראשון שלך ויש בו מן המציאות, עם זאת לא ממש הבנתי את השאר. ההגדרות והתיוגים שנתתי הן כדי לתאר ולא כדי לעשות שופינג. אחרת איך תבינו למה אני מתכוונת?? יכולתי להיות יותר אבסטרקטית בתיאור אבל אז ההודעה הייתה מתארכת מאוד מאוד...
מה הצרכים שלי? זו בדיוק הבעייה שלי - זה הפלונטר שלגביו שאלתי.
בנוגע לצרכים של הזולת - עם זה אין בעייה כלל. ניחנתי ביכולת לאתר במהירות את צרכי הזולת ואוהבת להעניק.

בכל אופן, קראתי כמה מאמרים מאז לאורך הלילה בנושא ציפיות וקבלת האחר והגעתי לכמה תובנות במיוחד לאחת לפני שנרדמתי. יש לי כמה דברים בראש ואני מניחה שבסוף הכתיבה אולי אגיע לאיזו מסקנה..

חשבתי שיכול להיות שבגלל שאני בעצמי רגישה ובעלת ציפיות גבוהות מדי מאחרים ומעצמי, אז אולי, כשאני פוגשת מישהו שהוא בעל ציפיות כאלה ממני ובכלל מהעולם (נניח בעל אידיאלים גבוהים לשלום ואחווה) אז זה נראה לי פאטתי ומגוחך, ולא מקורקע, כי איפשהו אני בעצמי אולי מדחיקה בעצמי את כל הקטע בעצמי שהציפיות שלי מעצמי ומהעולם גבוהות מדי ורק כשאני נפגשת עם מישהו אחר, אז אני רואה כמה שזה מגוחך. כלומר רק כשאני נפגשת עם מישהו אחר כמוני יש לי אפשרות לראות האם באמת יש לאני האמיתי שלי אפשרות להתגשם במציאות היומיומית, והאם אני באמת מסוגלת להתמודד "איתי" - ומסתבר, שלא כל כך.
כלומר, יכול להיות שבגלל זה אני נמשכת לגברים ה"חזקים" וההחלטיים (??) יותר, אולי כי הם נמצאים יותר בקרקע, ובלי יותר מדי חלומות באספמיה על עולם מושלם ומוסר גבוה מדי, שבעולם שלנו - מה לעשות? פשוט לא יתממש. והבעייה היא שלי בכך שאני בוחרת להפגע כל פעם מחדש ולהחזיק בערכים שבחרתי להחזיק.
כלומר, בעצם זה שאקבל את השוני של האחרים, אוכל להשתלב טוב יותר ולא רק, אלא גם ללמוד לסנכרן את עצמי או יותר נכון לאזן את עצמי לאמות מידה יותר נמוכות, מה שנקרא "להתפשר". ועכשיו אני מבינה שהתפשרות היא מילה בכלל לא רעה.
זאת אומרת שהתפשרות משמעותה לאו דווקא לוותר ולהפסיד, אלא להוריד מהסטנדרטים הגבוהים שלך על מנת להרוויח! כי- הסטנדרטים הגבוהים שלי לא טובים.

אתם חושבים שאני בכיוון הנכון?

זה מה שיש לי עד עכשיו.
 

ladybug4NLP

Active member
את ממש בתחילת הדרך הנכונה

תובנות זה טוב-אפילו טוב מאד אבל עד שלא מגיעים למעשה-לא הרבה דברים משתפרים.

נראה לי על פניו מקריאת הדברים שאת בקונפליקט גדול עם עצמך.
רוב הבעיות בעולמנו נוצרות ממצב של קונפליקט שהוא הצורך לקחת החלטה בין 2 נתונים.

בדרך כלל כדי לבחור נכון, כדאי שיהיו 3 אופציות, אחרת כל צד של המאזניים עולה ויורד כל הזמן ללא הכרעה של ממש.

ובעיקר: אם את לא אוהבת את עצמך, איך את מצפה שיאהבו אותך?

את יכולה להיות חזקה וגם רגישה וגם החלטית ואת יכולה למצא גברים שהם גם חזקים וגם רגישים והחלטיים. אין סתירה.

את יכולה להרוויח מכל העולמות וזאת במידה ותפנימי שאת מרוויחה משהו מכל "צד שלך" גם מאלה שנראים לך כלא מתאימים.
כי אין לנו אויבים מבפנים.
כל חלק בך רוצה בטובתך, גם אלה שכביכול אינם רצויים לך, כי לכל חלק בך יש כוונות טובות עבורך גם אם מבחינת ההתנהגות זה לא מתאים.
אם תקחי את הכוונה הטובה ותוכלי לשנות את ההתנהלות שיתן את את הכוונה הטובה הזו, את בכוון הכי נכון.

לפעמים זה לא קל להגיע לזה לבד
 

pinkandyellow

New member
ladybug4nlp תודה

אני לא ידעתי שאני לא אוהבת את עצמי או לא אוהבת משהו בעצמי עד שכתבתי פה את ההודעה. למען האמת חשבתי שהערכים הגבוהים שלי והציפיות הגבוהות שלי הם משהו טוב והבעייה היא באנשים שאני מסתובבת איתם. למרות שאני מאוד מאוווד סלחנית וותרנית אני גם ביקורתית מאוד, גם לגבי עצמי וגם לסביבתי. אני מודעת לטעויות שהסביבה מסוגלת לעשות, אך כשזה מגיע לזוגיות קשה לי לוותר. על זה בדיוק אני צריכה לעבוד. להישאר וגרום לצד השני להישאר כשאני קשה מדי או דורשנית וגם כשהוא עושה משהו שנחשב עבורי טעות.

בקשר לשלושת התכונות גם יחד - את צודקת בהחלט. פעם הייתי כזאת. בשנים האחרונות אני קצת חוששת לחשוף רגש, ונשאר רק החוזק וההחלטיות..אבל מודעת לזה ועבדתי על זה עם פסיכולוג. בזמן האחרון אני חושפת רגשות וזה כיף לא נורמלי :) . אני חושבת ששילוב של שלושת התכונות זה מה שאני רוצה.

אני חושבת שאיכשהו הגעתי למסקנה שבחורים ואנשים בכלל עם ערכים גבוהים מדי לא מתאימים לי (כי אני זוכרת שניסיתי להתנדב מספר פעמים לקבוצות שמטרתן לטפח את העיר ולשפרה ולא הצלחתי להחזיק מעמד בדיוק בגלל אותן סיבות - אני באתי עם האגנדה הגבוהה שלי אבל כשניתקלתי באנשים עם חזון משלהם הם נראו לי כאילו שהם באו מלה- לה- לנד ולא הצלחתי לדבר איתם. אני יודעת שלפעמים גם אני נראית כזו לאנשים, אבל יותר קל לי לדבר עם אנשים רציונליים).

עד לפני יום חשבתי שכן. ועל זה בניתי את כל החלומות שלי. חשבתי שאני ובן זוגי לעתיד נראה את הכל אותו הדבר, אותם ערכים גבוהים וכך נבנה לנו בית (הוריי!!).
אבל כשאני חושבת על זה ברצינות, מה שלא עשיתי עד כה, אני מקבלת דחייה מאנשים כמוני, אף פעם לא התמודדתי באמת וברצינות עם השאלה - למה אני בכלל נמשכת לגברים "חזקים" וחוטפת דחייה מה"לא מציאותיים" (סליחה על התיוגים, זה פשוט יותר קצר וקל ). וזה באמת קונפליקט כי מה שרציתי בראש/בפנטזיה זה את ה"לא מציאותיים" אבל בפועל יצאתי עם ה"חזקים" וזרקתי או נזרקתי ( איזו הרגשה טובה להוציא, פשוט לדעת את האמת על עצמי סוף סוף ולהתקדם, מצידי שיצאו 20 עמודים עכשיו..) וכשיצאתי כבר עם ה"לא מציאותיים, ואפילו משכתי איתם את הקשר כדי לתת צאנס (אולי הבעייה בי, אולי אני בוררת וכו..), בסוף ראיתי כמה שזה פשוט לא אפשרי, ואיך לאט לאט אני הופכת לשתלטנית מדי/עצבנית או גברית או מחנכת שלהם עד שנמאס לי לגמרי.

כנראה שבאמת מה שהיה חסר זה אולי הרגש במערכות היחסים שלי עם ה"חזקים". אולי לא דיברתי מספיק. אולי לא הבעתי מספיק מה אני רוצה. ואולי כל החלומות שלי על זוגיות וכל מה שאני מתכננת לא יכוים אף פעם להתממש רק באופן רציונלי בלי באמת לחשוף את החלק הרגיש באופן פעיל באמת. ובגלל זה דוחה אותי לראות את זה בגבר - שמיישם את מה שאני "אמורה" לעשות, ופשוט לא מסוגלת, כי אני פחדנית. אבל, זהו. אני כבר לא מפחדת יותר.
 
אבל לזה בדיוק אני מתכוונת

כשאת אומרת "ציפיות גבוהות מדי" הן גבוהות מדי ביחס למה? או למי?
רק לגביך

יש שני סוגים של ציפיות
ציפיות ראליות - כאלה שנשענות על ניסיון העבר ולוקחות אותו בחשבון
ציפיות לא ראליות - כאלה שמתעלמות מניסיון העבר בנחישות מפתיעה עם ולמרות כל מה שקורה מסביב.

למה הדבר דומה? נגיד שאנחנו חברות. ונגיד שאת דייקנית מאוד ומגיעה בזמן, ואילו אני כל הזמן מאחרת לכל מקום.
ונגיד שאת צריכה להגיע לשדה התעופה ורוצה טרמפ ממישהו - ומבקשת ממני כי אני חברתך הטובה.
מבחינתך - אני, למרות שאני מאחרת כרונית, *צריכה* להבין שבמקרה דנן אסור לאחר ולכן את מצפה ממני - למרות כל האיחורים הכרוניים שלי עד היום ותוך התעלמות מרשימה מהרקורד שלי - להגיע לאסוף אותך בזמן...
וכמובן שאני לא מגיעה בזמן, כי אני אף פעם לא מגיעה בזמן. אני מגיעה באיחור אופייני, אנחנו נוסעות בלחץ, ואת כועסת עליי [מה זה כועסת? מוכנה לחנוק אותי!]
זו דוגמה להתנהלות קלסית של צפייה לא ראלית שאנשים עושים כל הזמן. יש להם בראש איזה מודל של איך *צריך* להתנהג ומצפים מהזולת ליישר קו עם המודל הזה למרות שאין שום עדות בשטח מהתנהגויות קודמות שזו בכלל אפשרות.

איפה שאת שומעת את עצמך אומרת " אבל הוא צריך ל..." תעצרי ותשאלי את עצמך בכנות על סמך מה את קובעת שהוא *צריך ל...* אם את קובעת את ה*צריך ל* הזה על סמך דעות נחרצות שיש לך על העולם, סביר להניח שאת נמצאת בתחום הציפיות הלא ראליות.
 
וכמובן

שהסיפא הוא שעם צפיות לא ראליות אי אפשר לבנות זוגיות כי תמיד מתנפצים מול המציאות מתישהו.
 

pinkandyellow

New member
יעל, אני חושבת שעד היום ההציפיות שלי

מאנשים היו שהם יהיו עצמם, אבל שגם יתאימו את עצמם אלי ולציפיות שלי - ואני לא חושבת שזה לא אפשרי, כי אני כן מצליחה לעשות את זה.

אני תמיד נשארת מי שאני, וכשאני נתקלת ברצון של מישהו אני מוותרת ומעניקה מעצמי.

הבעייה תמיד נבעה מכך שהרצונות שלי לא סופקו אף פעם (הציפיות). כלומר לא היה אף פעם מישהו שהצליח גם להישאר עצמו וגם לספק את כל מה שרציתי. אלא אם הוא איבד את עצמו לגמרי או שהוא היה אגואיסט לגמרי. זה אף פעם לא היה באמצע.

תמיד המחשבה בראש שלי הייתה שאם אני קיימת בעולם אז בטח יש מישהו כמוני שיהווה לי מכסה. אבל כנראה שאולי הציפיות שלי מאנשים באמת גבוהות. אולי זה באמת יותר מדי לבקש מבן אדם שגם ישאר מי שהוא וגם יספק את הצרכים של האחר. ואני גם מודעת לזה שיש לי דרישות גבוהות, כן , מודעת.

אבל מכתיבתך לא הבנתי איך בכלל אפשר לפתח זוגיות. כלומר כן, אני כן קובעת הרבה פעמים את ה"הוא צריך ל..." אבל כשבונים זוגיות לא אמורים דבר על הדברים האלה ולהגיע לעמק השווה? הרי אי אפשר לקבל הכל ולהתפשר על כל חיסרון.

בעבר הייתה לי מערכת יחסים כזאת שקיבלתי כל מה שבן הזוג שלי עשה, פשוט אהבה ללא תנאי, ומה שיצא מכך הוא שיצאתי נבגדת עם משפט סיום של "את טובה מדי".
תאמיני לי שהאהבה שלי לעולם, בתוך הלב, ולאנשים בכלל היא כל כך גדולה, אבל כיום די מפחיד אותי למסור את הלב בכזאת קלות, למרות שאני מתה לעשות זאת, כי בכל פעם שאני מנסה, מישהו תופס על זה טרמפ מחדש. זו בעייה. בגלל זה כנראה הדרישות הגבוהות גם מאחרים. כדי שיהיו שווים את הלב שלי. כי הוא ענק.
 
חלק גדול

מהשמירה על זוגיות בריאה קשור במשא ומתן בין שני אנשים שמוכנים פעם להעניק ופעם להתפשר.

אשכרה משא ומתן על צרכים.

ולא, אל תמסרי את הלב. הוא שלך. מקסימום את משאילה אותו מדי פעם למי שראוי ולמי שמחזיר לך בהשאלה את שלו
 
למעלה