נמאס לי!

[firebowl]

נמאס לי!

אחותי גרה ולומדת בירושליים, תמיד אמרתי שיש לה מזל.. היא יצאה חצי שעה לפני הפיגוע מהאוניברסיטה. עכשיו היא דואגת לחברים. נמאס לי! אש.

 

[אפי היקרה]

איני רוצה לגלוש לפוליטיקה

אך נדמה לי שחוץ מלראש הממשלה ושר הבטחון, לכולנו העניין הגיע עד לגבות, ולחלקנו זה חצה מזמן את קו הפדחת !!! אולי זה המקום לפתוח שרשור על "איך החיים האישיים שלנו נראים מאז חזרה ללקסיקון שלנו המילה אינתיפאדה". באופן אישי עליי להודות שהרגלי הבילויים שלי הפכו צנועים (ולא רק מחמת המיתון). רק לפני שבוע אספו אותי שתי חברות ושקלו האם לנסוע לשדרות רוטשילד (תל אביב) ולהתנייח בפאב מקומי, או שמא לנסוע לכיכר מסריק. אמנם עיסוקי העיקרי הוא במוסד, אך גם לנו אין מידע מדויק על כל ארכי-מתאבד עם כוונות זדות, ולפיכך לא יכולתי להחליט בין שתי החלופות, שכן בשתיהם יכולתי בקלות לתאר איך תיראה הסצינה לאחר הפיצוץ. כמובן שגם תיארתי לעצמי איך אתראיין לטלוויזיה (כשמאחורי זנב מתקהלים עם פלאפונם בידם, מנפנפים לחבר´ה בבית) ואספר איך שניה לפני כן הזמנתי נס על חלב, והוא משום מה טרם הגיע. מגוחך? כלל לא. אולי פעם הסנריו הזה היה דמיוני. היום הוא ריאליסטי לחלוטין, ולכולנו יש סיכוי להיות מפורסמים ל-5 דקות של תהילה. על נסיעה לדרום העיר אין מה לדבר, על ביקור בעזריאלי אני כבר מזמן לא חולמת, ובירושלים הייתי לפני שבועיים, וישבתי כנשוכת נחש כל הדרך מהכניסה לעיר עד הגיעי למחוז חפצי (רחביה). וזה הפרצוף של החיים שלי. שלכם יותר טוב?

 

[Benkok]

בלי להיכנס לויכוח

מכיוון שלדאבוני אין לי כל כך זכות להביע דיעה, אני מביע בזאת תנחומים ומאחל החלמה לפצועים. בן בנגקוק-תאילנד

 

[שרוניק]

האמת? חיים בפחד כל הזמן

זה לא שאני הולכת וכל הזמן מסתכלת לכל הכוונים לראות אם מגיע מחבל. אבל כמו שאמרת, עושים חושבים לפני שהולכים למקום שהוא גדול, לקניונים אני עדיין הולכת, כי שמה הכי בטוח, לא? בירושלים לא הייתי המון זמן, אבל זה קורה בכל מקום, אז מה זה כבר משנה? אני יודעת שההורים שלי מוטרפים מדאגה, וכל יום מזכירים לי לא ללכת לשום מקום, רק לעבודה ולבית (יה רייט)..ואז עוברים כמה ימים, ואין פיגועים, ושוכחים קצת. ואז מגיע יום כזה נוראי כמו היום, ויוצא לך באמת החשק לצאת מהבית....

 

[ברק א.]

לא יודע

כמה אפשר לשבת בבית ולהתחבא מתחת לשמיכה ( במיוחד שכ"כ חם בחוץ..) ? אולי זה לא הכי חכם מצידי , אבל אני לא אחשוב פעמיים לפני שאני אלך לשבת בבית קפה כלשהוא . אני אוהב בתי קפה , ולשבת שם מידי פעם זה אחד ההנאות הקטנות שלי . אני לא מוכן לזרוק את כל זה לפח . זה יתחיל בלא ללכת לבית קפה , ימשך למצב של קניות דרך האינטרנט , ויגיע למצב של אגורופוביה מוחלטת . מצטער מאוד , אילו לא חיים . אין ספק שלאף אחד אין מצב רוח לצאת לבלות בימים קשים כאילו , זה לא ממש אנושי לצאת לרקוד למשל בזמן שאתה יודע שהיום בצהריים 8 משפחות נוספו לרשימה המקוללת של משפחות שכולות , אבל אין לנו ברירה , לעזאזל , אנחנו חייבים מתישהו לפרוק את כל הכאב המתמשך הזה , ולכל אחד יש את הדרך שלו . רק שנהיה בריאים.. בהזדמנות לא כ"כ חגיגית זו , הרשו לי להדליק נר לזכרם של אותם טהורים שנרצחו היום , והרבה לפני..

באהבה .

 

[שָבַרתָ שילמתָ]

להיות הורה היום זו זוועה אמיתית

שומר בגן, שומר בפעוטון, כל פעילות שמערבת יותר מ-100 אנשים במקום ציבורי נפסלת על המקום. נעולים בבית כמו עכברים מסוממים - ואני עוד מאלה שלא מפחדים !!!