איני רוצה לגלוש לפוליטיקה
אך נדמה לי שחוץ מלראש הממשלה ושר הבטחון, לכולנו העניין הגיע עד לגבות, ולחלקנו זה חצה מזמן את קו הפדחת !!! אולי זה המקום לפתוח שרשור על "איך החיים האישיים שלנו נראים מאז חזרה ללקסיקון שלנו המילה אינתיפאדה". באופן אישי עליי להודות שהרגלי הבילויים שלי הפכו צנועים (ולא רק מחמת המיתון). רק לפני שבוע אספו אותי שתי חברות ושקלו האם לנסוע לשדרות רוטשילד (תל אביב) ולהתנייח בפאב מקומי, או שמא לנסוע לכיכר מסריק. אמנם עיסוקי העיקרי הוא במוסד, אך גם לנו אין מידע מדויק על כל ארכי-מתאבד עם כוונות זדות, ולפיכך לא יכולתי להחליט בין שתי החלופות, שכן בשתיהם יכולתי בקלות לתאר איך תיראה הסצינה לאחר הפיצוץ. כמובן שגם תיארתי לעצמי איך אתראיין לטלוויזיה (כשמאחורי זנב מתקהלים עם פלאפונם בידם, מנפנפים לחבר´ה בבית) ואספר איך שניה לפני כן הזמנתי נס על חלב, והוא משום מה טרם הגיע. מגוחך? כלל לא. אולי פעם הסנריו הזה היה דמיוני. היום הוא ריאליסטי לחלוטין, ולכולנו יש סיכוי להיות מפורסמים ל-5 דקות של תהילה. על נסיעה לדרום העיר אין מה לדבר, על ביקור בעזריאלי אני כבר מזמן לא חולמת, ובירושלים הייתי לפני שבועיים, וישבתי כנשוכת נחש כל הדרך מהכניסה לעיר עד הגיעי למחוז חפצי (רחביה). וזה הפרצוף של החיים שלי. שלכם יותר טוב?