נמאס לי

total lost

New member
נמאס לי

אני לא יכול יותר עם האיטיות שלי. האיטיות מתבטאת בעיקר בלימודים. זה נורא משפיע על הלימודים ועל החיים בכלל. אני משקיע המון ורוב הפעמים לא כל כך מצליח. אין לי כמעט זמן לעצמי ולהתיייחס לדברים חשובים אחרים. יש לי גם הפרעת קשב וריכוז ככה שני לא בטוח ממה נובעת האיטיות. אני מתקרב בצעדי ענק לגיל 30 (בן 27) ויש לי בעיות קשות בתחום החברתי. אני חייב לעבוד על זה באופן רציני, דרוש שינוי משמעותי.. קשה לי מאוד להתעסק במקביל בשתי דברים אלו. במקום להשקיע בתחום החברתי אני משקיע בלימודים. אבל אני לא יכול לדחוף את העניין הזה הצידה יותר. אני בטיפול פסיכולוגי ומקבל תרופות שבנתיים לא משפיעות מספיק. אני לא יכול להמשיך לחיות ככה, אם אין אפשרות לשנות את הדברים באופן יסודי ולא רק באופן קוסמטי זה אומר שחיי היו סבל מתמיד.
 
נשמע לא פשוט

האם יש לך מסגרת חברתית כלשהי? האם אתה מגיע לאחת מקבוצות תמיכה? (שם יותר נוח להתבטא בד"כ..) מה הסיבות שאתה לומד את מה שאתה לומד? זה מעניין אותך? שקלת אפשרות לעבור למשהו תובעני פחות? ושאלה נוספת - מהו הטיפול הפסיכולוגי שאתה מטופל בו וכמה שמן כבר אתה מטופל? (האם זה CBT?)
 

total lost

New member
לשאלתך

אני לומד באוניברסיטה ויש לי שני סטודנטים שאני מדבר איתם ועם אחד מהם אני יושב לעשות דוחות מעבדה אבל לא הייתי קורא לזה חברות ממש. אני לא בטוח אם יש לי OCD או לא אז אני לא יודע אם מתאים שאני אגיע לקבוצת תמיכה. אני מטופל ב CBT במשך 4 חודשים (זה הטיפול CBT השני שלי).
 
שלום לך

לגבי קבוצת תמיכה - כדאי שתפנה את השאלה למנהלת הפורום, תמי. היא תגיד אם כן או לא. האם יש לך זמן למסגרת התנדבותית בה תוכל לעבוד עם קהל אנשים? נראה לי זה היה יכול להעלות את הבטחון העצמי שלך. לגבי CBT - איך לדעתך זה מתקדם עד עכשיו? האם אתה מצליח עם המטלות?
 
אוף!

אוף. זאת הרגשה נוראית ושמיכת הרחמים העצמיים כ"כ חמה ומפתה אבל מצד שני היא כ"כ הורסת - תזהר ממנה לפני שתכנס אליה, זאת מלכודת של אשליה שהיציאה ממנה דורשת מאמץ רב. האוסידי התפרץ אצלי באמצע הלימודים לתואר ראשון, זה היה קשה מצד אחד להראות שהכל בסדר מצד שני להתמודד עם קשיים גדולים התמודדתי עם חזיתות רבות (משפחה, לימודים, דיאטה, עבודה אוסידי עד שהרגשתי שאין לי כוחות) הייתי עייפה, עצובה ועצבנית. הפסיכיאטר שלי אמר לי להוריד הילוך, לזכור שאני בן אדם והכוחות שלי מוגבלים במקום לפזר את הכוחות שלי להתמקד בכמה נושאים ואת השאר לא להזניח אבל לא לדרוש יותר מידי. והשינוי היה מעולה. עכשיו אני עושה חלק מהזנבות של העבודות שנשארו לי ואני הרבה יותר רגועה. לא צריך להוכיח לאף אחד כלום. עדיף להתמקד במה שעושה לך טוב, להיות מאושר (והאושר מוסיף כוחות) ועם כוחות ועידוד לקחת עוד פרוייקט. זה נשמע אולי בנאלי, אבל לי זה עזר. ועוד דבר, אם יש קשיים חברתיים זה לא בושה, להפך זה אפילו מומלץ לעלות את זה במהלך הטיפול לנסות למצוא כלים שיעזרו לך חברתית לעשות הדמיות (זה אולי נשמע מוזר אבל שווה לבדוק) בכל מקרה, הרבה הצלחה כוחות ושלווה
 

אמא11

New member
היי וערב טוב לך../images/Emo140.gif

האם אתה מטופל לגבי הקשב/ריכוז? אם אתה מאיזור המרכז, אני מציעה שתשקול להצטרף למפגש שלנו ביום חמישי בעוד שבוע. אנחנו נפגשים בת"א בימי חמישי בערב, אחת לשבועיים ואני כותבת הודעה על כך בתחילת השבוע בו מתקיים המפגש. אם אתה מהצפון - המפגש הבא יהיה ביום א' בעוד כעשרה ימים. מפגש כזה יכול לעזור גם מבחינת קשרים חברתיים. האם שיתפת את הרופא שמטפל בך שהכדורים לא משפיעים מספיק? מקוה שהמצב ישתפר בקרוב תמי
 
למעלה