נמאס לי ../images/Emo7.gif
כן! נמאס לי!!!!! נמאס לי!!!!! אני תמיד הייתי קוראת סמויה פה, לא חושבת שהגבתי פה למשהו, לא חושבת שכתבתי משהו, הכל עבר לי ככה בראש וזהו. רוצה לשתף אתכם, אם אפשר, רוצה להוריד אבן מהלב... אני שרון, בת 23. הכל בעצם התחיל לפני כמה שנים, בכיתה ח', כשהייתי בחטיבה והבנתי שאני ממש שמנה... 1.63 על 85 ק"ג... מעולם לא חשבתי שאני שמנה עד אותו הזמן... כלומר, ידעתי שאני שמנה, אבל הדחקתי את זה כל הזמן.... המשכתי להדחיק, ללבוש גדול וכהה... מתביישת בגוף... עד כיתה י"ב. שם החלטתי שזהו. אני הייתי התלמידה המצטיינת, מנסה לכפר על השומן באמצעות המוח. מוזר? אבל הכל לא היה במודע. בקיצור, בכיתה י"ב, בגיל 17 בערך החלטתי שדיי!! בינתיים הצטברו להם עוד ק"ג לתפארת... והגעתי למשקל קליל של 97 ק"ג... כמעט כמו ממוצע הציונים... בתחילת י"ב התחלתי דיאטה, הדיאטה הראשונה שלי. והכל לבד. אז אכלתי כל יום אותו דבר כמעט. בוקר- סנדביץ' מלחם קל עם חומוס/גבינה לבנה/קוטג' וזהו עד לשעה 14:00 שהייתי חוזרת הבייתה, גוועת! תמיד אמא היתה מכינה אורז עם משהו, הייתי לוקחת אורז שאני מאז ומתמיד חולת אורז, חותכת מלפפון ירוק או עגבניה, שניצל טבעול-תירס או שניצל דג הנסיכה וזהו, עד לשעה 17:00- הייתי אוכלת פה מעדן דיאט או פרי או קרטיב. ובערב מנת קורנפלקס עם יוגורט או חלב וכוס נס קפה... וזהו ככה כל השנה. התביישתי לעסוק בספורט בגלל איך שהייתי נראית. אז רכשתי קלטת ספורט ועשיתי בבית לבד. לאט לאט התחלתי להרזות ובהתחלה זה הגיע ממש בבום, 10 ק"ג, עוד 5, עוד 4, עוד ועוד... היום כבר מגיל 18 וחצי אני על אותו משקל של 70-72 ק"ג. פעם ככה, פעם ככה. כן, כיף.. אבל לא... לא כיף רע לי. נמאס לי ואני רוצה להיות רזה! אני רוצה להפחית מהמשקל וכלום לא קורה, אני לא יכולה לוותר על עוגיות עם הנס, לא יכולה לוותר על מעדני שוקולד, לא יכולה לוותר על במבה... לא יכולה.. רוצה ולא יכולה!!!! החלטתי לעשות שינוי. למרות שאין לי כמעט זמן (אני גרה עם החבר, מחזיקה בית מכל המשתמע מכך, לומדת הרבה ועובדת במשרה מלאה) החלטתי שדיי!! שיש סדר עדיפויות! קודם אני!! הנשמה שלי!! אני רוצה ללכת לקניון להיכנס לחנות בגדים ולא לקנות מכנס במידה 42-44 שנראה לא טוב! אני רוצה להיכנס לחנות בגדים, "לזרוק" עלי מכנס, "לזרוק" חולצה, להביט במראה מבלי לראות את השומן שמבצבץ לו, את הבטן הזו... למה אני לא יכולה ככה?? למה?? יש פה באיזור שלנו מכון כושר מיוחד, שיש בו את שיטת המעגל... מחר יש לי שיעור ניסיון ואם יהיה טוב, אני מתכוונת להירשם ולהתמיד.. אני מקווה... מדובר על שיעור של 30 דקות. נשמע מעט, אבל חברה אחת שלי בהתמדה הפחיתה יפה מאוד מהמשקל. אז כן.. אני מקנאה! אני רוצה גם! אז מחר השיעור ניסיון... אני מתכוונת להתמיד כל יום... אני מקווה.. זה מול העבודה, ככה שאני יכולה לסיים את העבודה, ללכת לשיעור לחצי שעה- להתקלח שם ולנסוע הביתה, לסדר, לבשל ולהתחיל ללמוד... והכל יהיה באיחור של שעה... אז לא נורא, נכון? אני יכולה!!! אני יכולה!!!!!! אני רוצה ואני יכולה!!!!! פשוט.. כואב לי.. כל כך כואב לי בפנים... כבר חודש וחצי שאני פעם בשבוע מגיעה לחנויות בגדים בתקווה למצוא מכנס שיהלום אותי... חולצה שתחמיא לי... כלום. אני לא שמנה, אני יודעת, אני לא רזה.. אני תקועה וזה נורא. אני רוצה שחבר שלי יסתכל עלי ולא יוכל להוריד ממני את המבטים והידיים... אני רוצה ללכת ברחוב ולהרגיש טוב עם עצמי, אני רוצה ללכת ולהרגיש שאני הכי יפה!! נמאס לי להתחבא תחת מעטפת של בגדים וחצאיות עם גומי... נמאס לי לחזור הביתה בלי מכנס או חולצה, נמאס לי מהגוף הזה.. נמאס לי... הייתי שולחת תמונה שלי.. אבל אני לא יודעת איך וזה לא חשוב.. רוצה כוח לעשות את זה! אני יכולה!! כן!! אני יכולה!! למה לא?? אני יכולה!!! אני רוצה ואני אצליח!!! מצטערת שזה ארוך... לא הייתם חייבים לקרוא, גם לא חייבים להתייחס... רק רציתי להרגיש הקלה, לשפוך את הלב, להזיל קצת דמעה ולהמשיך בחיים... הלכתי ללמוד... הסיר על הגז... תודה ויום טוב! אני יכולה!!!!
כן! נמאס לי!!!!! נמאס לי!!!!! אני תמיד הייתי קוראת סמויה פה, לא חושבת שהגבתי פה למשהו, לא חושבת שכתבתי משהו, הכל עבר לי ככה בראש וזהו. רוצה לשתף אתכם, אם אפשר, רוצה להוריד אבן מהלב... אני שרון, בת 23. הכל בעצם התחיל לפני כמה שנים, בכיתה ח', כשהייתי בחטיבה והבנתי שאני ממש שמנה... 1.63 על 85 ק"ג... מעולם לא חשבתי שאני שמנה עד אותו הזמן... כלומר, ידעתי שאני שמנה, אבל הדחקתי את זה כל הזמן.... המשכתי להדחיק, ללבוש גדול וכהה... מתביישת בגוף... עד כיתה י"ב. שם החלטתי שזהו. אני הייתי התלמידה המצטיינת, מנסה לכפר על השומן באמצעות המוח. מוזר? אבל הכל לא היה במודע. בקיצור, בכיתה י"ב, בגיל 17 בערך החלטתי שדיי!! בינתיים הצטברו להם עוד ק"ג לתפארת... והגעתי למשקל קליל של 97 ק"ג... כמעט כמו ממוצע הציונים... בתחילת י"ב התחלתי דיאטה, הדיאטה הראשונה שלי. והכל לבד. אז אכלתי כל יום אותו דבר כמעט. בוקר- סנדביץ' מלחם קל עם חומוס/גבינה לבנה/קוטג' וזהו עד לשעה 14:00 שהייתי חוזרת הבייתה, גוועת! תמיד אמא היתה מכינה אורז עם משהו, הייתי לוקחת אורז שאני מאז ומתמיד חולת אורז, חותכת מלפפון ירוק או עגבניה, שניצל טבעול-תירס או שניצל דג הנסיכה וזהו, עד לשעה 17:00- הייתי אוכלת פה מעדן דיאט או פרי או קרטיב. ובערב מנת קורנפלקס עם יוגורט או חלב וכוס נס קפה... וזהו ככה כל השנה. התביישתי לעסוק בספורט בגלל איך שהייתי נראית. אז רכשתי קלטת ספורט ועשיתי בבית לבד. לאט לאט התחלתי להרזות ובהתחלה זה הגיע ממש בבום, 10 ק"ג, עוד 5, עוד 4, עוד ועוד... היום כבר מגיל 18 וחצי אני על אותו משקל של 70-72 ק"ג. פעם ככה, פעם ככה. כן, כיף.. אבל לא... לא כיף רע לי. נמאס לי ואני רוצה להיות רזה! אני רוצה להפחית מהמשקל וכלום לא קורה, אני לא יכולה לוותר על עוגיות עם הנס, לא יכולה לוותר על מעדני שוקולד, לא יכולה לוותר על במבה... לא יכולה.. רוצה ולא יכולה!!!! החלטתי לעשות שינוי. למרות שאין לי כמעט זמן (אני גרה עם החבר, מחזיקה בית מכל המשתמע מכך, לומדת הרבה ועובדת במשרה מלאה) החלטתי שדיי!! שיש סדר עדיפויות! קודם אני!! הנשמה שלי!! אני רוצה ללכת לקניון להיכנס לחנות בגדים ולא לקנות מכנס במידה 42-44 שנראה לא טוב! אני רוצה להיכנס לחנות בגדים, "לזרוק" עלי מכנס, "לזרוק" חולצה, להביט במראה מבלי לראות את השומן שמבצבץ לו, את הבטן הזו... למה אני לא יכולה ככה?? למה?? יש פה באיזור שלנו מכון כושר מיוחד, שיש בו את שיטת המעגל... מחר יש לי שיעור ניסיון ואם יהיה טוב, אני מתכוונת להירשם ולהתמיד.. אני מקווה... מדובר על שיעור של 30 דקות. נשמע מעט, אבל חברה אחת שלי בהתמדה הפחיתה יפה מאוד מהמשקל. אז כן.. אני מקנאה! אני רוצה גם! אז מחר השיעור ניסיון... אני מתכוונת להתמיד כל יום... אני מקווה.. זה מול העבודה, ככה שאני יכולה לסיים את העבודה, ללכת לשיעור לחצי שעה- להתקלח שם ולנסוע הביתה, לסדר, לבשל ולהתחיל ללמוד... והכל יהיה באיחור של שעה... אז לא נורא, נכון? אני יכולה!!! אני יכולה!!!!!! אני רוצה ואני יכולה!!!!! פשוט.. כואב לי.. כל כך כואב לי בפנים... כבר חודש וחצי שאני פעם בשבוע מגיעה לחנויות בגדים בתקווה למצוא מכנס שיהלום אותי... חולצה שתחמיא לי... כלום. אני לא שמנה, אני יודעת, אני לא רזה.. אני תקועה וזה נורא. אני רוצה שחבר שלי יסתכל עלי ולא יוכל להוריד ממני את המבטים והידיים... אני רוצה ללכת ברחוב ולהרגיש טוב עם עצמי, אני רוצה ללכת ולהרגיש שאני הכי יפה!! נמאס לי להתחבא תחת מעטפת של בגדים וחצאיות עם גומי... נמאס לי לחזור הביתה בלי מכנס או חולצה, נמאס לי מהגוף הזה.. נמאס לי... הייתי שולחת תמונה שלי.. אבל אני לא יודעת איך וזה לא חשוב.. רוצה כוח לעשות את זה! אני יכולה!! כן!! אני יכולה!! למה לא?? אני יכולה!!! אני רוצה ואני אצליח!!! מצטערת שזה ארוך... לא הייתם חייבים לקרוא, גם לא חייבים להתייחס... רק רציתי להרגיש הקלה, לשפוך את הלב, להזיל קצת דמעה ולהמשיך בחיים... הלכתי ללמוד... הסיר על הגז... תודה ויום טוב! אני יכולה!!!!