j u l i a 1 3
New member
נמאס לי מהמצב הזה...
אני לא יודעת, אולי זה ככה רק אצלי.. אולי יש פה עוד בנות שיצא להן להיות במצב שלי... לפניי שחבר שלי התגייס הייתי מבלה איתו המון, הייתה איזושהי תקופה שהתרחקתי קצת מהחברות וכמעט תמיד העדפתי בילוי איתו מאשר עם החברות (בין השאר כי ידעתי שאוטוטו הוא מתגייס ואז לא יהיה לי כל כך הרבה זמן להיות איתו...) בכל מקרה, היו חברות שדיברו איתי על זה שהתרחקתי וכעסו עליי על זה... לקחתי את הדברים לתשומת ליבי והפנמתי.. במיוחד מאז שהוא התגייס... אני תמיד איתן, בבצפר ואחריו, ביציאות בימי שישי (כשהוא סוגר...) וגם סתם ככה באמצע השבוע... אבל איכשהו תמיד יש את הקטע של "אוי יוליה היא בטח שוב עם תומר".. אפילו כשזה נאמר לי בצחוק זה מציק ומעצבן כי הן אומרות את זה על כל דבר (אולי הן לא שמו לב שהוא כבר בצבא 4 חודשים ואני רואה אותו פעם בשבועיים, לפעמים גם שלושה, ובקושי מדברת איתו בכלל.. וגם עליו בניגוד לפעם...) ולא נראה לי שהן מתכוונות לזה אבל זה ממש על גבול הפוגע... מן הסתם כשחבר שלי פה אחריי שלא ראיתי אותו שבועיים אני ארצה להיות איתו ו"להשלים פערים" אז כן, אני איתו כל הסופ"ש... אבל זה עדיין תמיד כזה "אוי תומר בבית אז בכלל אין טעם להזמין את יוליה ליציאה כי היא לא תבוא.." וזה נכון, אני בטוחה שכולכן מבינות אותי, אבל זה מציק שהחברות הכי טובות שלי כל כך לא מבינות את המצב שאני נמצאת בו וחושבות שזה שאני רוצה לבלות איתו בסופ"שים שהוא חוזר עושה אותי תלויה בחבר שלי או משו... לאף אחת מהחברות שלי אין או היה חבר חייל והן ממש לא יכולות להבין חצי ממה שעובר עליי... הן בכלל לא מודעות לכמה שזה קשה להחזיק ככה מערכת יחסים נורמלית ולא להתרחק אחד מהשני... אז במקום לעודד ולתמוך הן כל הזמן זורקות הערות בסגנון הזה וזה ממש מעצבן.. המצב עכשיו הוא שחברות שלי מתכננות לנסוע לאוהלים בכינרת בפסח, והחבר בדיוק יוצא לרגילה. הרגילה שלו היא רק 6 ימים ו-א-י-ן מצב בעולם שאני נוסעת לשלושה ימים איתן ולא מנצלת איתו את הרגילה עד הסוף.. גם יש לו יומולדת ברגילה ותכננתי כבר כל כך הרבה דברים לעשות... עכשיו ברור לי שאם אני אגיד לחברות שלי שאני לא מגיעה כי אני רוצה להיות איתו, הן כמובן לא מבינות את המשמעות של חבר חייל שנמצא ברגילה, ויגידו דברים בסגנון "אה ברור שהיא תעדיף להיות איתו על פנינו..." בין אם לי או מאחורי גבי... וגם אם דברים כאלה נאמרים בצחוק- בכל צחוק יש קצת אמת... זה לא שהן רעות ומנסות לגרום לי להרגיש רע- הן פשוט לא מבינות... ונגיד יש לי חברה שיש לה חבר בגילנו שהוא לא חייל והיא איתו המון, הרבה יותר ממה שאני עם חבר שלי, ואני אף פעם לא שומעת שלה הן אומרות דברים כאלה... אז נוצר מצב שלא נעים לי מהחברות הכי טובות שלי להגיד שאני לא רוצה לנסוע לכינרת כי אני רוצה לנצל את הזמן עם החבר כי אני מפחדת מהמחשבות האלה שבטוח יעברו להן בראש... בקיצור אני לא יודעת מה לעשות נמאס לי מהמצב הזה כבר אני כל הזמן מרגישה רגשות אשם שאני לא מקדישה להן מספיק זמן למרות שאני מקדישה להן המון, הרבה יותר מהחבר זה בטוח, ועדיין גם בפעמים המעטות שהוא חוזר ואני איתו זה ממשיך כל הקטע המעצבן הזה... מה אני עושה?
אני לא יודעת, אולי זה ככה רק אצלי.. אולי יש פה עוד בנות שיצא להן להיות במצב שלי... לפניי שחבר שלי התגייס הייתי מבלה איתו המון, הייתה איזושהי תקופה שהתרחקתי קצת מהחברות וכמעט תמיד העדפתי בילוי איתו מאשר עם החברות (בין השאר כי ידעתי שאוטוטו הוא מתגייס ואז לא יהיה לי כל כך הרבה זמן להיות איתו...) בכל מקרה, היו חברות שדיברו איתי על זה שהתרחקתי וכעסו עליי על זה... לקחתי את הדברים לתשומת ליבי והפנמתי.. במיוחד מאז שהוא התגייס... אני תמיד איתן, בבצפר ואחריו, ביציאות בימי שישי (כשהוא סוגר...) וגם סתם ככה באמצע השבוע... אבל איכשהו תמיד יש את הקטע של "אוי יוליה היא בטח שוב עם תומר".. אפילו כשזה נאמר לי בצחוק זה מציק ומעצבן כי הן אומרות את זה על כל דבר (אולי הן לא שמו לב שהוא כבר בצבא 4 חודשים ואני רואה אותו פעם בשבועיים, לפעמים גם שלושה, ובקושי מדברת איתו בכלל.. וגם עליו בניגוד לפעם...) ולא נראה לי שהן מתכוונות לזה אבל זה ממש על גבול הפוגע... מן הסתם כשחבר שלי פה אחריי שלא ראיתי אותו שבועיים אני ארצה להיות איתו ו"להשלים פערים" אז כן, אני איתו כל הסופ"ש... אבל זה עדיין תמיד כזה "אוי תומר בבית אז בכלל אין טעם להזמין את יוליה ליציאה כי היא לא תבוא.." וזה נכון, אני בטוחה שכולכן מבינות אותי, אבל זה מציק שהחברות הכי טובות שלי כל כך לא מבינות את המצב שאני נמצאת בו וחושבות שזה שאני רוצה לבלות איתו בסופ"שים שהוא חוזר עושה אותי תלויה בחבר שלי או משו... לאף אחת מהחברות שלי אין או היה חבר חייל והן ממש לא יכולות להבין חצי ממה שעובר עליי... הן בכלל לא מודעות לכמה שזה קשה להחזיק ככה מערכת יחסים נורמלית ולא להתרחק אחד מהשני... אז במקום לעודד ולתמוך הן כל הזמן זורקות הערות בסגנון הזה וזה ממש מעצבן.. המצב עכשיו הוא שחברות שלי מתכננות לנסוע לאוהלים בכינרת בפסח, והחבר בדיוק יוצא לרגילה. הרגילה שלו היא רק 6 ימים ו-א-י-ן מצב בעולם שאני נוסעת לשלושה ימים איתן ולא מנצלת איתו את הרגילה עד הסוף.. גם יש לו יומולדת ברגילה ותכננתי כבר כל כך הרבה דברים לעשות... עכשיו ברור לי שאם אני אגיד לחברות שלי שאני לא מגיעה כי אני רוצה להיות איתו, הן כמובן לא מבינות את המשמעות של חבר חייל שנמצא ברגילה, ויגידו דברים בסגנון "אה ברור שהיא תעדיף להיות איתו על פנינו..." בין אם לי או מאחורי גבי... וגם אם דברים כאלה נאמרים בצחוק- בכל צחוק יש קצת אמת... זה לא שהן רעות ומנסות לגרום לי להרגיש רע- הן פשוט לא מבינות... ונגיד יש לי חברה שיש לה חבר בגילנו שהוא לא חייל והיא איתו המון, הרבה יותר ממה שאני עם חבר שלי, ואני אף פעם לא שומעת שלה הן אומרות דברים כאלה... אז נוצר מצב שלא נעים לי מהחברות הכי טובות שלי להגיד שאני לא רוצה לנסוע לכינרת כי אני רוצה לנצל את הזמן עם החבר כי אני מפחדת מהמחשבות האלה שבטוח יעברו להן בראש... בקיצור אני לא יודעת מה לעשות נמאס לי מהמצב הזה כבר אני כל הזמן מרגישה רגשות אשם שאני לא מקדישה להן מספיק זמן למרות שאני מקדישה להן המון, הרבה יותר מהחבר זה בטוח, ועדיין גם בפעמים המעטות שהוא חוזר ואני איתו זה ממשיך כל הקטע המעצבן הזה... מה אני עושה?
בכל מקרה היא הסבירה לי והאמת שאני מרגישה עכשיו הרבה הרבה יותר טוב ואני מבטיחה לעצמי להפסיק לקחת דברים כאלה ללב כי הם לא נאמרים בשום כוונה רעה... אבל תודה לך על התגובה בכל מקרה