נמאס לי כבר

[jowel1]

נמאס לי כבר

אני אחרי גרידה בשבוע 8 ביום רביעי האחרון, אחרי הכל היה סבבה כמעט ללא כאבים או דימומים. ביום ראשון בערב באמצע חתונה תקפו אותי כאבים בצד ימין עם הקרנה לגב ולרגל שבקושי יכולתי לעמוד. אני מכירה את הכאבים האלו בדרך כלל באים לי במחזורים, לא חדש לי. אמרתי אני אחכה יום יומיים ואראה מה קורה, אז כבר מאותו יום אני מושבתת עם כאבים נוראים ושראיתי שהיום זה לא משתפר הלכתי לרופא שלי ואחרי שבדק אותי הפנה אותי מחר למיון, יש לי ציסטה 5 סמ' שנמצאת שם כבר מזה עידן עידנים ככה שאני לא מוטרדת ממנה אבל פתאום הרופא שלי כן החליט שהיא מטרידה אותו. היא לא גדלה או משהו אבל הכאבים כנראה נובעים ממנה. אני כבר לא יודעת מה לעשות אין לי כוח לזה, הוא אמר לי להיות בצום מ12 ופה נכנסתי להיסטריה לא בנויה לעוד ניתוח כבר עברתי יותר מדי, אין לי ריצ'רץ. אני שוקלת לא ללכת מחר ולחכות שהכאבים יעלמוץ

 

[זואילי]

אוי ../images/Emo201.gif

תראי... אם את סומכת על רופאך והוא הציע לפנות למיון, אני הייתי עושה כהצעתו. האם זה רופא הפוריות שלך או רופא האנדו? אינני יודעת מהיכן את בארץ ומה ההיסטוריה האנדואית שלך, אבל אם כבר מיון, הייתי ממליצה על תה"ש ורק בשעות היום... בכל מקרה, תהיי קשובה לגוף. ידוע שאנחנו עומדות בכאבים שכל אחד אחר היה מתמוטט מהם. אל תתני לזה להתגבר. אין לדעת אם אכן הכאב הוא מאותה ציסטה ספציפית או בגדול בגלל המצב. תשמרי על עצמך ותעדכני.

 

[jowel1]

אוי אוי אוי

זה לא רופא הפוריות אלא הרופא נשים שלי שהוא מנהל מחלקה גניקולוגית ברמב"ם, אני מהצפון גם שאני מגיעה לבי"ח הוא זה שמטפל בי (דודתי המזכירה שלו כבר 30 שנה) כך שאני סוג של פרסונל. אני סומכת עליו בעיניים עצומות, הוא ניתח אותי בכל הפעמים והוא נחשב כרופא מעולה. פשוט אני מתוסכלת מהציסטה הזו, הורידו אותה כבר פעמיים והיא כל הזמן חוזרת באותו מקום אז אני שואלת מה כבר ישתנה הפעם הזו. יש לי את אותם כאבים כל מחזור והם עוברים אחרי כמה ימים אבל עכשיו זה לא מחזור והכאב הפך להיות די קבוע כבר מיום ראשון כך שאני ממש לא יודעת מה לעשות

 

[זואילי]

אני מבינה שעכשיו את בטיפולים

אבל האם בין הניתוחים היית על דיכויים? או בין הטיפולים? בדקת פעם אם הציסטה שלך מגיבה לדיכוי? יש נשים (ואני ביניהן) שדיכוי מצמצם או מעלים להן ציסטות. עד כדי כך שבניתוח לא נוגעים בשחלות. בטיפולים - אני לא עשיתי טיפולים רצופים (מלבד פעם אחת ויחידה בה היו לי לראשונה מוקפאים אז התלהבתי וניצלתי ווסת של שלילי כדי להחזירם), ולכן עליתי על דיכויים בין הטיפולים כך שגם אם התחילה איזו ציסטה - היא "הותקפה".

 

[kikona126]

אני הייתי הולכת

עם כל הבלגן שעברתי במיון... אבל משום מה שם זה המקום היחיד שבודקים... ואחרי כל הלחץ שהרופאים של הקופה הכניסו אותי אליו, שם הרגיעו אותי, ככה שאולי זאת תהיה זריקת ההרגעה שלך שם... גם בהתחשב בזה ששלח אותך מחר ולא באותו היום אז אני לא הייתי דואגת (אבל זאת אני... אני עם כל הכאבים לא הלכתי למיון ולא לרופא... רק יומיים למחרת שהבטן הקרינה לכל מקום אפשרי פניתי לרופאה ועוד לרופאת משפחה לא ידעתי שזה גניקולוגי...) אני קיבלתי כבר מספר פעמים בחודשים האחרונים הפנייה מיידית למיון, ושחררו אותי, ועוד בפעם האחרונה ממש נבהלו מתסביב או מהתפוצצות של הציסטה... מתברר שהיא סתם גדלה לה ושינתה צורה היא חייה טוב... (עד יום שני הקרוב! אנחנו נראה לה מה זה! ) מוזר שאמר לך צום לפני, לי אמרו לשתות הרבה בדרך לשם אולי בגלל הצילום... יש רק דבר אחד שאני לא מבינה אצל הרופאים, למה הם שולחים למיון ישר ולא בודקים לבד קודם לכן? אותי פעם קודמת שלחו למוקד והרופאה אפילו לא ראתה אותי, שלחה לי הפנייה בפקס וכתבה בהפנייה ב"בדיקה הנדרשת" "בדיקתך" (לא בדקה אותי וגם לא ראתה אותי, אלא את הפקידה שלה שדיברה איתי בטלפון וישר אמרה "אולי יש תסביב, אולי התפוצצה או הולכת להתפוצץ אולי היא גודלת" אולי תסתמי כבר במקום לנסות להפחיד אותי?) כאילו "ראבק" יש להם מכשיר אולטרה סאונד במרפאה תבדקו! וחלקם בכבודם ובעצמם רופאים במיון, אז מה ההבדל בין זה שהם רואים אותי במרפאה לבין זה שהם רואים אותי במיון? (אה כן, סליחה אני מהקופה, אני באה להם על חשבון הפרטיים...) מה ההבדל אם יבדקו אותי שם או פה? וגם במוקד, הרופא אפילו לא הסתכל עלי, עבר על התיק שלי, וישר נתן לי הפנייה למיון, ומתברר שגם לכל האחרים שהגיעו לשם באותו היום... פגשתי את כולם שם (ממש פגישת מחזור תרתי משמע). בקשר לחתונה צר לי לשמוע שזה הרס את השמחה. תתנחמי בזה שהיית שם, אני לא הגעתי לחתונה של החברה הכי טובה שלי כי הכאבים האלו תפסו אותי בדרך לשם, ואני מרגישה הכי רע עם עצמי... זאת החברה הראשונה שהתחתנה, היא כמו אחות בשבילי, וכל כך חיכיתי לראות אותה בשמלת כלה...

 

[jowel1]

אז זהו שאצלי זה קצת שונה

הרופא הוא בפרטי הוא שלח אותי למיון בביח שבו הוא מנהל מחלקה ככה שהוא יוכל לקבל אותי הוא דווקא כן בדק ועשה אולטרסאונד ועל סמך מה שהוא ראה הוא שלח אותי . הצום מ12 זה שאם הם יהיו צריכים לעשות משהו עם הרדמה מלאה. עכשיו לגבי החתונה זו עובדת שלי שהתחתנה ומזל שהחזקתי את עצמי לפחות עד אחרי החופה. מה אני אגיד לך אני גמורה כבר אין לי כוחות לכל השיט הזה ואני יחסית טיפוס מאוד חזק

 

[kikona126]

תרגישי טוב ושיהיה בהצלחה!

מחזיקה לך אצבעות.

גם אני טיפוס חזק... הכאב הזה שלא עובר, ויהי מה, הצליח לשבור אותי... אני גם לחופה לא הצלחתי להגיע...

 

[זהבה240]

כאבים וניתוח

אני ממליצה שתקבלי עוד חוות דעת. אני אחרי ניתוח להוצאת ציסטות מהשחלות. זה לא שינה כלום לגבי הכאבים שאת מתארת. בדיוק אתמול בלילה קבלתי את הכאב הזה שוב (מהאגן/גב תחתון והקרנה לרגל ימין, לפעמים זה ברגל שמאל, ולפעמים בשני הצדדים), ואני בקושי זזה עם כדורים וכאבים. כך, שאני לא יודעת איך זה יהיה אצלך אחרי הניתוח, אבל אצלי הוצאת הציסטות לא עזרה בכלום. דווקא בצד ימין הוציאו לי את השחלה ואפילו זה לא עזר. אז תחשבי טוב אם כדאי לך בגלל הציסטה הזו לעבור עוד ניתוח בהצלחה זהבה

 

[זואילי]

גם אני בעד עוד חוות דעת לגבי פותחת השירשור

אבל בלי קשר לזה, אני לא חושבת שאנחנו יכולות לדעת מה מקור הכאב. אם זה מציסטה או מאיזה מוקד אחד קטן שיושב במקום מועד לפורענות. את מספרת על הוצאת שחלה, ועדיין יש לך כאב באיזור, וזה מזכיר לי שאנאבל לי דיווחה לפני זמן מה גם על כאבים באיזורים נטולי איברים.. אז אנחנו עוסקות בעיקר בניחושים מהיכן מגיע הכאב. גם אצלי לפני הניתוח האחרון היו כאבים בעיקר משמאל, אין לי מושג אם זה היה מהחצוצרה הסתומה, מהשחלה שהייתה דבוקה לרחם, מהמוקד שגלש לשם או מהמעיים. הכל היה באותו איזור. מה שמחזיר אותי לגישה הרדיקלית ממנה הסתייגתי כ"כ הרבה זמן עד ש"נפלתי" ובגדול - ואז הגיעה ההבנה כי אם כבר להיכנס לניתוח - אז לתת יד חופשית על הסכין למנתח, כמובן תוך קבלת *כל ההסברים* והבנת כל המשמעויות וההשלכות וכמובן, רק כשסומכים על המנתח ונסיונו באיתור כל ההפתעות שעלולות לצוץ בניתוח והתמודדות איתן. האם את (זהבה) על דיכוי מאז הניתוח?

 

[jowel1]

טוב אז חזרתי מבי"ח

אחרי שכולם ראו, מיששו ובדקו, אני תמיד מושא להתפעלות איך בן אדם מסוגל לזוז בכלל עם כל הבלגן שיש לי בבטן, רוב הבדיקות תקינות, הרחם ריק מתוכן (אחרי גרידה) אין הריון חוץ רחמי, יש זרימת דם טובה לשחלות, אין תסביבים,אין זיהום או דלקות למיניהן. הדבר היחידי שהבטא עדין יחסית גבוהה שבוע אחרי הגרידה 970. סיפר לי שם אחד הרופאים על מקרה הזוי של אישה בהריון שהיה לה עובר אחד ברחם ורק בשלבים מאוד מאוחרים גילו גם תאום שהתחבא לו בחצוצרה (הריון חוץ רחמי) שבסוף זה נגמר בלידה של 2 תינוקות בריאים וזה הוגדר כנס רפואי, רק אלוהים יודע איך דבר כזה יתכן. אין לי מושג למה הוא סיפר לי את זה. אז להפתעתי שוחררתי לאחר ויכוחים אם להוציא או לא להוציא את הציסטה וכמובן שהם הגיעו למסקנה שלפרסקופיה אי אפשר לעשות לי כי כולי דבוקה מבפנים ולא יהיה אפשר ל"נפח" אותי, ממש בובה מתנפחת אני ומן הסתם לפרטומיה אני לא עוברת שוב אם אין סכנה לשחלות או לתסביבים למינהם. אז שוחררתי עם הכאבים המוכרים, מקווה שזה ירגע בימים הקרובים ואני במעקב לראות שהבטא יורדת. יאללה אני מחכה למחזור כדי להתחיל IVF נוסף שבעזרת השם יניב הריון תקין ארוך ומשעמם. אגב אני מסרבת לדיכויים למיניהם ומעדיפה לסבול כדי להשיג את ההריון המיוחל.

 

[זהבה240]

אני לא על דיכוי

כי הכאבים האיומים מגיעים רק פעם בכמה חודשים, ואני סובלת מאוד מאוד ממיגרנות. אסור לי לקחת אסטרוגן, וגם הזריקות שגומרות את המחזור לא טובות לי בגלל המיגרנות. בכל מקרה בינתיים (טפו,טפו טפו) זה לא אסון להיות במחזור. האנדו' פשוט רוב הזמן מאוד מעצבן ומפריע. כל פעם תופעה אחרת של 'השתוללות הורמונלית'. גם הכאבים עכשיו של הגב התחתול נסבלים עם כדור, אם כי מאוד מאוד מאוד מטרידים ומפריעים לתפקוד. אצלי גולדנברג שרף כמה מוקדי אנדו' שהוא ראה לידי השלפוחית, הוציא שחלה אחת (הימנית) כולל הציסטה, ומהשחלה השמאלית הוציא רק את הציסטה. אמנם הכאבים לא איומים רוב הזמן (כבר 3 חודשים שלא סבלתי נורא נורא), אבל אין שום שיפור בכלל. אני מניחה שישנם מוקדי אנדו' שאי אפשר לראות. כי קראתי פעם , אני חושבת שגם סוריאנו כתב את זה באתר שלו, שחשובה המיומנות של המנתח, כי קשה לפעמים לזהות את מוקדי האנדו', ולפעמים גם בניתוח אי אפשר לזהות אותם. מה שלומך? את עוד על הסטומה? זהבה

 

[זואילי]

חחח, הסטומה עוד עלי ../images/Emo6.gif

שלומי טוב, טפו טפו, חמסה שום בצל. ימים טובים. מחכה ליום בו יעיפו ממני את האיבר. הבנתי את הקטע. אפשר להתקדם. אמרו 3 שבועות עד חודש? פ'סדר.... עם ההסתבכות זה נהיה חודשיים. היום, אני צופה שהרומן הזה לא ייגמר לפני חודש יוני. לפחות רזיתי... שזה נחמד.

 

[kikona126]

המשככים האלו...

היום ראיתי משהו בדוקו על המשככים ועל ספורט שזה אסור ביחד... ולחשוב שהייתי מגיעה למשחקי כדורעף על 2 פויינט כדי לא להרגיש את הכאבים שאני אוכל לשחק... (הפוינט לא נותן לי תחושה של עייפות, זה הדבר היחיד שמצליח להקים אותי איך שהו מהמיטה, אבל לא תמיד) לא נוגעת בהם יותר... אני יום כן יום לא באימונים... (כמובן שלא כרגע...) מה שכן, מה שאת אומרת מאכזב אותי קצת.... כי ביום שני יש לי ניתוח, וחשבתי שאחריו זהו, הכאבים עוברים (לא של המחזור אלא הכאבי גב בטן, וההקרנות שאני קוראת להם חשמל, הרגו אותי הכאבים האלו השבוע!) ואני אוכל לחזור לאימונים, ובכלל לשגרה נורמלית כמו שהיה קודם ללא כאבים

 

[kikona126]

אה...

שלא תחשבו שאני מכורה למשככים, אני מגיעה ככה למשחקים רק בזמן מחזור. הכאבי רגליים עוברים עם הספורט (אבל הופכים כל תזוזה ליותר קשה, מה שכן האדרנלין זה משהו משהו באמת מרגיע כל כאב, גם של נקע ושל שברי מאמץ...)

 

[זואילי]

אל תתנצלי בעניין המשככים

תקראי פה אחורה, ולרוב תראי שאני הייתי מכורה קשה וידועה. איך שפקחתי עיניים בבוקר בלעתי כדור כדי להצליח לרכון מעל לכיור כדי לצחצח שיניים וכדי שאוכל לנהוג לעבודה. הייתי אלופת הקוקטיילים. הייתי רוקחת לי מיקסים שהיו יכולים להרוג בנאדם רגיל. מגיל העשרה היה לי בית מרקחת בתיק - ותמיד הייתי מושא לצחוק בעניין הזה אצל חברותיי. כל יום (!) הייתי חיה על לפחות 5 כדורים. שניםםםםםם. בזמן מחזור התווספו לכדורים גם זריקות וולטרן. כשהפסקתי לפחד ממחטים - שילבתי גם דיקור סיני לעזור לכאבים (בלי לוותר על הכדורים

) כשהגוף הגיע למצב הטראגי של לפני הניתוח האחרון - כבר ביקרתי במרפאת כאב. שיתנו לי פרוטוקול משככים חדש. אני יכולה להגיד בלב שלם - אצלי, ניתוח גומל אותי ממשככים ומכאבים.

 

[kikona126]

חחח

גם לי היה בית מרקחת בתיק, אבל שלי לא רק של משככים... זובירקס (כדורים + משחות יכול להיות שההרפס כמו המגרנות הוא תוצר של האנו?), פוינט (משכך שגיליתי אחרי איזה ניתוח שעשו לי פעם), אימיטרקס (בזמנו) טיפות אוזניים (מה לעשות איך שמגיע החורף האוזניים משתגעות), בכיתה י' גם הצטרפו לזה תרופות לברונכית ומשאף כי חטפתי את זה ממש חזק... דרך אגב, גיליתי שהפוינט זה כדור חזק שלא מתאים לכל אחת... מישהי פעם לקחה ממני בעבודה (והזהרתי אותה שהוא חזק) יום אחרי זה כמעט רצחה אותי, אמרה שהוא ממש טישטש אותה ועייף אותה, אותי זה מעיר) אה, ושאני חוזרת למגרש (בתקווה שזה יהיה עוד בעונה הזאת) כולן פה מוזמנות (אפילו שאנחנו הולכות להפסיד במשחק (לא הגישה שלי לא שלילית, זה פשוט המאמן שעושה שטויות אני מאמינה שהקבוצה יכולה, הוא לא...) אבל תבואו בשביל המפגש

)

 

[זהבה240]

אל תתייאשי

יכול מאוד להיות שאצלך הכאבים יעברו , ואפילו לחלוטין. עושים ניתוח למי שדברים אחרים לא עוזרים לה עם הכאבים, בתקווה שהוא כן ישפר את המצב, ועל פי רוב זה מצליח. אני רק אומרת שלא תמיד. נקווה שאת תהיי חלק מהרוב. תלכי עם מחשבות חיוביות כאלה לניתוח ותראי שהכל יעבור על הצד הטוב ביותר בהצלחה זהבה

 

[kikona126]

../images/Emo24.gif

תודה!!!

 

[jowel1]

פורים שמח לאחיותיי האנדואיות ../images/Emo140.gif

אז אחרי שבוע מפרך וכואב מאוד אתמול כבר חשתי הקלה ואפילו יצאתי למסיבת פורים בערב בתחפושת מהממת והיה ממש נחמד כמובן שלא שתיתי אלכוהול כי זה לא בא טוב עם משככי כאבים היום בבוקר חיפשתי את הנינג'ה שלי ולקחתי אותו לגן, מה אני אגיד לכן שיהיה לכולן חג שמח ונטול כאבים ורק בשורות טובות

 

[kikona126]

שפורים יעבור כבר ונהיה אחרי ../images/Emo178.gif

ושיהיה פורים שמח לכולנו

וכמו שאמרתי שיעבור מהר!

כמו ה

שאוכלים אותו וכמו ה

שבולעים אותה וכמו ה

שמופיע לכמה שניות, ואו אני יכולה להמשיך עם זה עוד שעות... אז תוכלו הרבה

שימו

תרשרשו ב

ואם מישהו ממש רוצה להתחפש אלי החג הזה אני אשמח

אבל זה אומר שהוא יצטרך להכנס לנעלים שלי עד סוף החג