נמאס להתאמן

[Mahadi]

נמאס להתאמן ../images/Emo53.gif

אחרי חצי שנה של אימונים בטאי צ´י נמאס לי באופן טוטאלי להתאמן, ואני מתלבט אם כדאי לתת לזה עוד צ´אנס. כלומר, זה טבעי להמשיך להתאמן אף על פי שאתה לא נהנה מהאימון, אבל עדיין רוצה להגיע לתוצאות(בריאות,יכולת טכנית וכו´) גבוהות? אולי זה בכלל שלב זמני, ומרבית האנשים שמתאמנים צריכים לעבור אותו בשלב מסויים? למשל הוותיקים מביניכם...אתם עדיין נהנים מהאומנות כמו שנהנתם בהתחלה? או שההתלהבות ירדה והעבודה היא יותר מכאנית, בקטע של "שכלל את עצמך"? כל טיפ יתקבל בברכה

בתודה אייל

 

[אבשלוםלאמהבית]

אני יודע אישית

שלי היו תקופות של נימאס. כשהבנתי למה ומה המקור של האנטי זה השתנה אולי תישאל את עצמך ממה התלהבת בהתחלה ואתה לא מתלהב היום אולי זה יעזור לך לברר עם עצמך ועים אחרים את הסוגיה. והיה בטוח שזה לא בעיה יחודית לך

 

[אסף2]

האמת

אצלי זה עובד בצורה הפוכה ככול שאני מתאמן יותר ככה אני נהנה יותר מהאימונים ומחפש יותר זמן להשקיעה בהם.אבל זה דבר די אישי. בסופו של דבר אתה ורק אתה צריך להחליט אם האמנות עדיין מדברת אליך או לא.

 

[mapopo]

תראה....

גם לי לפעמים יש תהרגשה שאין כח לבוא לאימון, ולפעמים הרגשה שכבר נמאס. אבל שאני משנס מותני למרות ההרגשה ומגיע לאימון אני נהנה מאוד ואח"כ לא מבין איך היתה לי את ההרגשה הזו... אולם לפי מה שהבנתי אתה גם אחרי אימון מרגיש שכבר נמאס לך... אז לפי דעתי אם אתה כבר לא מתחבר עם מה שאתה מתאמן, ואפילו סובל... תעשה הפסקה, תראה האם זה באמת חסר לך.. ואם זה לא חסר לך.. חפש תחליף שנראה לך מעניין לא פחות: קונג - פו, אייקידו, קרטה, אגרוף תאילנדי, גודו... מה שכן אני חושב שאתה חייב לעשות איזה שהיא אומנות לחימה, בשביל הרוחניות, הספורט, ההנאה.. והתחביב!! או שתעשה מה שרבים כאן עושים תוסיף לך אומנות לחימה נוספת... בשביל הגוון... בברכה, MAPOPO

 

[מיתר נדיר]

לא נראה לי טבעי

שבן אדם לא נהנה במהלך האימון. נכון שגם אצלי תמיד יש מלחמה עצמית לפני שאני קמה והולכת לאימון, אבל במהלך האימון, אלא אם כן יש בעיה אובייקטיבית (מישהו מנסה לשבור לי איזה איבר, או שאני חולה) אני תמיד נהנית. לדעתי אתה צריך לבדוק למה אתה לא נהנה. זאת אומרת, יש פה איזה מסר שאתה מנסה להעביר לעצמך, אז אולי כדאי להקשיב? אולי הבעיה היא בשיטה, וכדאי לנסות שיטות אחרות? אולי אין כימיה עם המדריך? אפילו אם הוא נהדר ונפלא, וגם אתה נהדר ונפלא, לפעמים פשוט לא מתחברים, ואז אולי מורה אחר באותה שיטה יהיה לך הרבה יותר טוב. נכון שהדגש עובר עם הזמן מ"וואו, זה עולם חדש לגמרי" לשכלול של מה שיודעים ותשומת לב לפרטים יותר ויותר קטנים, אבל אני אף פעם לא הרגשתי שזה "מכאני". למעשה, לפחות באייקידו ההנאה הולכת וגוברת עם הזמן, כי לומדים לעוף

 

[ZaZen]

סבלנות

אני כעת מתרגם מאמר בנושא מאת המורה שלי מקווה שיהיה תשובה הולמת אז תמתין מעט בסבלנות ואל תפרוש

 

[עדי אשר]

ממה נמאס?

האם נמאס לך מהטאי צ´י? האם נמאס לך מהמורה? האם נמאס לך מהתלמידים? תבודד, בבקשה, את הסיבה ואז תוכל למצוא את התשובה הנכונה להמשך הדרך: טאי צ´י היא אומנות שלא קל ללמוד אותה, קשה להבין את התנועות, הקצב לא תמיד מתאים וגם התוצאות (תועלות) אינן מופיעות מיד, במיוחד ה"יכולת הטכנית" (קורדינציה, איזון פיסי, רכות של השרירים, סינכרון עם הנשימה ואף יכולת ההגנה העצמית). סיבות אלו ואחרות גורמות לכך שאומנות זו נלמדת, בד"כ, ע"י אנשים מבוגרים יחסית או אחרי נסיון באומנויות קשות, המכונות קונג פו (גם טאי צ´י היא אומנות קונג פו אבל זהו דיון אחר שכבר דובר בו). לגבי המורה, זהו מרכיב חשוב מאוד ולפעמים אי נוחות אישית יכולה לצור אי נוחות לגבי תוכן השיעורים. צריך להפריד או להפרד ולחפש מורה אחר. כנ"ל לגבי תלמידים. ובכל מקרה קצת משמעת עצמית לא תזיק. שנה טובה, עדי

 

[BLUE SPOT]

הבעיה במדריך!!!!

אם עד עכשיו מאוד נהנית מהאימונים אך את חשה עתה כי הם חוזרים על עצמם ומיצית פחות או יותר את האימונים - האשמה היא של המדריך! תפקידו של המדריך הוא לאתגר כל פעם מחדש את תלמידיו, להציב להם מטרות וסטנדרטים יותר ויותר גבוהים ולשמור על רמה קבועה וגבוהה של שאיפה לעמוד בציפיות ו"לכבוש את המטרות שהוצבו". לצד אלה, תפקידו להעשיר את עולמם הפנימי של המתאמנים בענייני הלכות החיים - תורה שאינה מסתיימת אף פעם. אומר לך מנסיוני, שכאשר התאמנתי במשך כמעט שנה אצל אותו מדריך ( שאימן אותי גם בגוג´ו וגם בטאי צ´י - סגנון היאנג ) הרגשתי שמיציתי את האימונים שלו, וחשתי חוסר רצון וחשק מוחלטים להגיע לאימונים. התחושה היתה כה חזקה עד שכמעט והפסקתי להגיע לאימונים עד שהתחלף המדריך, ואכן לאחר שהתחלף חזרתי להתאמן במרץ ובחשק רב !!!! אז בדקי טוב טוב את עצמך - האם חוסר החשק נובע באמת בגללך או ששינוי אופי השיעורים וההדרכה הם המפתח והמדריך הוא הבעיה !!!!!!

 

[דוד כפרי]

לא תמיד נכון

אני לא מכיר את המורה שלך, אבל גם אני מלמד טאי-צ´י ואני מכיר את שלבי הלימוד, פחות או יותר. יש שלב, אחרי שהתלמיד סיים ללמוד את תנועות הקטה ("פורם"), שהוא מפסיק ללמוד תנועות חדשות. בשלב הזה, שיכול להמשך כמה שנים, לומדים לדייק בתנועות, לבצע אותן יותר נכון, משוחרר, גב ישר וכו´. יש כאלה שמרגישים שבשלב הזה הם לא מתקדמים, שרק טוחנים שוב ושוב את אותו החומר - "הרי אני כבר יודע את הקטה, בביל מה לחזור על זה שוב?! אני רוצה ללמוד חומר חדש!" אני לא אומר שזה מה שקורה אצלכם, ויש מורים "לא מענינים", אבל כדאי לדבר עם המורה על המצב והתחושות האישיות לפני שמתחילים לחשוב על עזיבה. השלב הזה, שבו מעמיקים בחומר, הוא שלב שבלעדיו אין שום אפשרות להתקדם. זה השלב בו, לאט-לאט, עוברים מ"לעשות תנועות של טאי-צ´י" ל-"לעשות טאי-צ´י".

 

[דוד כפרי]

"בביל" = "בשביל"

 

[Mahadi]

תודה לכולכם ../images/Emo24.gif