נמאס לגמגם!!

[KLYVM]

נמאס לגמגם!!

נמאס לי כבר לגמגם!!! למה מכל העולם דווקא אני?!?!?! אני בתקופה חרא של תקיעות...

 

[כוסית בטירוףף]

 

[KLYVM]

אתם מכירים את ההרגשה?

 

[לב המאמין]

למה דווקא לך יש אינטרנט?

למה דווקא אתה יודע לקרוא ולכתוב? למה דווקא לך יש אוכל בבית? למה דווקא לך יש מחשב? למה דווקא אתה מתלונן

? לכל אדם יש בעיות. לאחד אין בית, לשני אין אוכל, השלישי חי בשבטים הפרימיטיביים באפריקה, הרביעית סובלת מאהבה נכזבת, לחמישי אין הורים וכו'... לכולנו יש חסרונות ויתרונות, החכמה היא לראות את היתרונות שלנו ולנצל אותם במקום להתלונן על מה שאין לנו. בכל מקום ממנו אלוהים לקח שם הוא גם נתן. ההזדמנויות הכי גדולות שוכנות בקשיים שלנו. In the middle of difficulty lies opportunity ותזכור, אנחנו נופלים בכדי ללמוד לקום

בהצלחה

לב.

 

[KLYVM]

שטויות.

אני ההיתי מוותר על אינטרנט, על לדעת קרוא וכתוב, על מחשב ועוד על הרבה הרבה דברים כדי לא לגמגם. אם לא ההיתי מגמגם, אני ההיתי הבן אדם הכי מאושר בעולם, ללא צל של ספק. ההיתי יכול לעשות כך כך הרבה דברים שאני לא יכול לעשות היום. הציונים שלי היו עולים ב- 20% לפחות, היו לי יותר חברים, ההיתי יכול להשתתף באופן חופשי בשיחות, לספר בדיחות, כששואלים אותי מה השעה אני לא אצטרך לשקר ולהגיד שאין לי שעון ויש לי עוד מלא דוגמאות. הגמגום פשוט הורס אותי...

 

[Impious]

אם ואם ואם ואם..

זה באמת רלוונטי עכשיו לדמיין את עצמך לא מגמגם? זה באמת עוזר לך? שאתה מבאס את עצמך עוד יותר שהיית בטח כזה וכזה ללא הגמגום כשאתה לא באמת יודע. גם אם לא היה לך גמגום, היו לך בעיות כמו שיש לכל אחד, בין אם זה משבר גיל הארבעים או כניסה למערכת חדשה, אנערף

מה בעצם גורם לך לחשוב שאם לא היית מגמגם העולם היה ורוד? נתקלתי במקרים של אנשים שהמצב שלהם חרא אבל ממש חרא והם שונאים את עצמם כל כך והם מתחננים למות. וקבל איזה קטע מצחיק, הם לא מגמגמים. מפליא? לא, אה? צא כבר מהאופוריה הזאת, לא רק שהיא שגוייה היא גם לא תשפר את מצבך. הכל מאהבה, באמת, אל תיקח את מה שכתבתי כהודעה עצבנית, זאת לא הכוונה, אתה פשוט חייב כבר להפנים את זה..

 

[לב המאמין]

../images/Emo45.gif

 

[רק רצה מסטיק בומבה]

אתה טועה

אם בנאדם מאבד משהו, אז הוא לומד להעריך אותו. לכן במצב הנוכחי הוא צודק, להפסיק לגמגם היה עושה אותו מאושר. זה לא אומר שלא היו לו בעיות אחרות, אבל זה כבר סיפור אחר.

 

[Impious]

לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד

אם מאבדים משהו רק אז מבינים כמה הוא חשוב לנו, בזה אני מסכים ואני נתקל בזה הרבה. כשמאבדים משהו הכוונה למשהו יקר שחשוב לך, איך זה מתקשר לגמגום? ומאיפה אתה כל כך בטוח שאם הוא לא היה מגמגם הוא היה מאושר? אז נכון שבמצב הנוכחי כשהוא מתייחס אך ורק לגמגום בצורה כזאת שזה מפריע פה ומפריע שם, אז הוא היה יותר חופשי. וגם זה, זה לא בהכרח אומר שהוא היה מדבר בחופשיות רבה, רבים נלחצים לדבר מול קהל או לספר בדיחה או כל דבר אחר ואין להם גמגום (ראה זאת כהתחכמות מצידי). ואם אין לך ת'בעיה של גמגום יש לך בעיה אחרת, אין אדם אחד שבעולם שהוא נטול צרות לגמרי. וכן, במצב הנוכחי הוא אומר לעצמו שהוא יהיה מוכן שתהיה לו כל צרה אחרת רק לא את הגמגום וזה רק בגלל תסכול, הוא לא מודע אפילו לאיזה מצב אנשים מגיעים ושהגמגום שלו זאת צרה מינורית לעומתם. הוא מסתכל על זה כמובן מאליו ושוב, זה לא רלוונטי. זאת המציאות וזה המצב ופה זה נגמר, מיותר אפילו לדון בזה.

ואני עם שוקי, להתלונן כל הזמן שנמאס תמיד אפשר, אבל מה יוצא מזה?

 

[רק רצה מסטיק בומבה]

...

כשמאבדים משהו הכוונה למשהו יקר שחשוב לך, איך זה מתקשר לגמגום? בהנחה שהוא לא מגמגם מלידה, אז לאבד את היכולת לדיבור שותף ורהוט. ומאיפה אתה כל כך בטוח שאם הוא לא היה מגמגם הוא היה מאושר? תקרא את מה שהוא כותב.

 

[Impious]

בשביל הקטנוניות

אי אפשר לגמגם מלידה, אתה לא מדבר מהרגע שאתה נולד נכון

ועדיין, אני לא מבין מה אתה מנסה להגיד בזה, אז הוא איבד את היכולת לדבר שוטף, אז עכשיו הוא מעריך את הזמנים שהוא היה שוטף. הזמנים האלה היו לפני הרבה זמן, אין פה בכלל פרמטר להשוואה במידת ההסתכלות שלך על הדברים, הסביבה שאתה חי בה או החשיבה שלך, הכל שונה. הוא מסתכל על זה כאילו שהכל סובב את הגמגום, כאילו זאת ה-בעיה שמונעת ממנו להנות מהחיים. הוא מעלים עין מכל צרה אחרת אפשרית או מכל קושי שיכול לעמוד בד"כ בלי קשר לגמגום. זה בצורה מוקצנת אבל זה המצב.

 

[רק רצה מסטיק בומבה]

אם בנאדם

נולד נכה, בלי יכולת ללכת, האם הוא נחשב לנכה מגיל2-3 (או מתי שמתחילים ללכת)? או נכה מלידה? אם בנאדם לא חווה חוויה אלטרנטיבית לפני המצב הנוכחי, אפשר להגדירו כX מלידה, משום שאין שום משמעות לשנים בהם המגבלה בין כה וכה לא יכולה לבוא לידי ביטוי. אני מנסה להגיד שThe truth is out there, שניכם מציגים פרספקטיבות נורא קיצוניות ואני מאמין שהצדק נמצא איפשהו באמצע, ולדעתי אף קרוב יותר לגישה של פותח השרשור. פרמטר להשוואה יש לו-ישנן סיטואציות שהן לא תלויות זמן, גיל, נקודת הסתכלות וכו', ועל כן ניתן להשוות בין ה'לפני' ו'האחרי'. בנוסף לזאת, הוא יכול להסתכל מסביב ולמצוא נפשות תואמות, אנשים דומים, ולערוך השוואה בין עצמו לבינם ולראות את ההבדלים המהותיים (אם ישנם כאלה).

 

[Impious]

אז זהו שבגמגום זה קצת שונה

יש שאומרים שיש בגמגום מן התורשה. אבל! הגמגום מופיע בשלב מאוחר יותר ולפעמים אפילו לא מופיע בכלל, הוא צריך איזה טריגר שייתן לו לצוץ :} כשהבעיה פיזיולוגית נטו (לא בטוח אם אפשר להגיד דבר כזה על פיזיולוגית, אחרי הכל זה משפיע גם על החשיבה שלך) זה באמת מלידה, במקרה של ידידנו הבעיה היא יותר פסיכולוגית מאשר פיזיולוגית.. אז אני חושב שאתה לא יכול לעשות את ההשוואה הזאת בלי לשקול דברים נוספים. החיים מחולקים לשניים, האחד שהוא עד לרגע שהוא גילה או שצץ לו הגמגום, והשני הוא עד היום. הבעיה שלו לא צצה לאחרונה. הבגרות שלו, היכולות שלו, הניצול של השפה ורמת התבטאותו. כל אלו לא היו לו אז, לפחות לא במידה ניכרת. אז מה הוא ישווה בדיוק? שהוא הצליח לקרוא בגן משפט לבין זה שעכשיו בתיכון הסיטואציה מרתיעה אותו? כן, להשוות לאחרים זה אחלה אך לא תמיד בריא אתה יודע, זה יכול לאכול אותך

כנ"ל לגבי השוואות עם אירועים בעבר. אתה יכול שלצבור מזה ביטחון שפעם היית כזה כזה ואולי עדיין יש תקווה ואתה יכול שלהתבאס שאתה יורד כל הזמן ולא עולה. פה גם מתערב הקטע של הגישה אז.. זה סיפור בפני עצמו, בעע טוב אני חופר מצטער

 

[רק רצה מסטיק בומבה]

...

גורם לגמגום יכול להיות הן נויורולוגיה והן פסיכולוגי. שינוי בצורת החשיבה זו השלכה של הבעיה, ולא חלק מהבעיה עצמה. כן, גם השוואות כאלה לגיטימיות.

 

[shuky63]

גם לי נמאס-מה עשית בשנה

האחרונה כדי להפחית את הגמגום? אני פניתי בחודש האחרון לקלינאית שטפלתי אצלה בעבר כדי לרענן את הטכניקה ולחזור לשטף יותר טוב.