נמאס כל כך (ט)

Amory

New member
נמאס כל כך (ט)

אני אמורה להיות כבר כל כך רגילה לתהליך הזה ועדיין זה מייאש. הקילוגרם הראשון שאני עולה אחרי תקופה ארוכה של ירידה משמעותית הופך את הקערה על פיה. זהו, אני כבר לא רזה מדי, לא חולה, בעצם... למה בכלל אני נמצאת בטיפול הזה? הנה, אני כבר בסדר איך זה ששבועיים של התאמצות והצלחה לעמוד במשימה מוחקות את התחושות שהייתי כל כך בטוחה בהן שאני רוצה טיפול, מבינה שאני לא במצב טוב, רוצה לשנות את החיים וזהו זה נגמר עליתי אז נגמר אני לא מצליחה לזכור למה רציתי בזה כל כך, למה חשבתי שהמצב לא טוב, מה רציתי לשנות אוףףףף אני מתוסכלת כי אני לא רואה איך להמשיך מכאן איך אפשר להמשיך בתהליך הקשה הזה כשמרגישים כל כך מנותקים...? אני כבר לא מרגישה חולה, לא מרגישה שהייתי חולה לפני שבועיים, לא זוכרת למה חשבתי שרע לי, או שמצבי לא טוב מיואשת
 
את יודעת,

לפעמים ההבנה שאת חולה היא ממש חמקמקה. גם אם בשכל את יודעת, את לא מרגישה. כל עוד את לא מפרקת את הטיפול בגלל הרגש הזה שאת יודעת שהוא מנותק, זה בסדר. כלומר, זה בסדר להיות מנותקת בתוך הטיפול, זה קורה. הפסיכולוגית שלי הייתה אומרת לי כל הזמן שצריך "לסמוך על התהליך", שיש לו את הכח שלו, ושאם נמצאים בתוכו, גם אם לא כל הזמן עושים את העבודה הכי חזק שאפשר- הוא קורה. והוא באמת קרה. אז תהיי בתוך התהליך, לפעמים מחוברת יותר, לפעמים פחות, ולפעמים מנותקת לגמרי, רק אל תפסיקי את התהליך. תני לו צ'אנס לקרות לך....
 

קולדון

New member
זה שהתחלת להעלות במשקל ושחזרת לאכול...

לא אומר שאת כבר לא חולה. תראי כמה קשה לך התהליך הזה. מן הסתם, אם היית בריאה, לא הייתה לך שום בעייה, עולים במשקל וזהו. דווקא עכשיו את הכי רגידה והכי צריכה עזרה ותמיכה והבנה. כי את בוחרת להתמודד ולא מוותרת, וכי לפעמים מבחוץ זה נראה שכבר כל כך התחזקת, כשבעצם זה שלב מאוד שביר ופגיע. את מדברת על זה בטיפול? לדבר על הרגשות האלו עם הבנאדם המתאים יעזרו לך להכיל אותם, ואולי גם להרגיש קצת שונה לגבי כל הסיטואציה. את צריכה להיות גאה בעצמך. זה תהליך לא פשוט ואת עושה דבר מדהים עבור עצמך. אל תוותרי. וכן, זה קל לשכוח את הסיבות. קל לשכוח כמה רע הרגשת. כמה תת תזונה מוביל לדיכאון ולניתוק ולשקרים וללבד ולשאר תופעות לוואי פיזיות לא נעימות. וברגע שמרגישים קת יותר טוב הגוף מייד מאמץ את זה ושוכח. גם אם כבר התרחקת, את יכולה לסמוך על עצמך שאם בחרת ללכת לטיפול כנראה שהייתה לך סיבה מספיק מספיק טובה. כי זה לא קל, וכי זה מלחיץ, מפחיד ודורש המון אומץ. תמשיכי לעדכן!
 
אמורי

יש מדדים אובייקטיבים. את צריכה לעלות במשקל. יש בך צדדים חולים מאוד שדורשים טיפול. את חייבת להמשיך בתהליך הקשה הזה אם את רוצה להיות בסופו של דבר פחות מנותקת. מה רצית לפני שהגעת לטיפול? לפני שהתחייבת לתפריט ועלייה במשקל? אולי להזכיר לעצמך יכול לעזור? שולחת כוח וגם קצת הזדהות, אם זה עוזר..
 

Amory

New member
טריגר

כי ככה אני רוצה לרדת לא לעלות, לא להישאר לא להילחם לרדת זו משימה משימה שנותנת לי כוח שנותנת לי מוטיבציה משימה שאני מכנה להתגייס עבורה להתאמץ בשבילה אבל בשבילה ואז אני לא מרגישה מנותקת כי זה שלי כי זו המשימה שלי זו ההצלחה שלי זה הרצון שלי האמיתי שלי בלי מלחמות של שנים בלי הסברים בלי התנצלויות ככה אני, מה שאני רוצה, מה שעולה לי טוב, מה ששיך לי, מה שאני רואה, מה שאני יודעת, מה שמחזק אותי- לחיות לרדת, עוד קצת ועוד קצת- ואז להצליח לתפקד ולחיות והרגיש שהחיים האלה לא מתנהלים להם לצידי שהחיים האלה לא סתם חולפים שהם לא סתם קורים שאני לא מנותקת אני נוכחת בכל רגע מחדש בכל רגע של ירידה אני שונאת להילחם במה שעושה לי טוב גם אם לרגע גם אם רק כדי לרצות להמשיך עייפות מלחמה מלחמה עייפות הגוף כבר לא שייך לי הוא כלי אפשר להרגיש דרכו מחר יום חדש שפיות מעבר לפינה לא?
 
ברור לגמרי למה הפרעת האכילה שלך משמשת

אותך. אולי זה הזמן להתעקש בכל זאת על תשובות לשאלה מה את מפסידה? (אני רצינית. תעני?)
 
למעלה